'בדידים' בחיידר לא מוכר | צילום אילוסטרציה: אביר סולטן, פלאש 90

בשבוע שעבר הבאנו כאן את נתוני דוח שוק העבודה בישראל וציינו כי עורכי הדוח מודאגים משיעור התעסוקה בקרב המגזר הערבי והחרדי, היות וכוח העבודה העתידי נמצא כמעט ברובו בשני מגזרים אלה. הזכרנו מבט אל מספרי הילדים בגילאי 0-14 כאשר 19% מהם חרדים ו-25% הם ערבים, כלומר: כ-44% משוק העבודה העתידי מורכב מאוכלוסיות שכיום שיעור ההשתתפות שלהם בשוק העבודה נמוך מכלל האוכלוסייה.

מסתבר שנתוני הדמוגרפיה מעסיקים את כלל מקבלי ההחלטות בישראל. חובבי הקונספירציות בוודאי יידעו לספר לכם על דיונים סודיים הנערכים בחדרי ישיבות אפופי עשן, על השלב הבא במלחמה על הדמוגרפיה בישראל לאחר שהם 'הביאו לארץ מיליון רוסים, מאות אלפי אתיופים ודאגו להשאיר בארץ את העובדים הזרים ואף פתחו להם בתי ספר'.

אנחנו לא נעסוק כאן בקונספירציות אלא נביא לכם את הנתונים כפי שהם משתקפים מסקירה תמציתית שהוגשה לוועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, לרגל תחילת עבודת הוועדה בכנסת ה-21, כחלק מסדרת מסמכי מבוא הנכתבים במרכז המחקר והמידע של הכנסת, בנושאי חינוך ותרבות.

את הסקירה כתבו: אסף וינינגר ואלירן זרד והם מספרים לנו כי בשנת הלימודים שהסתיימה זה עתה למדו במערכת החינוך 2,314,552 תלמידים בגני הילדים הציבוריים ובבתי הספר. כאשר בתוך כשני עשורים גדל מספר התלמידים במערכת החינוך בכ-46% (1,586,057 תלמידים בשנת 1999).

עורכי הסקירה טוענים, כי "בשני העשורים האחרונים חלו תמורות משמעותיות בהרכב הדמוגרפי של תלמידי מערכת החינוך. כדי ללמוד על מגמות אלה ביקשנו לבחון את חלקה של כל קבוצת אוכלוסייה בכלל תלמידי כיתות א‘ בכל אחת מהשנים האחרונות".

בשנת הלימודים שהסתיימה 20.3% מהתלמידים בכיתות א' היו חרדים, לעומת 14.5% בשנת תש"ס (2000). מנגד, בהתאם למגמה הדמוגרפית במגזר הערבי, מספר התלמידים הערבים ירד בכמעט שישה אחוזים בעשר השנים האחרונות. בשנת 2008 הם היוו 28.5% מכלל התלמידים, לעומת 22.9% בשנה האחרונה.

בנוסף, בעשור שבין 2000 ל-2010 חלה ירידה חדה של למעלה מ-5% בשיעור התלמידים בחינוך הממלכתי עברי בכלל התלמידים, וירידה מתונה בשיעור התלמידים בחינוך הממלכתי דתי.

במקביל, רושמים תלמידי בתי הספר הממלכתיים ירידה כללית בעשרים השנים האחרונות, עם התייצבות מסוימת בעשור האחרון. בשנת 2000 היוו תלמידי בתי הספר הממלכתיים 45.3% מכלל התלמידים, לעומת 41.5% בשנה האחרונה.

בקרב תלמידי הממלכתי דתי בכיתות א', לעומת זאת, לא נרשמה מגמת שינוי משמעותית בשני העשורים האחרונים, והם היוו 14.6% מכלל התלמידים בשנת 2000, לעומת 15.3% בשנה האחרונה. לצד "המשך העלייה בשיעור התלמידים בחינוך החרדי מכלל התלמידים, אם כי בצורה מתונה יותר". כפי שכותבים עורכי הדו"ח.

הכתב אדיר ינקו באתר YNET שעסק בדוח שהבאנו כאן, בחר לראות את הדברים באופן שונה והוא כותב כי "על אף המגמות הללו, מתרחשות שתי תופעות אשר צוברות תאוצה בקרב תלמידים חרדים וערבים. באשר לחרדים, רבים מהם בוחרים שלא ללמוד במוסדות החינוך שלהם, ואילו בקרב תלמידים ערבים, מתחזקת מגמת המעבר לחינוך הממלכתי יהודי. זוהי תופעה שאמנם מתרחשת בממדים זעירים, אך על פי חוקרי חינוך – היא צפויה להתחזק בשנים הקרובות".

את הירידה בחינוך הערבי הוא מסביר בנדידה של תלמידים ערביים אל מוסדות החינוך הממלכתיים בעקבות הרצון לקבל חינוך ברמות גבוהות יותר. אך לגבי המגזר החרדי הוא מביא את דבריו של נחום בלאס, חוקר חינוך ראשי במרכז טאוב שכותב במחקר משלו בתחום החינוך כי "חלקו של הממלכתי הדתי והחרדי גדל, אך לא בקצב שהיינו מניחים שהיה צריך לגדול לפי שיעורי הגידול הטבעי", בדבריו הוא טוען כי "יש תהליך של יציאה בשאלה ואנחנו אומרים זאת כבר שנים".

ומדוע לא להגיע למסקנה שיותר חרדים שולחים למוסדות שאינם מוכרים כלל, כפי שכותבים עורכי הסקירה שלעיל: "נוסף על מוסדות החינוך הנכללים בשלוש הקטגוריות לעיל (מוכר, פטור, רשמי. ד"ש) יש מסגרות לימוד לילדים שאינן מכירות כלל בסמכות המדינה על החינוך והממונים עליהן אינם פונים לקבל מעמד של פטור".

כלומר גם עורכי הסקירה מודעים לכך שישנם תלמודי תורה ובתי ספר שאינם כלולים בקטגוריות הנמדדות והם אינם יודעים כמה תלמידים לומדים שם, אולם כנראה יותר נח לפרשן להציע שהחרדים במגמת 'התחלנות' או מעבר לממ"ח כדלהלן.

בסוף דבריו מביא הכתב סיבה נוספת לעלייה המתונה יחסית של המספרים בחינוך החרדי. והיא "הקמתם של בתי הספר הממלכתיים חרדיים, שהוקמו בשנת 2013 על ידי שר החינוך לשעבר שי פירון". לטענתו, "אחת המטרות המרכזיות מאחורי הקמת בתי הספר הללו היא הרחבת לימודי הליבה בחינוך החרדי. על פי מחקר בנושא של המכון הישראלי לדמוקרטיה, בשנת 2013 למדו בבתי הספר הממלכתיים חרדיים (ממ"חים) 1,322 תלמידים בלבד. שלוש שנים לאחר מכן, מספרם עמד כבר על 4,675 תלמידים".

ל'ביזנעס' נראה שמסקנותיו של מר אדיר מוטעות מיסודן, זאת לאור העובדה, שזרם החינוך הממלכתי הכללי לא גדל בעקבות טענתו שהמגזר הערבי וחלק מהחרדים משתלב בו, אלא אף ממשיך במגמות ירידה, ולאור הנתונים הנמוכים על הזרם הממלכתי חרדי, שכמעט אינם ראויים להיספר ביחס לכמות התלמידים מהמגזר החרדי.

ביזנעס