הרשות להגנת הצרכן ולסחר הוגן הודיעה לחברת פרי ירוחם חברה לרכב בע”מ על כוונתה להטיל עליה עיצום כספי בסך 1,386,000 ₪. כוונת החיוב נשלחה למנכ”ל החברה.
יודגש כי לחברה קיימת זכות טיעון על פי הוראות חוק הגנת הצרכן לטעון הן כנגד הכוונה להטיל עיצום כספי והן לעניין סכומו וזאת בתוך 45 ימים ממועד מסירת ההודעה.
מהחקירה עולה כי החברה, בעלת פריסת סניפים ארצית, עוסקת במכירה, השכרה וליסינג של רכבים לצרכנים שונים.
צרכנים אשר ביקשו לרכוש רכב מהחברה, הגיעו אל אחד מסניפיה של החברה לפגישה עם נציגי החברה. במהלך הפגישה נציג החברה הציג לצרכנים השונים את הרכב על פרטיו השונים ובין היתר מסר לצרכנים בעל פה כי הרכב שימש כ”ליסינג”.
במהלך שיחת המכירה חתמו הצרכנים השונים על מסמך הנושא את הכותרת “זכרון דברים” אשר כלל את פרטיו השונים של הרכב הנמכר. כמו כן ברישיון הרכב אשר נמסר לצרכנים השונים לאחר הרכישה, בשדה “רישום מקורי” נרשם לעיתים “השכרה/ החכר” ולעיתים, שדה זה נשאר ריק ללא ציון רישומו המקורי של הרכב.
נמצא כי, החברה מכרה 16 רכבים, תוך הצגתם ככאלה ששימשו כרכבי ליסינג, אולם בפועל, רכבים אלו שימשו גם כרכבי השכרה ועל כן הצגתם כרכבי ליסינג אינה נכונה ויש בה כדי להטעות את הצרכנים.
עברו של הרכב והשימוש שנעשה בו הם פרטים מהותיים בעסקה שכן הם יכולים להעיד על מצבו ואיכותו ועל גורמים נוספים אחרים, אשר משפיעים על ההחלטה האם לרכוש את הרכב.
הצגת הרכב במהלך שיחת המכירה, כרכב אשר שימש בעברו כליסינג, כשהוא בפועל לא שימש למטרת ליסינג כלל או בלבד, אלא גם שימש למטרת השכרה, מהווה מעשה העלול להטעות צרכן בפרט מהותי בעסקה, בהתייחס לכל אחד מהרכבים, שכן לצרכנים ניתן מידע אשר תיאר את עברו של הרכב כליסינג אולם מידע זה לא היה נכון ועברו של הרכב היה שונה.
יתרה מכך, ציון “השכרה/ החכר” בשדה “רישום מקורי” ברישיון הרכב או השארת שדה זה ריק, תרמה אף היא למצג המטעה, שכן רישיון הרכב אשר הוצג לצרכן לא תיאר את עברו האמיתי של הרכב וניתן היה להבין מעיון ברישיון הרכב כי הרכב הנרכש לא שימש בעברו להשכרה כלל. (על פי הדין רכב המיועד להשכרה או שימש בעברו כליסינג וגם להשכרה יירשם ברישיון הרכב כ-“השכרה”).
ההפרות החוקיות שנמצאו בפרסום: החברה פרסמה למכירה מגוון רכבים באתר “יד2” ואתר “אוטוספין”. ברכבי החברה שפורסמו צויין: “הבעלות הנוכחית: ליסינג”, “יד ראשונה ליסינג”.
פרסומים אלו יוצרים מצג לכל אחד מהרכבים, כי הם שימשו בעברם כרכבי ליסינג בלבד, בעוד שעל פי חומר הראיות נמצא כי חלק מהרכבים השונים שפורסמו לא שימשו לליסינג בלבד אלא שימשו בעברם גם כרכבי השכרה, וחלק אחר שימשו לאורך כל חייהם כרכבי השכרה בלבד אך החברה פרסמה אותם כרכבי “ליסינג”.
במקרה זה, החברה פרסמה באתרי אינטרנט למכירת רכב, 15 רכבים באתרים השונים תוך הצגתם כי שימשו כרכבי ליסינג, כשבפועל מחומר הראיות עולה כי הרכבים שימשו כרכבי השכרה. פרסום הרכב כרכב אשר שימש בעברו כליסינג, כשהוא בפועל לא שימש למטרת ליסינג כלל או בלבד, אלא גם שימש למטרת השכרה, מהווה דבר העלול להטעות צרכן בפרסום.
אניטה יצחק, סגנית הממונה על הרשות וראש אגף חקירות ומודיעין, מסרה, כי “רכישת כלי רכב היא מסוג העסקאות היקרות יותר והמורכבות יותר שמבצע צרכן. מדובר בפער מידע משמעותי בין העוסק לצרכן ביחס למוצר, הן באשר למצבו של הרכב והן באשר לשימוש הקודם שנעשה בו וחשוב להבין שלצרכן אין דרך לבדוק את המידע בעצמו. העובדה שהחברה הטעתה את הצרכנים באשר לשימוש הקודם שנעשה ברכב, חמורה במיוחד כיוון שפרטים אלה יכולים להעיד על מצבו, איכותו ועל פרמטרים נוספים אחרים, אשר משפיעים על ההחלטה האם לרכוש את הרכב. סיום החקירה הינו צעד נוסף במלחמה הנחושה של הרשות כנגד מי שמטעה את ציבור הצרכנים.”
