בית משפט השלום בחיפה זיכה לאחרונה קצין משטרה אשר גרם למותו של בן העדה האתיופית סלומון טקה ז"ל, בפרשה שהסעירה את הציבור בישראל לפני כחמש שנים. כזכור, השוטר הותקף על ידי טקה וחבריו השתויים באבנים, ולאחר שנפגע בראשו מאבן, ירה, לדבריו, יריית אזהרה אל בין רגליו של טקה. הקליע ניתז מהקרקע, וגרם למותו של טקה ז"ל. 

בפרקליטות ובמחלקת חקירות לשוטרים (מח"ש) לא שבעו נחת מהחלטת בית המשפט, והשבוע הוחלט להגיש בגינה ערעור לביהמ"ש המחוזי בחיפה. 

"יש בהכרעת הדין המזכה משום קביעת נורמה חדשה, הנוגדת את הדין הקיים, שעלולה להעביר לשוטרים, אנשי כוחות הביטחון והציבור הרחב האוחז בנשק מסר שגוי ומבלבל - וטמון בה פוטנציאלי ממשי עתידי של סיכון חיי אדם, חלילה, על ידי נושאי נשק", נכתב בערעור.

במח"ש טוענים שהשוטר לא היה נתון לסכנת חיים ממשית ומיידית,  למרות שהיה מצוי ב"סכנה מסוימת". על פי הערעור, היה עליו לפעול על פי הקבוע בפקודות באמצעות ירי לאוויר - ולא למשטח האספלט, סמוך לרגליו של טקה והנערים שהיו במקום עימו.

במח"ש טוענים עוד, כי ההסדר הקבוע בפקודות ובנהלים הוא הסדר מלא ומקיף, והשופט, בהחלטתו, יצר, למעשה, "הסדר חדש" - והעניק בכך שיקול דעת רחב לאוחזי הנשק בכלל, לרבות שיקול דעת באשר לאופן ביצוע "ירי אזהרה" במקרה של סכנת חיים וזאת בניגוד מוחלט לתכליתו של הנוהל והפקודה, שנועדו ליצור ודאות ואחידות ומעל לכל – נועדו למזער למינימום את הסיכון הטמון בכל ירי, לרבות "ירי אזהרה".

לדברי עו"ד נאוה טולדנו יהודה, בכירה לשעבר בפרקליטות המדינה, מדובר בהודעת ערעור בלתי מוצדקת , הפוגעת קשות בפעולת המשטרה ובתחושת המשילות במדינה. 

לדבריה, עובדות המקרה מלמדות ש כי השוטר היורה הותקף על ידי חבורת נערים מסוממים ושיכורים, אשר השליכו לעברו אבנים ואף פצעו אותו. הנאשם ניסה להתחמק מהם לחניון של בית ואף הזעיק ניידת לעזרה. הנערים לא הניחו לו, זרקו עליו מספר אבנים שפגעו בו וגרמו לו לחבלות. הוא צעק לעברם שיחדלו ממעשיהם, אך הם הוסיפו להשליך אבנים. הוא פסע לעברם, שלף את אקדחו, דרך אותו וכיוונו לעבר הנערים והמנוח   על מנת להרתיעם, וצעק לעברם שיתרחקו לאחור ומיד לאחר מכן כיוון את האקדח לאספלט וירה יריה אחת למרכז הכביש, סמוך לשמאלו של המנוח ומעט לפניו.  לדבריה, לשיטת הפרקליטות ומח"ש, שוטר כזה, שירה לאספלט, פעל מחוץ למתחם הסבירות של ביצוע "ירי אזהרה" ויש להעמידו לדין ולהרשיעו.

לדבריה, מתחם הסבירות משמש את מח"ש בהודעת הערעור כדי להתנתק לחלוטין מהמציאות. 

"כששוטר מוצא את עצמו מותקף פיזית, שעה שחבורה של צעירים ובני נוער תוקפת אותו, זה אך טבעי שהוא יחוש, שהסיטואציה מאיימת על חייו" אומרת עו"ד טולדנו יהודה. "כשמשפחתו בקרבת מקום, לרבות בנו התינוק, ולאחר שאבנים שהושלכו פגעו בו, קשה מאד לבקר את מערכת השיקולים שלו, שלא נעשית בכיסא הנוח במשרד הממוזג, אלא בסיטואציה קשה מאד ומלחיצה. ומה בעצם רוצים במח"ש ובפרקליטות? שם רוצים להטיל על שוטר כזה אות קין פלילי כמי שביצע עבירה של גרימת מוות ברשלנות.

"איך טענות כאלה נראות להם סבירות"?  תוהה עו"ד טולדנו יהודה. "האם בפרקליטות מעוניינים בכלל במשילות? הרי מעתה שוטרים יחשבו פעמיים, שלוש וארבע פעמים, לפני שהם בכלל יעזו לגשת לפנות חבורה אלימה, או יתערבו במעשי עבירה שאליהם הם נחשפים בתפקידם או מחוצה לו". 

בנוסף מתקוממת עו"ד טולדנו יהודה על נוסח הערעור, אשר לדבריה מנסה להכתיב לבית המשפט איפה הוא רשאי, ואיפה נאסר עליו לדון בנהלי הפתיחה בירי של המשטרה.  

בערעור שהוגש על ידי הפרקליטות נכתב כי מדובר בנוהל מלא ומקיף שאין בו שום פגם, ו"שמשקלל בתוכו שנים של ניסיון מבצעי, וכולל עבודת איזון עדינה בין הצורך המבצעי לבצע ירי אזהרה, לבין השאיפה להפחית את מידת הסכנה למינימום". 

"כלומר, במח"ש ובפרקליטות טוענים, לכאורה, שלבית המשפט לא נתונה בכלל היכולת לקיים את האיזון העדין הזה, ועליו להיצמד לכתוב בנוהל בלבד" אומרת עו"ד טולדנו יהודה. לדבריה, העובדה שברגיל, בית המשפט הוא שמעצב את הדין וקובע את הרף בעבירת גרם מוות ברשלנות, נשכח לפתע על ידי הפרקליטות. לשיטת הפרקליטות, אסור לבית המשפט להיקלע ל"עשיית יתר", בשעה שהנוהל והרף הנורמטיבי כבר קיימים בפקודת המשטרה ובנהליה. 

לדברי עו"ד טולדנו יהודה, דווקא בית המשפט הוא זה שקרא למח"ש בהכרעת הדין - לבחון את הוראות ירי האזהרה – שמא אין הן מעניקות את המענה ההולם לשוטר המצוי בשלל סיכוני התפקיד. "להערה חשובה זו השיבו בפרקליטות תשובה לא מאד מכבדת" טוענת עו"ד טולדנו יהודה. כך נרשם בה: "בכל הכבוד, הנהלים והפקודות בנושא נכתבו על ידי מומחים, ולאור ניסיון בן עשרות שנים..". 

לדברי עו"ד טולדנו יהודה, במח"ש כלל לא מנסים להבין מה עובר על שוטר בסיטואציה שאליה נקלע הנאשם, אלא מתבצרים בעמדה טהרנית. 

"זהו אחד ממקורותיה של תחושת הניתוק שיש לציבור מהפרקליטות, נתק מתמשך שגורם למשבר אמון גדל והולך" מסבירה עו"ד טולדנו יהודה.

קיימת בקרב ציבורים רחבים התחושה, שהבחינה הסטרילית שעורכת הפרקליטות נעשית במנותק מהאירוע ומהעולם האמיתי. 

לא לוקחים שם בחשבון את הדינמיות של האירועים, מרכיב חוסר הוודאות שמציף את השוטרים בתפקידם, והסיטואציות הקשות איתן הם נפגשים, ברמה היומיומית, סיטואציות הטומנות בחובן סכנות ואיומים לא מבוטלים. 

"כזו בדיוק הייתה הסיטואציה שהייתה מנת חלקו של קצין המשטרה הספציפי באירוע הירי בסלומון טקה המנוח, ולמעשה, אלה הן הסיטואציות עימן נפגשים  כמעט כל אנשי  זרועות הבטחון העוסקים במלאכה" אומרת עו"ד טולדנו יהודה.

"הדרך בה הגיעו במח"ש ובפרקליטות למסקנה כי השוטר לא הועמד בסכנת חיים אמיתית, אלא ב"סכנה מסוימת" עוברת דרך מסע משפטי קטנוני וצר רואי" היא טוענת.

בערעור מפורט כיצד פגיעת האבן בראשו של השוטר כלל לא סיכנה את חייו, ולראיה מביאים הפרקליטות ומח"ש את דו"ח המכון לרפואה משפטית, שקבע כי נמצאה "רגישות במגע ואדמומיות קלה" במקום בו פגעה האבן בעורפו של השוטר. 

וכך נכתב בערעור: "ודוק: ככל שמדובר היה באמירה על דרך הכלל, כאמירה עקרונית הנוגעת ליידוי אבנים בכלל ובוודאי כאלה הפוגעות בראשו של אדם, כי אז המערערת לא הייתה חולקת על כך. אלא שבמקרה זה, בית המשפט קמא קבע כי "הפגיעה בעורף המשיב, על ידי האבנים שהושלכו על ידי המנוח וחבריו, היא הפגיעה החמורה ביותר וטמונה בה סכנה לחיי המשיב" (ההדגשות במקור). טעות זו של בית המשפט קמא היא זו שאף הכשירה את הקרקע לקביעה הבאה באשר לעוצמת הסכנה ומשם לחוקיות הירי שביצע המשיב".

"מה אומרת מח"ש? שהלכה למעשה השוטר לא היה נתון בסכנה מוחשית כיוון שבדיעבד התברר בבדיקה שהאבן שפגעה בראשו, לא גרמה לחבלה חמורה ומסכנת חיים.. אבל מי סיפר את זה לשוטר תוך כדי האירוע? ומה רלוונטית העובדה שבדיעבד הסתבר כפי שהסתבר? העובדה שהושלכו עליו אבנים, לא אחת, אלא כמה וכמה, ופגעו בו בחלקי גופו השונים ובראשו מצדיקה בהחלט את תחושת הסכנה המוחשית בה טען שהיה נתון. 

"מח"ש עוד מוסיפה ואומרת, כדי לחזק את עמדתה, שאם השוטר היה חש בסכנה מוחשית לחייו, הוא ודאי היה יורה לגופו של המנוח ולא לידו" אומרת עו"ד טולדנו יהודה. "משמע, את הסיכון שלקח השוטר לחייו שלו ולחיי משפחתו מבקשת כעת מח"ש לזקוף לחובתו ולהרשיעו כמי שלא באמת חש סכנה אלא נהג ברשלנות וחריגה מנוהל". 

"נראה לי שיש ממש בטענת הסניגור לפיה מח"ש והפרקליטות מנסות במקרה זה למרק את מצפונן המיוסר בגין שיטור היתר האלים שננקט נגד ציבור יוצאי אתיופיה על גבו של קצין המשטרה" אומרת עו"ד טולדנו יהודה. לדבריה, מח"ש למעשה לא לא סופרת  את השוטר עצמו ואת משפחתו, וגרוע מכך, היא לא סופרת את השוטרים של כולנו, שמעתה יחששו למלא את תפקידם, ביודעם שהמערכת אף פעם לא תגבה אותם, גם כשהם פועלים כמו שכל אדם סביר אחר היה בסיטואציה דומה.  

בחדרי חרדים