הקונסוליה ישראלית באנטוורפן בבלגיה, מתמקדת בקידום ושימור אינטרסים תרבותיים וכלכליים בין ישראל למחוז פלנדריה. שירותים קונסולריים, כמו חידוש מסמכים, תעודות לידה, נשארו בשגרירות בבריסל כמו בעבר. אך פעילות חשובה נעשית במקום על ידי קונסול הכבוד של ישראל, מר אלי טראו לשעבר נשיא הקהילה וחבר הועד המנהל של בית הכנסת שומרי הדת.

קונסול הכבוד החרדי של בלגיה המתגורר באנטוורפן, מר אלי (לורן) טראו סיפר על כך: "זהו כבוד גדול לעצמי וגם למשפחתי במקום בו היה אבי פרופסור ישעיהו מאיר טראו ז"ל רופא עיניים". פרופסור ישעיהו מאיר טראו ז"ל, היה מפורסם מאד באנטוורפן. הרופא טיפל ברבי איציקל מפשווערסק זצ"ל יחד עם פרופסור מארצות הברית אותו הביא במיוחד מארה"ב והציל את עיני הרבי.

עוד אמר: "תפקידיו של קונסול כבוד הינם רב-פנים וכוללים משימות כלכליות, פוליטיות ותרבותיות. הכלכלה הישראלית מאופיינת ביצירתיות ודינמיות. ישראל היא שוק חשוב לפלנדריה. רק תחשבו על תעשיית היהלומים של אנטוורפן, נתיב הים הסואן בין נמלי ישראל של חיפה ואשדוד לנמל אנטוורפן. זאת זכות לחזק עוד יותר את הקשרים הכלכליים הנרחבים הללו. אני חושב על המגזר החקלאי היצירתי, על התפקיד החלוצי בתחום האנרגיה".

בביקור בלשכת ראש העיר ביחד עם רבה של קהילת שומרי הדת

בשנת 1890 עבר הסבא רבא חיים טראו מקרקוב לאנטוורפן, שם קיבל לידיו את עסקי היהלומים מחותנו. באותה תקופה, יהלומים הגיעו אך ורק מדרום אפריקה ושני שווקים היו אז דומיננטיים, אלה של אמסטרדם ולונדון. אנטוורפן הייתה אז שוק משני. כמו רובם המכריע של היהודים שהתיישבו באנטוורפן בתחילת המאה ה-20, חיים טראו התעסק יותר ויותר בסחר ביהלומים, הוא שכר מחצבים ובתחילת מלחמת העולם הראשונה, היו לו כעשרים עובדים.

במהלך המלחמה נעצרה הפעילות באנטוורפן והמשפחה התיישבה בהולנד, אז מדינה ניטרלית. לאחר המלחמה חזרה המשפחה לאנטוורפן והשתלטה על העסק, אך בצורה הרבה יותר מצומצמת. לחיים טראו היו חמישה ילדים, ארבעה בנים, ביניהם שאול שמעון, סבו של אלי טראו. כמו שאר הסוחרים, בגלל המשבר הבינלאומי של 1929, הוא סגר את המפעל שלו לשיוף יהלומים באנטוורפן עצמה ועבד בכפרים.

כשפרצה מלחמת העולם השנייה, צ'ארלס טראו - סבו של אלי, שהיה קצין בצבא הבלגי, חידש את שירותו הצבאי כדי להילחם בגרמניה. כשבלגיה נכנעה לאחר 15 ימים, הוא בילה את המלחמה כאסיר צבאי בגרמניה. לאחר מלחמת העולם השנייה איבדה אמסטרדם את חשיבותה בשוק היהלומים ודווקא אנטוורפן התפתחה. אביו כאמור היה פרופסור, אך אלי טראו המשיך את עסקי המשפחה. למשפחה יש מפעל שיוף יהלומים גם בישראל ומשרד בבורסה ברמת גן. קהל הלקוחות משתרע על פני כל העולם, כולל במדינות ערביות מסוימות.

אחת הפעילויות המעניינות שעשה טראו היא פתיחתו המחודשת של בית הכנסת הולנדי, שקיים כבר למעלה ממאה ועשרים שנה והיה סגור במשך שבע שנים בהן הוא שופץ ותוקן. בית כנסת זה, שנחנך באירוע חגיגי, נחשב לאחד היפים בבלגיה. אלי טראו לקח חלק עיקרי בארגון האירוע חידוש בית הכנסת תרם ליחסים בין הקהילה היהודית ובין משרד החוץ הישראלי.

אלי טראו עם שר החוץ אלי כהן בביקורו בבית כנסת שומרי הדת באנטוורפן
טראו נולד באנטוורפן, דור רביעי למשפחה שהגיעה במקורה מפולין, סביו היה מוותיקי הקהילה היהודית באנטוורפן, עוד לפני מלחמת העולם הראשונה. לפניו היה במקום סבא רבא של טראו, שהגיע לאנטוורפן בשלהי המאה ה-18 מגליציה. טראו עוסק בתחום היהלומים, ומספר כי החל להעביר את עסקיו למקומות שונים ברחבי העולם וביניהם דובאי.

טראו שומר על יחסים טובים עם ראש עיריית אנטוורפן ואנשיו, ולפני כחודש ימים נסע עימו ביחד לביקור בארץ, וביקר בכותל המערבי. ראש העיר ומר טראו נמצאים בקשר עם נציגי הממשלה. בפתיחת בית כנסת שנחנך מחדש אחרי מאה שנים אף לקח חלק ראש הממשלה הפלמי, באירוע ענק מרגש במיוחד.

החגיגות בבית הכנסת המחודש

הקהילה היהודית מתמודדת בדרכים שונות עם חוק השחיטה שנחקק לפני שנתיים, האוסר על שחיטה כשרה ברחבי בלגיה. מאז שעבר החוק הקהילה היהודית מייבאת את הבשר מחו"ל, אך אלי טראו יחד עם אנשים נוספים, מנסה להביא לשינוי החוק בדרכים שונות.

טראו מעביר ביקורת על בלגיה בכך שהיא מרבה בביקורת על ישראל בנסיבות שונות, ואומר כי הוא מנסה בתפקידו כקונסול כבוד לשנות זאת. כאמור ראש העיר של אנטוורפן ביקר בישראל, וביקר גם בחיפה - העיר התאומה של עירו. טראו רואה בביקור זה משהו שעשוי לתרום ליחסים הטובים בין המדינות. לא פעם אנשים פנו אליו ושאלו אותו אם הוא מכיר את "אדון טראו". הוא חייך במבוכה וענה שהוא "מכיר מקרוב" ושאל "מה אפשר לסייע".
והוא לקח את הזמן ומנסה להבין ולסייע.

עם מורו ורבו הגאון רבי דוד משה ליברמן זצוק"ל אב"ד קהילת שומרי הדת באנטוורפן

הקונסול מחזיק צוות שפועל לסייע לכולם, סדר יומו מתחיל מוקדם בתפילת שחרית ולאחר מכן בשיעור קבוע, ומשם לסדר יום עמוס עד השעות הקטנות של הלילה. הרבה מן העשיה נעשית בשקט ללא פרסום, כאשר המוטו הוא לסייע לכל דיכפין, לא היה קל לקבל עליו פרטים על פעילויות שונות, האיש עסוק וטרוד עד השעות הקטנות של הלילה, "בשביל מה זה טוב הפרסום, מי שצריך עזרה יודע למי לפנות, אין טעם בפרסום מיותר" הוא אמר לא פעם לחבריו.

מר טראו דובר, עברית, יידיש, אנגלית, פלמית וצרפתית, השפות הללו סייעו לא פעם ליהודים ממדינות שונות שהזדקקו לסיוע בנושאים שונים. "כולם יודעים שאם צריך להזיז דברים אצל הרשויות, פונים לאלי" מספר אחד ממכריו". מכר אחר אומר כי יש הרבה עסקנים ובעלי חסד, "אבל אלי יש רק אחד, תמיד זמין ולא משנה מתי, גם בזמנים הכי הכי לחוצים". מר טראו הוא ממוקרי תורה בבלגיה, אוהב ותומך תורה ולוקח חלק בשיעורי תורה קבועים.

עם מורו ורבו הגאון רבי דוד משה ליברמן זצוק"ל אב"ד קהילת שומרי הדת באנטוורפן

האוכלוסייה היהודית בבלגיה מונה כ-42,000 נפש, מתוכם כ-20,000 גרים בבריסל ו-20,000 באנטוורפן, שם הם מהווים כשליש מאוכלוסיית העיר. קהילות קטנות נוספות קיימות בערים נוספות. בבלגיה ישנם כיום מעל 40 בתי כנסת, 30 מהם באנטוורפן ועשרה בבריסל.

ב-1830 חיו בבלגיה רק קצת יותר מ-1,000 יהודים. מסוף המאה ה-19 גדל מספרם במידה ניכרת. עקב בואם של מהגרים מן המדינות הרב-לאומיות שהתפרקו, רוסיה ואוסטריה-הונגריה, ואחרי כן, בשנות ה-30, מגרמניה הנאצית. ערב פלישת הגרמנים לבלגיה חיו בה קרוב ל-66,000 יהודים אך רק כ-10% מהיהודים היו אזרחיה.

ב-10 במאי 1940 פלשו כוחות גרמניה לבלגיה, וב-28 במאי נכנע הצבא הבלגי בהוראת המלך ליאופולד. המלך נשאר במדינה ואולם, ראש-הממשלה וחלק מהמחוקקים ברחו, הבורחים הקימו ממשלה גולה בלונדון. המלך נטה לשתף פעולה עם הגרמנים, בהתחשב ביחסי הכוחות החדשים, אך נמנע מפעילות גלויה. הממשלה הגולה עמדה לצד בעלות-הברית.

בימים הראשונים של ספטמבר 1944 שוחררו בריסל ואנטוורפן בידי צבאות בעלות-הברית, ובראשית נובמבר היתה בלגיה משוחררת, אך בדצמבר 1944 שוב כבשו הגרמנים שטחים במדינה, ורק בתחילת 1945 נהדפו ממנה אחרוני החיילים הגרמנים.

בעת פלישת הגרמנים היו בבלגיה כ-65.000 יהודים, כ-35.000 מהם נכלאו או גורשו, ומתוכם נספו כ-29.000. וכהיום החיים ממשיכים בעיקר בגידול האוכלוסיה היהודית לצד כלל הציבור וההנהגה הבלגית.

ההנהגה הפוליטית בבלגיה מכירה בכוחו של הציבור היהודי, וכן בכוחם של עסקני הציבור אשר להם אוזן קשבת. עסקני הציבור עומדים תמיד לימין מדינת ישראל, אשר הקשר עימה מתהדק ביחד עם אנשי השגרירות במקום. האזרח הפשוט יודע שיש לו לאן לפנות אם בעצה ובמתן עזרה דרך המשרד השוכן לו בעיר היהלומים אנטוורפן עיר ואם בישראל.