ראש מועצת מטולה דוד אזולאי בראיון ל׳גל״צ׳: ״לצערי כבר היום אני יודע להגיד שלפחות 30% מהאוכלוסייה לא תחזור למטולה, בעיקר הצעירים עם הילדים״.
סוד המיתוג של גיורא
זהו סיפור על איש צעיר שבחר בכל האפשרויות הקיימות בשוק השיווק, בכדי למתג את מרכולתו אך ללא הצלחה. עד שאל החנות נכנס איש זקן שגילה לו את הסוד שהיה ממש קרוב ונגיש כל כך
הבית הלבן-הקרמלין צילום: Pixabay
חשוב לספר לכם על גיורא (34) שהחליט לאחר כמה חודשי ציפייה, שהוא פותח חנות בוטיק הלבשה לגבר. אתם יודעים מה זה בוטיק? המילול של בוטיק (מצרפתית): חנות. רק שבדרך כלל, כשרוצים בעלי העסקים להסביר לעובר אורח על משהו מיוחד יותר, ביתי יותר, לא שגרתי, מוסיפים את המילה בוטיק, ואז (לשיטתם) הצופה באופן אוטומטי מתמגנט אל המקום, לא עוזב אותו עד שיוצא ממנו עם שקיות קרטון מלאות כל טוב.
כבר בערב ההשקה של החנות, הזמין גיורא שלט תלת מימד בחזית החנות: "גיורא, בוטיק הלבשה אקסקלוסיבית לגבר". בתחתית השלט כיכבו המילים: "אם אתה גבר, כנס". ראש העיר הגיע לגזירת הסרט הכתום, על השולחן עמדו בקבוקי יין של שאנטוף-די-פאפ, יין המיוצר מענבים הגדלים באפלאסיון הידוע ביותר בחלקו הדרומי של עמק הרון, (מסביב לכפר שאנטוף-די-פאפ) בצרפת, שהתבגרו גם בייקב "בוטיק" במקום מוצל בחביות עץ אלון לקבלת ארומה של דובדבנים.
גיורא לא הסתפק במכירת פריטי הלבשה מחברות מוכרות, הוא עשה כל מאמץ וייצר חולצות בקו צעיר עם הטיקט "GIORA". חולצות ללא גיהוץ, אל קמט, בנוסף לעניבות מהמעצב הארגנטינאי חוליו פיקנטו. הכל היה לפי התוכנית, והחנות הגדולה נכנסה ליום עבודה ראשון. עבר חודש, שלשה, חצי שנה, וגיורא לא רואה שהוא עומד ביעדים. גיורא ניסה להבין את פשר המצב, מה קורה, למה לא קונים? נכנסים לכאן עשרות רבות של אנשים מידי יום, אבל זה לא זה, זה לא מה שציפתי? הוא ניסה להאשים את העובדים בחוסר סבלנות ללקוחות, את המתקין מזגנים על חיסרון בגז? את החומר שטיפה של סנו הוא החליף לניחוח מלון "בוטיק", אבל שום דבר לא שינה את המצב, לא הבוטיק, ולא השאנטוף-די-פאפ. גם חוליו פיקנטו לא עזרמוס, ולא הצליחדוס. גיורא הזמין מפיץ ריח לחנות בניחוח ....בוטיק, אבל גם זה לא גרם למבקרים לפתוח את ארנקיהם, ולשלוף משם אמצעי תשלומיהם.
גיורא היה חסר אונים!
יום אחד, נכנס לחנות איש זקן, "אני צריך חולצה 100 אחוז כותנה, תן לי את הדגם הכי מחוייט שיש לך". ביקש הזקן מגיורא שבמקרה היה בחנות. גיורא רץ לכיוון החולצות, שלף את המידה המתאימה לפי ראות עיני הברבור שלו, והגיש לזקן. "זה הדגם הכי מיוחד שיש לך?" שאל הזקן. "כן, זו חולצה שמיוצרת מכותנה משובחת, ללא צורך בגיהוץ, אתה לא תרגיש אותה עליך, זה ייצור מיוחד עבור 'גיורא בוטיק לגבר', לא תוכל להשיג באף מקום זה ייצור שלנו, תחטוף לפני שייגמר סבאל'ה, ולפני שאני אתחרט על המחיר שאני הולך לעשות לך, אתה תהנה ממנה". גיורא ראה את החיוך על פניו של הזקן שהחל בוחן אותו בעיניו התמימות, הוא הבין שכנראה זה מה שצריך לעשות בכדי לגרום לאנשים לקנות את מרכולתו, אבל אז, שאל הזקן: "תגיד איש צעיר, החולצה שהנך לובש כרגע, זו אותה הפירמה שעליה אתה מידבר?" גיורא הביט בחולצתו שלו, ואמר: "לא, שלי זה חולצה מאמריקה, זה משהו אתה יודע, של הביוקר". הזקן הניח את החולצה על הדלפק ואמר: "תודה לך, אבל אני לובש חולצות רק של הביוקר". גיורא הבין הכל, אין צורך בשאנטוף-די-פאפ, ולא שם של מעצב מארגנטינה, "מי שעומד כאן על הדלפק, חייב ללבוש את המותג אותו הוא מוכר", הרהר. מהר מאוד כינס גיורא את עובדי החנות: "מהרגע הזה, הכניסה שלכם לחנות והיציאה ממנה, רק עם חולצות הבוטיק של 'גיורא'. לא אמריקה ולא אירופה, ג י ו ר א, ברור?!" תתפלאו או שלא, אבל ההכנסות הכפילו את החלום, המיתוג הגיע לשלמותו, כל כך פשוט, כל כך קל, כל כך נגיש.
כשאדם רוצה לייקר משהו שישמש כהנהגה בבית שלו, הוא חייב להיות חלק ממנו. אין צורך לעבוד קשה, ולחפש במקומות אחרים את ההצלחה, שכל כך קרובה אליך. אם אתה רוצה להקנות לבני הבית שלך מושגים בעבודת ה', ביראת שמיים, בלימוד תורה, בקדושה, במה שתבחר, אתה חייב לוותר על אזור הנוחות שלך, ו"ללבוש את החולצה שאולי פחות נוחה לך". אתה בוחר מה ובאיזו כמות להקריב מעצמך, כל אחד לפי דרגתו והיכן שהוא נמצא. ואל לנו לחשוב שזה משחק, או משהו לא אמיתי חלילה, ממש לא. זה כמו שיש לך ילד מצונן בבית, אתה סוגר את החלון גם אם מאוד חם לך, או שאם מפריע למישהו שאתה אוהב משהו שאתה רוצה, אתה תוותר עליו, או תעשה הכל שיתאים לו, זו הקרבה, זה לצאת מאזור הנוחות בשביל דבר שחשוב לך, זהו האינטרס שלך. אתה לא שחקן, אתה האינטרסנט הכי בריא ושפוי, כך גם בנידון שלנו.
וכמו שרואים בספר שמות את תחילת התהליך של מנהיג האומה איך החל: "וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם, וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל-אֶחָיו, וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם" (שמות ב' יא) כותב הספורנו: "נתן ליבו לראות בעוני אחיו". משה רבנו עליו השלום, הוא דמות ההוד שמשמשת לנו את האישיות הזו. הוא זכה לפקד בשליחות ה' על מערך הגאולה של עם ישראל. גם כשהכל היה נראה בלתי ניתן להשגה, גם כשפרעה רצה להורגו וברח משה למדין, זו הייתה עבורו תחנת המתנה בכדי לממש את חזונו שהגיע מחכמת ליבו. ולא לחינם בחר הקב"ה בו למנהיג, שכוח ההשפעה שלו היא בחלק נכבד דווקא, מהיציאה מאזור הנוחות האישית שלו אל האזור הסואן, המחייב, המקריב.
כך בונים אימפרייה, כך יוצרים גאולה פרטית וכללית.
