עוד מעמית סגל: לב העניין הוא לא האבטחה ולא מועד תחילת העדות אלא הקצב: ראש ממשלה שמעיד שלוש פעמים בשבוע שש שעות ביום זה אירוע משנה מציאות. ראש ממשלה שמעיד פעם בשבוע שלוש שעות, סיפור אחר. יוכרע כבר בשבוע הבא.
אלמנת אסון מירון חבקה בת בשעה טובה
נתרפאה כל המשפחה: שמחה במשפחת קרויס שאיבדו את אביהם הרב דוד קרויס ז"ל באסון מירון. הבוקר חבקה האלמנה בת שתצטרף לתשעת הילדים שנותרו יתומים לאחר ההילולא בהר מירון
בנצי קלצקין ומ.ב.ד צילום: צילום מסך
שמחה גדולה במשפחת קרויס בירושלים, למעלה מחצי שנה אחרי שאיבדו את אביהם הרה"ח ר' דוד קרויס ז"ל בן ה - 35 מחסידות תולדות אהרן בבית שמש שנהרג באסון מירון תשפ"א חבקה האלמנה בת בשעה טובה ומוצלחת.
מדובר בשמחה גדולה במשפחה שאבידו את אביהם בשיאה של ההילולא באתרא קדישא מירון והותיר את רעייתו האלמנה ותשעת ילדים יתומים, לאחר פטירתו עברה האלמנה שתחי' להתגורר בירושלים לצד משפחתה וכעת חבקה בת שתצטרף למשפחה שנותרה ללא אבא.
הרב קרויס שהיה מיקירי עדת חצר הקודש תולדות אהרן הותיר אחריו תשעה ילדים שיחיו אותם חינך באהבה מתוקה, בעדינות רכה לדבקות בתורה, למסירות לצדיקים, ולאמונה בבורא.
לאחר שנהרג פורסם כי כל הדרך למירון בערב ל"ג בעומר – דרכו האחרונה – סיפר לילדיו על גדלות התנא האלוקי רבי שמעון בבר יוחאי, על הזמן העילאי המתקרב לבוא, ועל עת הרצון בעת הריקוד בצל האדמו"ר שליט"א. בהגיעו להר מירון, אמר בעדינותו לילדיו שהאמת היו צריכים לטפס על הברכים כמעשה דרבינו האור החיים הק', אך מפני כבוד הבריות אנו נמנעים לעשות כן, אבל עלינו ללמוד מכך כי הר זה אדמת קודש הוא, ולכל הפחות ננשק את הארץ. ותוך כדי דיבור, לנגד עיניהם הקרועות מתדהמה של ילדיו הרכים, התכופף ונישק את האדמה בחיבה.
פליאה גדולה הייתה זאת לילדיו שיבדלו לחיים ארוכים. לא רגילים היו לכך. אביהם עדין הוא, שתקן הוא, ומעולם לא עשה מעשים חריגים, ובוודאי לא בחוצות. אך פליאתם גברה כשהגיעו למקום ההדלקה חרג לפתע מטבעו, ואמר לילדיו: "מיר גייען טאנצן א קאדאטשקע פאר רבי שמעון'" (הולכים אנו לצאת בריקוד 'קדצ'קע' לכבוד רבי שמעון). המומים היו מדיבוריו וממעשיו, אשר היו ההפך המוחלט מרגילות נפשו, והמה לא ידעו כי ריקוד של פרידה הוא. ריקוד דבקות בכלות הנפש.
כאשר חש כי חייב הוא להיות קרוב לרבי שמען, וראה כי המקום דחוק הוא, העלה את שלושת ילדיו הקטנים על מקום מוגבה, והורה להם: 'המתינו לי כמה דקות, אל תזוזו. אני נכנס לדקה למערה וחוזר אליכם', לאחר רגעים בודדים נדחק בין ההמונים ונחה נפשו בדבקות והשתוקקות להתקשר אל בעל ההילולא.
רק אחר שעות ארוכות כשרעייתו החשובה תבדלחט"א לא נענתה בטלפון ממנו, והחלה לחפשו, קיבלה שיחת טלפון מאחד מכוחות ההצלה: "גב' קרויס, שלושה ילדים ממתינים על יד מתחם הציון, הם לא רוצים לזוז כי הם מחכים שאבא יחזור, בואי לאסוף אותם בבקשה". ולפניה נגלה מחזה מחריד. על ההר ישבו שלושה ילדיה הרכים, מותשים מההמתנה הארוכה, כשכל האזור מסביב ריק ורק ריח המוות עוד מרחף באוויר ולאחר דקות ספורות קיבלה את הבשורה האיומה".
