דין פישר: נתב"ג חזרה לשגרה מלאה.
הקרב על ירושת הענק: בג"ץ מצמצם את סמכות בתי הדין הרבניים
פרסום ראשון: באופן תקדימי, בג"ץ פרסם פסק דין המצמצם בצורה משמעותית את סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בענייני ירושה וצוואה, זאת, לאחר מאבק ממושך בין קרובי משפחה על ירושה בסך מיליוני ש"ח, שבמהלכו דחה בית הדין הרבני צד אחד שביקש להתנגד לסמכות ביה"ד
בית המשפט העליון פרסם פסק דין המצמצם בצורה משמעותית את סמכותם של בתי הדין הרבניים לדון בענייני ירושה וצוואה, במקרה שאין הסכמה מפורשת בין הצדדים, זאת לאחר מאבק ממושך בין קרובי משפחה על ירושה בסך מיליוני ש"ח שהשאירה דודתם המנוחה והערירית.
שתי הצוואות שהשאירה המנוחה
סאגת הירושה, כפי שעולה ממידע שהגיע לידי 'בחדרי חרדים', החלה כאשר המנוחה, שכאמור לא השאירה אחריה ילדים, הותירה אחריה שתי צוואות, אחת בסמיכות לשנייה; בצוואה הראשונה היא הורישה את רכושה בשווה לאחיה ולאחייניה - היורשים אף הם על פי דין (אף ללא הצוואה), ובצוואה השנייה היא החריגה את האחיינים ממנה.
האח הציג את הצוואה השנייה בפני בית דין רבני, וכשעורך דין מטעם האחיינים הציג את התנגדותו לסמכות של בית הדין לדון בעניין, בשל הצוואה בה הם מחזיקים ובשל היותו יורש – בית הדין טען כי אין לו זכות להתנגד לסמכות.
עורך הדין, עקיבא גולן, ערער על כך לבית הדין הרבני הגדול בירושלים, בטענה שסעיף בחוק הירושה מתנה מפורשות את הסמכות של בית הדין הרבני לדון אך ורק אם כל הצדדים הנוגעים בדבר הביעו את הסכמתם לכך, מה שלא קרה בעניין זה, אך גם שם הסכימו עם החלטת בית הדין האזורי והערעור נדחה.
יצוין, כי בעוד שבדיני ממונות ההלכה קובעת כי "אזלינן בתר הנתבע" - דהיינו, התובע לא יכול לקבוע את מקום ההתדיינות, בענייני ירושה היה נוהג ש"כל הקודם זוכה". וכך מצאו עצמם יורשים מתדיינים בבית דין רבני ללא שהביעו את הסכמתם לכך.
ההתפתחות התקדימית
בנקודה הנוכחית התרחשה התפתחות תקדימית, כאשר עוה"ד גולן סירב לוותר והגיש עתירה לבית המשפט העליון.
כבר בדיון המקדמי, העיר השופט מני מזוז כי מדובר בשאלה משפטית מובהקת שנוגעת לסמכות בתי הדין הרבניים. עוד הועלה בדיון המקדמי כי מאז שנת 1989 לא הגיע תיק כזה לבג"ץ, אלא תמיד הוכרע בשלב הדיונים בבתי הדין הרבניים. בעקבות כך, מזוז טען כי הדיון עלול להביא להשלכות ארוכות טווח על סמכות בתי הדין הרבניים ולכן הוא יבקש את חוות דעתו הרשמית של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט בעניין.
עמדת היועמ"ש אביחי מנדלבליט
מנדלבליט הציג את עמדתו במסמך מפורט שפרסם לפני תקופה, בו הוא טען כי לבית הדין הרבני יש אמנם סמכות רק אם הסכימו לכך כל הנוגעים בדבר, אך בית הדין כן קונה סמכות לדון מיהם הנוגעים בדבר. כלומר, על בית הדין הרבני לבדוק האם למערערים יש זכות להתנגד לסמכות בית הדין לקיים דיון בצוואה, ולא לדחות אותם ללא בדיקה בכלל, מכיוון שברור שאין לדון ללא הסכמת הצדדים.
מנדלבליט הבהיר כי במידה והמערערים, האחיינים במקרה זה, יוכיחו כי יש להם זכות להתנגד לסמכות בית הדין – "אל לו לבית הדין הרבני להכריע בשאלת הסמכות לגופה, אלא עליו להעביר את בירור המחלוקת לבית המשפט לענייני משפחה".
פסק הדין התקדימי של בג"ץ
בית המשפט העליון לקח את העניין צעד אחד קדימה וקבע כי במקרה שיש צד אחד שטוען כי אין לבית הדין סמכות - הרי שהתיק כולו מועבר לבית המשפט. במהלך הדיון העירו השופטים, כי בנידון זה אין קניית סמכות אוטומטית לבית הדין הרבני מאחר ולמנוחה לא היו ילדים הרי שהמבקשים כולם הם יורשיה הפוטנציאליים ומשכך - דרושה הסכמתם המפורשת לדון בבית הדין הרבני.
הרכב שופטי בית המשפט בעליון, בראשות הנשיאה אסתר חיות, פסק כי הדיון בסוגיה אכן יתקיים בפני בית המשפט לדיני משפחה בפתח תקווה משום שאין סיבה לסטות מההלכה הקובעת כי כשהצדדים הנוגעים בדבר לא הביעו את הסכמתם המפורשת לדון - אין סמכות לבית הדין הרבני לכפות עליהם לדון בפניו. בהמלצת בית המשפט העליון - משך המתנגד (המחזיק בידו צוואה שהכול מגיע לו) את טענותיו והסכים להעברת התיק לבית המשפט המוסמך לדון בכך.
