החסידים מניו-יורק נהרו להילולת המשפיע מירושלים

אירוע חוצה יבשות וימים התרחש השבוע: ביום שני בלילה, התקיימה לראשונה סעודת הילולא רבתית לזכרו של זקן המשפיעים, מגדולי הצדיקים בירושלים של מעלה, הגאון הצדיק רבי משה וובר זיע"א בשכונת ברוקלין שבניו-יורק.

במעמד השתתף ציבור מובחר של למעלה ממאתיים חסידים ואנשי מעשה, תלמידיו של בעל ההילולא ואנשים שזכו להתבשם מהדרכותיו והשפעתו בתורה ובחסידות, לצד מוקירי זכרו ששמעו על פעולתו של צדיק וביקשו להתחזק בדרכיו הקדושות.

האירוע אורגן בכישרון ובמרץ רב על ידי הבה"ח חיים משה וובר שיחי', שזכה להיקרא על-שמו של בעל ההילולא, ולקח על עצמו את היוזמה והארגון של אירוע הילולא עבור מאות מתלמידי המשפיע הגאון הצדיק רבי משה וובר זי"ע המתגוררים ברחבי ניו-יורק.

החל מהשעה שמונה בערב החלו לנהור לאולם 'ליובאוויטשער-ישיבה' בשכונת קראון הייטס - המוני חסידים ואנשי מעשה מרחבי ניו-יורק. עצם המפגש של תלמידים כה רבים - שחלקם הכירו זה את זה משנות הסתופפותם המשותפות בצילו של הרב זיע"א - עורר התרגשות רבה.

בתוך דקות ספורות התמלא האולם ביותר ממאתיים אנשים מובחרים, מסלתה ומשמנה של ניו יורק החסידית. ישבו שם חסידי חב"ד רבים שהושפעו מדרכו של המשפיע בישיבת 'תורת אמת' ובבית הכנסת חב"ד במאה שערים, לצד חסידים מכל גווני הקשת של היהדות החרדית בארה"ב אשר זכו להתבשם מאור תורתו וחסידותו של המשפיע זיע"א.

בהנחיית האירוע כובד הרה"ח ר' דוד וובר, בן אחיינו של המשפיע שליח הרבי מליובאוויטש ורב הקהילה בפומונה הסמוכה למונסי, אשר העלה זכרונות ילדות מהבית אפוף התורה והחסד בבתי אונגרין שם התעצבה אישיותו הרוחנית והחסידית.

ראשון הדוברים היה הגאון החסיד רבי שלמה זרחי שליט"א, המשפיע הראשי של ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית ב-770 ומדמויות ההוד של חסידות חב"ד העולמית, אשר הזכיר את דמותו של המשפיע ששילבה גדלות בתורה לצד ענווה מוחלטת והנהגות חסידיות שהיו בבחינת לימוד לרבים. "מעמד כזה הוא הזדמנות של 'והחי יתן אל ליבו' - ללכת בדרכי החסידות מתוך התבטלות ומבלי להחזיק טובה עצמית".

לאחר מכן כובד לשאת דברים הרה"ח רבי משה קליין, מגדולי סופרי הסת"ם בעולם ומפיץ תורה וחסידות, אשר סיפר על שנות הסתופפותו במחיצת הרב זיע"א בירושלים. הוא תיאר את סיפור התקרבותו של הגאון רבי יקותיאל פרקש שליט"א למשפיע ודרכו ללימוד החסידות. "הרב פרקש הגיע ל'משפיע' עם תוספות מוקשה מאוד וביקש ממנו ביאור. ה'משפיע' ביאר על אתר את דברי התוספות, כמי שלמד זאת לפני שעה קלה. כעבור שבוע ימים הגיע עם 'תוספות' אחר, הפעם במסכת עירובין, שמעטים הצליחו למצוא ב'תוספות' הזה את ידיהם ורגליהם. ושוב הסביר המשפיע את דברי התוספות בבקיאות מדהימה, כאילו הדברים נלמדו על ידו זה עתה. משראה הגר"י פרקש כך, הבין את מעלתם של חסידי אמת שמסתירים את עצמם אך גדלותם בכל מכמני התורה גדולה עד אין סוף".

לאחר מכן נשא דברים הרב גודמן, מתלמידיו המובהקים של הרב זיע"א שסיפר כיצד בשנות לימודיו בירושלים הזדמן לביתו של המשפיע וזכה לקירוב בעבותות של אהבה למרות שלא ידע מילה אחת באידיש או בלשון הקודש. "הרב בירך אותי שאזכה למצוא בקרוב את השידוך שלי. כעבור שבוע הגעתי לצפת, ושם הוצעה לי הצעת השידוך שבזכותה הקמתי את ביתי. ראיתי בכך את התממשות הפסוק 'צדיק גוזר והקב"ה מקיים'.

לאחר מכן נשא דברים הגאון רבי יהושע אשכנזי, ראש כולל 'רב אחא' בירושלים, השומר על מסורת שנתית של השתתפות בסעודת ההילולא בירושלים. השנה, ערב שמחה משפחתית, הוא שהה בניו יורק, ובהשגחה פרטית עלה בידו לקיים את המסורת השנתית. הגר"י אשכנזי ציין את היותו של הרב 'משופרי דירושלים', ודמותו שיקפה את גדלותם של כל גדולי ירושלים וענקי הקומה שבה, ובהסתלקותו הסתלק אותו יופי ירושלמי של ימי הגרי"ח זוננפלד זצוק"ל ולמעלה בקודש. הוא ציין כי שכנו הגר"י בלוי זצ"ל אמר על המשפיע שהוא 'אמת'ער אדם גדול", וציין את ענוותנותו של הרב בדרכו של משה רבינו ע"ה.

הדובר הבא היה הגאון החסיד רבי יקותיאל פלדמן, המשגיח הראשי של ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית ב-770 ושאר בשרו של בעל ההילולא, שציין את מידת הזריזות של בעל ההילולא, בדוגמת מה שמצינו אצל אברהם אבינו שכבש את רחמיו בדרכו לעקידה ופעל בזריזות, וכך התאמתו כל עשרת הניסיונות שעמד בהם. "בחינה זו מצינו אצל המשפיע - שבזריזותו בעבודת השם, שהייתה כשל נער צעיר - חייב את כולם, זקנים עם נערים".

ריתק את הקהל השליח הגה"ח רבי יהושע וורנר, בנו של הגה"ח רבי שמחה ורנר שיחי' ממונסי שהיה תלמיד מובהק של בעל ההילולא. הרב וורנר סחף את הקהל במשך שעה ארוכה בכישרון הדיבור שלו, וסיפר שלושה סיפורים המשקפים את מידת החסד של המשפיע זי"ע. הוא חתם בסיפור על הזדמנות אחת שבה הגיע לביתו של המשפיע בשעת לילה כדי לשוחח בעניין חשוב מאוד. "הרב קיבל אותי במטבח הקטן והצר שלו בבתי אונגרין, ושמע את אשר על ליבי. מי שמכיר יודע, שמאז פטירת הרבנית מרים ע"ה - הפך ביתו של המשפיע הרב וובר ע"ה לביתם של כל החלכאים וה'הומלסים' של ירושלים. פנימייה של ממש הייתה שם, כאשר כל חסר בית מצא את מקומו בבית הרב, כאשר קשה להבחין מי האורח ומי המתארח.

"תוך כדי שהרב שומע את אשר על ליבי - נשמעת קריאה נזעמת מחדר השינה: 'שקט! ישנים פה!'. אני נדהמתי. באיזו חוצפה מעז אורח נוטה ללון לצעוק על בעל הבית. אולם הרב וובר ע"ה נטל את ידי בשקט ולחש לי: 'בוא נצא החוצה ונמשיך שם בשיחה, אנחנו מפריעים לאנשים כאן'. הייתי בשוק. הבנתי עד היכן מגעת מידת החסד של יהודי צדיק שחי בתנועת ביטול וידיעה שאין הוא אלא אורח בביתו.

לאחר מכן כובד הגאון רבי שניאור זלמן הלוי לבקובסקי, ראש ישיבת 'תומכי תמימים' המרכזית ב-770 שהתייחס לדבריו של הנואם הרב וורנר וציין ש"חסידים קדמונים נהגו לומר - הלחם שלי הוא הלחם שלך'. כלומר, לא הייתה להם תפיסת מקום בעולם, ולא ראו בעצם בעלים על אף חפץ בעולם. זו הבחינה שראינו אצל המשפיע רבי משה זצ"ל. עכשיו, ביומא דהילולא שלו, יש כוח של 'והחי יתן אל ליבו', להתחזק כמוהו בהליכה בדרכי החסידות וההתקשרות".

בשעת לילה מאוחרת הסתיימה ההתוועדות, בדברי נעילה שנשא האורח מירושלים, הגאון הרב עידו ובר, תלמידו של בעל ההילולא, אשר ציין את ההתפעמות וההתרגשות מהצלחת המעמד. "כאשר אני רואה כעת את הקהל הרב שהגיע מתוך רגשי הכרת הטוב לדמותו של הרב זיע"א, דבר שמשקף תופעה שאני נתקל בה בכל קצווי תבל - אני מבין באופן מוחשי את דברי חז"ל ש'גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן'".

במשך שעות ארוכות העלו הנוכחים זכרונות הוד משנות הסתופפותם בצלו של ענק התורה והחסידות ושיתפו בעובדות אישיות ומרגשות סביב דמותו הגדולה, שהטביעה חותם בל-יימחה על יהודים רבים, אשר חבים לו את התקרבותם לצור מחצבתם. זכותו תגן עלינו.