ה'וושינגטון פוסט' מדווח גילוים מרעישים על מצבו הרפואי של הנשיא ביידן ב-1988. ביידן אושפז במצב קשה, כומר נקרא למיטתו כדי לקיים טקס תפילה לאחר שהרופאים חשבו כי מותו הוא עניין של זמן, אבל אשתו ג'יל ביידן, שקיבלה הוראה להישאר מחוץ לחדר, פרצה פנימה וצעקה לעברו "אתה לא קורא את התפילות. הוא לא ימות", כך סיפרה ולרי אחותו של ביידן.

הרופאים קבעו כי ביידן נזקק לניתוח מיידי ומסוכן. המירוץ נמשך להציל את חייו של ביידן. הסיפור על איך ביידן שרד את קריש הדם - הוא אחד הפרקים הפחות ידועים בחייו של הנשיא בן ה-81.

ביידן התעורר בחדר המלון שלו, והרגיש כמו נחשול חשמלי בתוך ראשו, "כאב כמו שלא הרגשתי מעולם", סיפר מאוחר יותר. השעה הייתה 4:10 בבוקר ביום חורפי ב-1988.

הרופאים מצאו דם בעמוד השדרה שלו, ואז גילו בעיה רפואית קשה במוח. המפרצת של ביידן כבר התפוצצה עם דליפות דם. הסכנה הייתה עצומה אם המפרצת תתפוצץ שוב ותשלח דם למוחו.

העיתון דיווח כי הוא בהתחלה זלזל ולא בדק בעיות בריאותיות מחשש להשלכות פוליטיות, ואכן הוא הודה מאוחר יותר, כי לפעמים לא נענה לעצת רופאיו. ביידן טופל במרכז הרפואי הצבאי וולטר ריד בוושינגטון. 

הרופאים שטיפלו בביידן אומרים שהוא החלים לחלוטין ולא סבל מנזק מוחי. ולמרות שחלק מהאנשים שעברו ניתוח מפרצת חווים השלכות בריאותיות ארוכות טווח, אך מומחים קבעו, כי אין ראיות לכך שביידן סבל מהשלכות כאלה - אם כי זה שינה משמעותית את השקפתו על החיים.

ביידן פונה באמבולנס. הנשיא דאז רונלד רייגן, תודרך על מצב החירום שבו היה ביידן והציע מסוק. אבל מזג האוויר היה גרוע מדי, והרופאים חששו שהשינוי בלחץ האוויר עלול להרוג את ביידן.

ג'יל ביידן כתבה באוטוביוגרפיה שלה שרופא אמר לה שיש "סיכוי של חמישים אחוז שג'ו לא ישרוד ניתוח". היא כתבה. עוד נאמר לה כי "יש סיכוי גבוה עוד יותר כי לג'ו יהיה נזק מוחי קבוע אם ישרוד. ואם חלק כלשהו במוחו יושפע לרעה, זה יהיה האזור ששולט בדיבור".

לביידן נאמר שעליו לדבר עם משפחתו לפני הניתוח, למקרה שהוא ימות על שולחן הניתוחים. הוא כתב שהוא חשש שבניו יאבדו הורה בפעם השנייה (אשתו הראשונה נהרגה בתאונה), ושיש לומר לבתו בת ה-6, אשלי, שהוא לא יחזור הביתה, בדיוק כפי שאמר פעם להאנטר ובו שני בניו. שאמא שלהם לא חוזרת.

"אני כל כך גאה בכם" אמר ביידן לבניו רגע לפני הניתוח. "אני יודע שתעמדו בהתחייבויות שלכם. אני יודע שתטפלו באמא ובאחותכם".

"אל תגיד את זה, אבא" הגיב הבן בו בן ה-19 שמאוחר יותר מת ממחלה קשה, אתה לא הולך לשום מקום".

מי שניתח את ביידן היה הרופא ניל קאסל, דמות אגדית בעולם הנוירוכירורגיה באותם ימים והתמחה בטיפול במפרצת. "הדם לא דימם לתוך המוח שלו - הוא דימם סביב המוח שלו", אמר קאסל. "אז לא היה לו נזק מוחי בכלל".

"האם אני חי?" ביידן נזכר ששאל את ג'יל לאחר הניתוח. 

"אתה חי," הגיבה ג'יל.

הרופאים הזהירו את ביידן כי מצפה לו החלמה ארוכה והוא צריך להיות זהיר במיוחד. נאסר עליו לטפס במדרגות. אך עד מהרה אשתו תפסה את ביידן מתעלם מההוראה הזאת.

"הייתי כל כך בטוח שאני מתאושש בצורה יוצאת דופן, שלקחתי סיכונים", כתב ביידן.

בהמשך ביידן גילה שהמצב מחמיר. בוקר אחד הוא לא יכל לקום מהמיטה. הוא חש כאב חד בחזהו ובבטנו, חמור יותר מכאב הראש שלו חודשים קודם לכן.

ביידן שוב הלך למרכז הרפואי וולטר ריד, המומחה קאסל שוב ניתח אותו. כשקאסל נכנס לחדר הניתוח, אמר ביידן, "דוקטור, תעשה עבודה טובה, כי מתישהו אני אהיה נשיא", כך לפי קאסל.

הניתוח הצליח, אבל הסיכונים עדיין היו כה גדולים שביידן נדרש להישאר בבית החולים במשך רוב חודש מאי 1988.

בסך הכל, ביידן נעדר ברובו מהחיים הציבוריים במשך שישה חודשים לאחר הניתוח הראשון. לפי הוראות הרופא, הוא לא הלך למשרדו, לא השתתף בהצבעות ולא נשא נאומים.

לאחר שחרורו של ביידן מוולטר ריד, עיתונאים פגשו אותו בחניון. לא נקבעה מסיבת עיתונאים, אבל ביידן היה מוכן עם בדיחה: "ביקשתי מכולכם לבוא היום כי החלטתי להודיע ​​שאני חוזר למירוץ לנשיאות" ביידן תכנן אז לרוץ לנשיאות אך ביטל את התכנונים בגלל מצבו הבריאותי.

במהלך קמפיין הבחירות ב-2020, טראמפ החל להעלות ספקות לגבי החדות הנפשית של ביידן. בנו של טראמפ, ג'וניור צייץ בטוויטר שזה "מוזר שהם אף פעם לא מדברים על שתי מפרצות המוח וניתוחי המוח של ג'ו ביידן".

בחדרי חרדים