מיוחד: כשפוסק הדור הליטאי הגיע לטיש החסידי

ליל שבת קודש - - -

רחובות ה'איסט סייד' החוליניים דרך קבע, כמו התעטפו ברדיד שבתי קטיפתי משובץ כוכבים. מבתים יהודיים, מצופי לבנים אדמדמות - אפרפרות, היתמרו שובלים של זמירות שבת במבטא אידישאי עם נגיעות אמריקאיות.

היה זה לפני כשישים שנה, לא הרבה לאחר שהסתיימה השואה, כשה'איסט סייד', אותה שכונה מפורסמת בשיפולי רובע מנהטן, שיש מגדירים כאבן הפינה של ההתיישבות היהודית בארצות הברית, עוד הייתה מעין עיירה יהודית שוקקת חיים צבעוניים, בסגנון שהזכיר את ה'שטעטל' בימי קדם.

אותו ליל שבת התקיים באחד מבתי הכנסת מחזה בלתי שגרתי.

צדיק בא לעיר. הרבי הקדוש ר' מרדכי מזוועהיל זי"ע, בעל ה'יקרא דמלכא', נכדו של הרבי ר' שלומק'ה זי"ע, המתגורר בעיה"ק ירושלים הגיע לביקור קצר בארצות הברית והתאכסן כמובן ברובע ה'איסט סייד'.

לקראת השבת פורסם כי בליל השבת יערוך הרבי את שולחנו הטהור באחד מבתי הכנסת בשכונה, לא מעט יהודים נהרו לחזות באותו צדיק עורך את שולחנו, ביניהם היו שרידים לבית זוועהיל וזלוטשוב, אודים מוצלים מאש, שניצלו מאימי הנאצים והקומוניסטים, שבקשו להתחמם לאורו של רבינו.

אווירה של זוך מרחפת בשולחנו של הרבי מזוועהיל, יהודים עומדים סביב וחוקקים במוחם את הנהגותיו של הצדיק העובד את בוראו, באכילתו לשם שמים, בזמירות השבת ובדברי התורה היוצאים מפיו.

לפתע נפתחת הדלת וכעבור רגע נזרקת תכונה לחלל, אנשים מזנקים מאליהם לאחור, מפנים מקום לדמותו מעוררת הכבוד של הגאון האדיר רבי משה פיינשטיין זצוק"ל, ראש ישיבת 'תפארת ירושלים', פוסק הדור, הצועד פנימה, בהופעתו ההדורה, להיכל הטיש.

המשמשים מעלין בקודש ומושיבים את הגאון רבי משה בראש השולחן, לצדו של הצדיק. שעה ארוכה יושב הגאון רבי משה בשולחנו של הרבי, כשהדרת כבוד מיוחדת נסוכה על פניו, אינו גורע עין מהרבי היושב לצדו, מתכבד מה'שיריים', וכך עד סוף עריכת הטיש, או אז נפרד הוא מהרבי בברכת 'גוט שבת' ויוצא לביתו.

הופעתו של הגר"מ הופכת מיד לשיחת היום. תושבי השכונה הנוכחים במקום מקמטים את מצחם ומתקשים להיזכר מתי בפעם האחרונה הגיע רבי משה, שאינו נמנה על עדת החסידים, להשתתף בשולחנו של רבי חסידי, במיוחד כשאינו מכירו אישית, מנסים ואינם נזכרים.

בדרך חזור לביתו, תוך כדי צעידה ברחובות החשוכים, מרהיב אחד ממקורביו של הגאון רבי משה עוז ושואל אותו לפשר הדבר, "ילמדנו רבינו, מדוע שינה מהרגלו וטרח להגיע לשולחנו של הרבי, כלום ישנה איזו היכרות מוקדמת ביניכם?".

"אתה שואל למה?" נעץ בו הגר"מ את עיניו העמוקות, מחייך לעברו את חיוכו הכובש, "אספר לך".

***

דקות ספורות לאחר שהסתיימה תפילת שחרית בהיכל ישיבת 'תפארת ירושלים', צעד חיים זינגמן (שם בדוי) לעבר כותל המזרח, למרגלות ארון הקודש הגבוה. הוא ניגש אל הגאון רבי משה פיינשטיין, ראש הישיבה, שחלץ את תפיליו בניחותא.

"כבוד הרב הגעתי לקבל ברכת פרידה, בעוד שעות ספורות אני עולה על האונייה בעז"ה".

חיים זינגמן הוא אחד המתפללים הקבועים בבית מדרשו של רבי משה פיינשטיין. יום יום הוא מתייצב לשלושת התפילות, תמיד במקומו, תמיד בגפו. הוא הגיע לאמריקה כמה שנים לפני פרוץ השואה, יחד עם זרם הפליטים שנמלטו מרוסיה הקומוניסטית, הקים את ביתו עם בת ישראל כשרה, מצא לעצמו פרנסה נאותה, אך כאן איפשהו נתקעו העניינים.

כמה שנים חלפו מאז החתונה ועדיין פעיית תינוק לא מתנגנת בבית זינגמן. חיים וזוגתו פונים לכל מי שניתן לפנות, עושים את כל שבידם. לעתים תכופות הם פונים אל הגר"מ פיינשטיין, נועצים בו בכל צעד ושעל, מקבלים את ברכתו ודעת תורתו בעניינים סבוכים, אך הנס בושש לבוא.

באחד הימים מקבל חיים בתיבת הדואר מעטפה ועליה ה'בלנק' הרשמי של ארגון 'טהרת המשפחה' בארץ ישראל.

"לכבוד שאר בשרי היקר באדם, ר' חיים זינגמן ומשפחתו תחי'", כך נפתח המכתב.

חיים מכיר היטב את שולח המכתב החתום מטה, הלא הוא הרה"ג ר אפרים זלמן הלפרין ז"ל, מנאמניו של הרה"ק רבי שלומק'ה מזוועהיל זי"ע ומייסד קרן טהרת המשפחה הדואגת לבניית מקוואות טהרה בכל יישוב ופינה בארץ ישראל - שאכן היה קרוב משפחה רחוק של חיים.

ר' אפרים זלמן שמודע היה למצבם הקשה של קרובי משפחתו שמעבר לים הציע להם, במילים נרגשות, להגיע לביקור בארץ ישראל ולקבל את ברכתו של מורו ורבו, הצדיק הקדוש רבי שלמה מזוועהיל זי"ע, אשר כידוע ברכה היוצאת מפיו אינה חוזרת ריקם, 'ככל היוצא מפיו יעשה'.

חיים וזוגתו שכבר ניסו כל סגולה אפשרית מצאום עצמם בוחנים בחיוב את הצעתו של קרובם, ר' אפרים זלמן. חיש מהר עברו לפסים מעשיים. לאחר כמה שבועות של הכנות הגיע יום ההפלגה לארץ ישראל.

 וכך, באותו בוקר, לאחר תפילת שחרית ניגש חיים אל מורו הגאון רבי משה פיינשטיין שהיה מעורה בהחלטתו לקום ולנסוע, ונפרד ממנו לשלום.

***

האונייה הגדולה עגנה בנמל חיפה, חיים וזוגתו מיהרו לרדת כשפניהם מועדות לירושלים עיר הקודש, חדורי ציפייה לקבל ללא שהיות את ברכתו של איש האלוקים, הרבי ר' שלומק'ה מזוועהיל.

היה זה כמובן ר' אפרים זלמן, קרוב משפחתם, שקיבל את פניהם בשמחה וסייע להם להיכנס לחדרו של הרבי מזוועהיל. לאחר ששמע הצדיק בקצרה על מבוקשם נענה, כדרכו בקודש, "שיבוא מחר, לאחר שאטבול במקווה, ואשיבהו דבר".

למחרת, לאחר שיצא הרבי ר' שלומק'ה מן הטבילה, כבר עמד חיים מוכן ומזומן לשמוע את תשובת הצדיק. "אם תקבל על עצמך לסייע כספית בבניית מקווה טהרה בעז"ה תיוושע בבנים" היו מילותיו של הרבי.

עוד באותו יום ישב חיים עם רבי אפרים זלמן הלפרין ובמשך שעה ארוכה בירר את עלותה של הקמת מקווה טהרה, מן המסד עד הטפחות. למחרת הגיש לו ר' אפרים זלמן חשבונית מפורטת ובה כל ההוצאות הנדרשות להקמת מקווה, חיים שלא היה עשיר גדול קיבל על עצמו לשלם את הכול מכיסו, בתשלומים.

בלב מתרונן, מלא תקווה, שבו חיים וזוגתו לארצות הברית, לאיסט סייד, מצפים לנצנוצה של הישועה באופק. חלפו כמה חודשים, שנה, ואף בשורה טובה לא ממשמשת ובאה. המצב נותר כפי שהיה.

כ"ו אייר תש"ו, הרבי ר' שלומק'ה זי"ע מתבקש לישיבה של מעלה, העולם היהודי כולו מתעטף באבל על הסתלקותו של איש האלוקים. כמה ימים לאחר מכן מקבל ר' אפרים זלמן הלפרין שיחה כאובה ומיוסרת מקרובו, חיים, בה הוא תינה את כאבו על ברכת הצדיק שטרם נתקיימה, ו'עתה הוא הלך למנוחות ואותנו הותיר לאנחות'.

ר' אפרים זלמן האזין בלב מורתח לדבריו של חיים, וכי במה אפשר לנחמו. לבסוף אזר עוז ואמר לו "דע לך שהרבי מזוועהיל השאיר אחריו את בנו, ממלא מקומו, הלא הוא כ"ק מרן אדמו"ר רבי גדליה משה, שגם הוא 'איש מופת', אם תרצה, אכנס אליו ואספר לו את כל הסיפור ואבקש את ברכתו".

 "אדרבה" שמח חיים על הרעיון כמוצא שלל רב, "אודה לך מאוד אם תעשה עבורי את המאמץ הזה, תיכנס בשמי אל הרבי מזוועהיל, תספר לו את הסיפור ותבקשו בשמי לפרוע את ההבטחה". שעה קלה לאחר מכן היה ר' אפרים זלמן בקיטונו הצר של הרבי הקדוש ר' גדליה משה מזוועהיל זי"ע בשכונת בית ישראל.

בלב כבד גולל רבי אפרים זלמן באוזני הרבי, שזה עתה התיישב על כיסא אבותיו, את מה שהתרחש לפני כשנתיים, אצל אביו הקדוש.

הרבי ר' גדליה משה האזין לדבריו בקשב, ולבסוף נענה ואמר בענוותנותו: "יכול אני לברך אותו שיזכה לדורות ישרים, אך איני יכול להבטיח"...

מבוכה כבדה השתררה בחדר... השאלות הקשות ריחפו בחלל כמו מאליהן.

וכי כיצד ניתן להשיב את פניו של חיים עם ברכה רגילה, שאין עמה הבטחה, או אפילו משהו דומה להבטחה. הוא הרי עשה את המאמץ הגדול כדי לזכות להבטחתו של הרבי ר' שלומקה זי"ע, נסע מאמריקה לארץ ישראל ואף תרם סכום כסף עצום לשם כך, מה נגיד לו עכשיו?!

בלית ברירה השפיל רבי אפרים זלמן את ראשו ולחש בסילודין באוזני הרבי ר' גדליה משה: "רבי, עלול להגרם כאן חילול ה' חלילה, הרבי זכרונו לברכה הבטיח לו שאם יבנה מקווה הוא ייוושע, המקווה כבר עומדת והוא עוד לא נושע"...

הרבי ר' גדליה משה עצם את עיניו ונענה בטון נחרץ: "אם אבא הבטיח הוא יקיים, צריך רק להזכיר לו! צריך ללכת לקברו ולהזכיר את הבטחתו"...

תיכף באמרו זאת קם הרבי ר' גדליה משה מכיסאו ופנה לצאת מהבית, כשר' אפרים זלמן צועד בעקבותיו. כעבור שעה קלה הם הגיעו לציונו של הרבי ר' שלמה מזוועהיל זי"ע במרומי הר הזיתים, היה זה הרבי ר' גדליה משה זי"ע שניגש בכבודו ובעצמו אל המצבה הטרייה, שלא מכבר הועמדה, והזכיר בחיל וברעדה לאביו הקדוש זי"ע את הבטחתו.

רקיע זרוע כוכבים התכהה מעל אלפי המצבות הלבנבנות, הרבי ר' גדליה משה ומלווהו ירדו במורד ההר ושבו לביתם. ועוד באותה השנה אירע הנס הגדול... אחרי שנות ציפייה ממושכות, אינספור מאמצים וניסיונות, הוצף ביתם של חיים וזוגתו באור ובאושר גדול, בן זכר נולד להם למזל טוב.

ההבטחה התקיימה.

***

מרן הגאון רבי משה פיינשטיין זצ"ל סיים את הסיפור באוזני מקורבו, והפטיר: "כעת אתה מבין מדוע טרחתי לבוא ולהשתתף בשולחנו של הרבי מזוועהיל? לבן ונכד של כאלו אנשים רוצה אני ללכת''.

מקור הסיפור: מפי הגה"צ רבי שמואל דוד גולדמן שליט"א, ראש ישיבת זוועהיל שקיבל את הסיפור המופלא מבית אבותיו.