עוד מעמית סגל: לב העניין הוא לא האבטחה ולא מועד תחילת העדות אלא הקצב: ראש ממשלה שמעיד שלוש פעמים בשבוע שש שעות ביום זה אירוע משנה מציאות. ראש ממשלה שמעיד פעם בשבוע שלוש שעות, סיפור אחר. יוכרע כבר בשבוע הבא.
עדות דרמטית: "תפילת הושענא רבה שינתה את חיי"
זו אולי השעה המיוחדת בשנה. הושענא רבה, רגע לפני עלות השחר, אחרי לילה שלם של לימוד תורה, אלו רגעים שיכולים לשנות גורלות ואני יכולה להגיד זאת בוודאות, כי חוויתי על בשרי. תפילתם של לומדי תורה בראשות הגר"ח קנייבסקי שינתה את עולמי
שעות הלילה המאוחרות של חול המועד הן אולי הקשות ביותר ברווקות.
רק מי שחוותה זאת תוכל לספר על החגיגה המשפחתית שנעלמת אט אט כשהאחים נכנסים אל החדרים שלהם כדי להשכיב את המשפחות הפרטיות שלהם לישון.
לחצו כאן ותזכו בישועה הפרטית שלכם>>>
רק מי שחוותה תוכל לספר איך המבט בעיניים של אבא ואמא חולף עליך, עובר ביניהם ואז שוב לכיוונך כשאת ממהרת להרים את הבלגן שנשאר בשולחן בסוכה כדי שהגברים יוכלו ללכת לישון בנוחות ואמא לא תצטרך לעבוד קשה.
רק מי שחוותה תוכל לספר על השקט הצורב שמשתרר בבית כשכולם ישנים עמוק, מלאים סיפוק מיום מלא בחוויות כשעבורך - עבורך הן פשוט מדגישות את החוסר.
9 חגי סוכות אני חוגגת ככה.
31 זה כבר לא בדיחה, אני כבר רווקה עם ותק.
במשך השנים היינו שתיים. אני ואחותי הצעירה ממני בשנה וחצי. יחד התמודדנו עם הרווקות, עם הקשיים, עם הניסיונות. יחד התגברנו על המבטים, על השקט, על השיחות, אבל לפני שנה וחודשיים נפל דבר ואחותי המיוחדת זכתה להתחתן. אני כל כך שמחה בשבילה, באמת! רק מי שחיכה כל כך יודע כמה גדול הקושי וכמה משמח הסיום שלו, אבל לצד השמחה הגדולה נשארתי עם ההבנה שנותרתי באמת לבד במערכה.
בשנים האחרונות כבר פיתחתי שיטות להתמודד. כדי שלא יצטרכו ללכת סביבי על ביצים בניסיון לא להזכיר לי את האבידה שעוד לא מצאתי, הפכתי אני את עצמי לבדיחה המשפחתית ובמקום שידברו עלי מאחורי הגב, מדברים איתי על זה בשיחה ישירה.
אין סוף התחמקויות לכותל, לחברות או סתם לספסל השכונתי, הפכו את הרגעים האלה שבהם הערב נגמר והלילה מתחיל למעט קלים יותר ובכל שנה מחדש אני מצליחה למצוא רגע אחד של שקט כדי לצאת אל הסוכה, להסתכל אל הסכך ואל מה שמעליו ולהתפלל ולקוות שזו השנה האחרונה.
בכל פעם הקב"ה החליט שעוד לא הגיע הזמן לסוכה משלי עם בעל משלי וילדים משלי. התקווה, אם לומר את האמת, דיי הלכה ודעכה. כל פגישה מתסכלת הורידה את סף הסיכויים נמוך עוד יותר, כל פעם שקשר התקדם ונפל, מצאתי את עצמי חושבת שאולי דווקא עלי לא נגזרה חתונה.
ושוב הגיע סוכות. ושוב השקט ושוב הדממה.
לילה ראשון של חול המועד, מחצית מהנשואים כבר היו ספונים בחדריהם מנסים להשכיב את האחיינים המתוקים ששיעשעתי לאורך היום כולו. ירדתי אל הספסל השכונתי כדי לא לשמוע את הסוכה המתרוקנת ושם להפתעתי הגדולה חיכתה לי אחותי, שהיום כבר אפשר לקרוא לה 'אחותי הנשואה'.
"מה את עושה פה?", שאלתי אותה, "את לא אמורה לצאת עם בעלך לאיזו שמחת בית השואבה?"
"רחלי", היא אמרה לי, "אני לא כל כך יודעת איך תקבלי את מה שאני רוצה להגיד לך. אני מקווה שלא תכעסי ולא תפגעי" ואחרי הקדמה שכזו ידעתי שאני צפויה לשמוע אמירה לא צפויה.
"ביקשתי מבעלי לרדת לפה כי ידעתי שתגיעי לפה", היא אמרה. "אני יודעת שאת לא כל כך מאמינה בסגולות וכבר ניסית יותר מדי, אבל בבקשה בבקשה תקשיבי לזה רגע. לפני שנה היינו שתינו באותו הייאוש", היא מזכירה לי נשכחות שקצת קשה לשכוח, "הרגשתי שהגיעו מים עד נפש ולכן החלטתי לנסות עוד סגולה אחת. בדרך לא דרך גיליתי על 'רינה של תורה', ועל המעמד המרגש של הושענא רבה. ידעתי שזה ניסיון אחרון ואחר כך אני מפסיקה עם הסגולות. הרמתי טלפון, התקשרתי, תרמתי ושכחתי מזה. עד חודש תמוז שאז התארסתי". היא מסיימת מהר מהר, יודעת שקשה לי לשמוע ודוחפת לי ליד את דף הפרסום ובו מפורטת הסגולה.
קראתי על המעמד המרגש. באשמורת הבוקר, רגע אחרי שמסתיים סדר לימוד לילי בלילה הכל כך מסוגל הזה, שבו נחתם באופן סופי הדין, יזכיר מרן הגר"ח קנייבסקי שמות לישועה, והישועות, כך על פי הדף, מגיעות. קצת פגועה, הרבה לא מאמינה הסתכלתי על אחותי שהתרחקה, הערכתי את האומץ שלה לדבר איתי ולספר לי והחלטתי לנסות, הרי ברכתו של הגר"ח קנייבסקי יכולה רק להועיל.
"שלום, אני רוצה לבקש שמרן הרב חיים קנייבסקי יזכיר את שמי לאחר סדר הלימוד של 'רינה של תורה' בליל הושענא רבה", פתחתי את השיחה ולאחר שתרמתי ווידאתי שהשם שלי אכן נכתב בצורה הנכונה, ביקשה ממני הטלפנית רק בקשה אחת: כשתזכי בישועה שלך, תעבירי את זה הלאה, תתני לעוד אנשים לזכות בישועה.
סיימתי את השיחה ואיכשהו עליתי הביתה בלב קל יותר.
אתם תצחקו אבל באמצע חודש כסליו תשפ"א התקשרה השדכנית וביקשה להציע בחור ששמו עוד לא עלה. נפגשנו, התאמנו ורגע לפני שהתארסנו הוא סיפר לי שעד לפני כמה חודשים, הוא התגורר שני רחובות מאיפה שאני מתגוררת היום ורק משמים לא נפגשנו עד היום. לא ברור איך ולא ברור למה.
התחתנו בחודש שבט והשנה, כשאמא שלי הזמינה אותנו לחג הסוכות, הרגשתי בחוש איך נענתה תפילתם הזכה של עמלי התורה אחרי לימוד של לילה שלם כשבראשם מרן הגר"ח קנייבסקי. ואז נזכרתי בהבטחתי לטלפנית ולכן אני כותבת את הסיפור הזה, כדי לפרסם את הנס ולהעביר הלאה את הישועה כדי שכל אחד יזכה בישועה הפרטית שלו.
לחצו כאן ותזכו בישועה הפרטית שלכם>>>
