האבא רצה טבעת מרובעת והאמא עגולה

השבוע סיפר המשפיע הרה"צ רבי אלימלך בידרמן סיפור בשם הרה"צ בנש"ק הרב ל"ל שגר בשכונת ויליאמסבורג בברוקלין וחיתן את בנו עם מעט עגמת נפש אך הצליח לשמור על שלום בית.

וכך סיפר: "זכיתי לארס את בני בכורי בשעטומ"צ, וזמן החתונה נקבע ליום ראשון פרשת שמות תשפ"ב. היות והנני נכד לשושלת בית קאמארנא נוהגים אנו במסורת אבותינו להשתמש ל'טבעת קידושין' בטבעת זהב מרובעת (עגולה מבפנים ומרובעת מבחוץ)".

"מיד אחרי האירוסין דיברתי עם רעייתי שבטבעת מרובעת עתידה הכלה להתקדש ואכן היא דיברה עם הכלה שהסכימה לכך. במעמד קבלת הפנים בחתונה, ניגש אלי הממונה על האולם, ושאל אותי, היכן טבעת הקידושין?, אמרתי לו בכיס של בני החתן, אמר לי מתוך נסיוני שהיו מקרים שנאבדה הטבעת מידי החתן, ראוי וכדאי שתיקח ממנו את הטבעת ותניח בכיסך".

"כעבור זמן מה וכבר עמדנו כמעט לפני כיסוי ההינומא, על ראש הכלה והאחראי שואל אותי בשנית היכן הטבעת, וכששמע שהיא אצל בני החתן חזר בפני שוב וכמעט 'ציווני' לקחת ממנו הטבעת. וכן עשיתי".

"משום מה פתחתי את קופסת הטבעת ואוי אבוי, חשכו עיני, וידי רעדו למצוא שם טבעת עגולה ... מיד, רגלי הוליכוני לכיוון עזרת נשים, לברר אצל בני ביתי הייתכן כדבר הזה? אחרי שדברנו כ"כ הרבה פעמים דברים ברורים על הטבעת המרובעת,  ואני מחזיק בטבעת עגולה?".

"מי שהוסיף 'שמן למדורה' היה אחי שעודד אותי לכך מתוך כוונה טובה – הרי מנהגנו ומסורת שלנו לקדש בטבעת מרובעת והנה יש פה טבעת עגולה. בחסדי שמים נזכרתי, כי בלילה שלפני כן, פניתי לבן דודי שגם הוא השיא לאחרונה את בנו הגדול, ושאלתי אותו היות והנני עומד בפני נישואי בני הבכור תן לי כמה עצות וטיפים. אמר לי בן דודי בחכמתו את כל העניינים אשאיר לאחרים ללמדך אבל זאת אודיעך – השטן אינו מסכים שתהא שמחת בני ישראל שלימה, על כן אינו נח ושקט לרגע, וממציא בכל כמה רגעים ענין אחר להביא את המחותנים לידי רוגז וכעס".

בן דודו המשיך והדריכו אותו: "אי לכך, נקוט משנה זהירות, ולפני שיארעו לך לכל הפחות עשרה מקרים של בעיות וכיו"ב זכור היטב כי 'מעשה שטן' בדבר, ואל תעלה טינה וכעס בלבך".

והוסיף, האם הינך זוכר כשנכנסת אלי לחתונת בני ומצאתני יושב בשולחן המזרח - כאיש זר, וכאילו כל שמחת הנישואין איננה קשורה אלי כלל... זה היה מאחר שמאן דהו לחש באזני איזה 'אמירה' חריפה, והוציאני משלוות נפשי למשך כל ליל החתונה, ולכל ימי שבעת ימי המשתה ועד עתה - כעבור חודש ומחצה עדיין לא נרגעתי מזה. על כן אני מייעץ לך לשמור על שלוות הנפש, ולא לתת למקרים רעים להשפיע עליך ועל שמחת לבך.

משנזכרתי בדבריו הנכוחים שבתי למקומי, מבלי לגשת לעזרת נשים ולדרוש מאשתי הסברים על טבעת עגולה אשר בידי (משראה אחי שבאמצע הדרך לעזר"נ סבתי על עקבותי, הראה לי בידו, מה אירע ... מדוע שבת בידים ריקות – עם טבעת עגולה בידך, מיד הראיתי באצבע לעבר אותו בן דוד אשר גם השתתף באותה שעה בשמחתי, הוא יסביר לך הכל).

ואכן, החתן - קידש בטבעת עגולה, ובאותו לילה נחוגה שמחת הנישואין באופן נפלא, למעלה מדרך הטבע, למעלה מן המשוער, ללא כל פגע ומכשול, וממש הרגישו סייעתא דשמיא על כל צעד ושעל, גם למחרת בבואי לביהמ"ד כולם דיברו אית בשבח החתונה שעברה בהתרוממות נפלאה, בשמחה עצומה ובכל שבח ומעלה אשר ניתן להיאמר. 

כאן חוזר הבנש"ק מויליאמסבורג לליל החתונה "ויהי לפנות הבוקר , בדרך חזרה לביתי לאחר שמחת הנישואין, אמרתי לנוות ביתי הידעת, מצאתי בידי טבעת עגולה, אך היא לא ענתה על כך דברים ברורים, והחלטתי שאין הזמן 'שעת הכושר' לדבר על כך, והעברתי את השיחה לעניינים אחרים".

"רק לאחר כמה ימים, שאלתי אותה שוב והיא מצידה הגיבה, אתה לא אמרת לי מאומה על טבעת מרובעת... אמרתי לה, והרי דברנו דברים ברורים, ולא עוד אלא שגם הכלה הסכימה לכך מפורשות. ענתה: אכן, מיד לאחר האירוסין דברנו על כך, אבל 'בשעת מעשה' כשהלכתי לקנות הטבעת לא אמרת לי שוב והבנתי שאין בזה קפידא עד כדי כך... ומתוך דבריה, נמצאת אומרת, אף אני זוכרת את יום חופתי, שם קבלתי טבעת מרובעת, זוכרת אני את עוגמת נפש שהיה לי מכך, בשופו"א לא אתן לכלתי החדשה להרגיש גם כך". 

סיים הבנש"ק ואמר "בואו חשבון, רווח כנגד הפסד, אילו הייתי ממשיך בדרכי לעזרת נשים לפני החופה ושואל את אשתי על דבר הטבעת והיא הייתה עונה לי 'לא אמרת לי מאומה על כך', קל להסביר מה היו מחשבותיי על כך, והרי דיברנו גם דיברנו, ואיזה 'אש' הייתה מתלקחת בלבי ובלבה, ובוודאי היו כל המשתתפים בשמחה שותפים לאש, באלו פנים היינו נראים באותו הלילה?".

"עתה מששתקתי, לא די שלא התלקחה אש, אלא אדרבה, קבלנו מתנות לרוב מן השמים, סייעתא דשמיא נפלאה על כל צעד ושעל".