שנה לפטירתו: הצצה מיוחדת לעולם הנגינה של הרבי מפיטסבורג זצ"ל

במלאת שנה לפטירתו של האדמו"ר בעל ה'פתגמי אורייתא' זצ"ל מפיטסבורג שנודע לצד גאונותו בתורה ואהבתו לכל יהודי באשר הוא, גם בכוח הנגינה. הרבי הלחין מאות יצירות חסידיות שחלקן הגדול הפכו לנכס צאן ברזל במוזיקה החסידית ומושרים בכל בית בישראל, המפורסמים שבהן "אלקה די לה" וכן "וידע כל פעול". לרגל השנה הערב - ליל י"ז תשרי - מגיש 'בחדרי חרדים', ראיון מיוחד שפורסם במגזין 'קול פליי' עם המוזיקאים שהפיקו וביצעו בפועל את שיריו של הרבי באלבומי החסידות לאורך השנים. 

שעת רעווא דרעווין סביב שולחן הסעודה השלישית. השמש כבר שקעה, ובני המשפחה עוברים משיר רגש אחד למשנהו, שמתאימים לשעה זאת. ואז, ברגע הנעלה ביותר, עולה על השולחן הניגון המרטיט, זה שכולם שרים ביחד בערגה מידי שבתו בשבתו: "אלקה די לֵּה". השיר אולי נשמע לשרים כשיר שעבר מדור למשנהו כבר שנים רבות, אבל מדובר, כמובן, בלחן של כ"ק האדמו"ר מפיטסבורג זצ"ל, שנפטר בחג סוכות האחרון, בחודש שעבר.

זהו רק לחן אחד, אמנם הידוע ביותר, מאוצרו של האדמו"ר, אבל מדובר באוצר בלתי נדלה, ממנו יצאו כבר עשרות שירים ולחנים, פרי יצירתו של האדמו"ר באלבומי בית פיטסבורג.

חסידות פיטסבורג, מאז ומעולם, היתה ידועה בכח השירה והנגינה שלה. למשל, השיר שכבר הפך לעממי, "ישמחו השמים", הוא פרי לחנו של האדמו"ר הקודם מפיטסבורג. גם שולחנות הטיש בחסידות האשדודית, היו לשם ולדבר, כאשר אירע לא אחת שהרבי הלחין במהלכם שירים מיוחדים, שזכו לאחר מכן להגיע לכל תפוצות ישראל. משקל רב ניתן בחסידות לשירה ולנגינה, והרבי זצ"ל, היה מחשיב מאד את עולם הנגינה, הן כמלחין והן כמי שטווה את התורות המפורסמות שלו, שגם יצאו בסדרת ספרים, בד בבד עם כח הנגינה המיוחד בו ניחן.

ר' משה (מונה) רוזנבלום, הוא ללא ספק המוזיקאי שהיה הקרוב ביותר אליו, במשך כל השנים. מונה עיבד את רוב אלבומי פיטסבורג שיצאו במהלך השנים, וזכה לקשר קרוב עם האדמו"ר. "הקשר בינינו התחיל, בנסיבות מוזיקליות כמובן, כבר לפני 40-35 שנים", מספר מונה, "עוד בחיי אביו. גם אביו היה מלחין מופלא, וגם הרבי זצ"ל, וכבר אז נוצר הקשר אתו. אני זוכר למשל כיצד הוא היה מעורב באחת ההקלטות, עוד לפני שמונה כרב'ה, כאשר עבדנו על אלבום שירים לקראת חנוכת בית המדרש של פיטסבורג באשדוד. מאז, הקשר הזה לא נותק. גם אחרי שהרבי מונה לאדמו"ר נשארנו בידידות קרובה, כאשר כמובן מצדי התייחסתי אליו כרב'ה, ובכל הכבוד הראוי".

מונה מספר, כי חווה לצדו חוויות רבות מאד. "בתקופה ההיא, יכולתי להיכנס לאולפן למשך ימים שלמים, בלי כמעט לצאת החוצה. כשעבדנו על האלבום 'הנה מה טוב', עבדנו קשה מאד, ובשלב מסוים כנראה איבדתי נוזלים ופשוט השתטחתי על הרצפה. מאוחר יותר גם הרגשתי שיש לי אבנים בכליות, ואכן התברר שזה מה שהיה. היו לי כאבים לא פשוטים, ובהנחת אבן הפינה, הרב'ה לקח אותי לאביו האדמו"ר ואמר לו: למונה יש אבנים בכליות. ואז אביו הרבי הסתכל עליי ואמר: 'אבן מה עשו הבונים – היתה', ולא יסף. התבוננתי אחר כך מה הוא אמר לי, וראיתי שסופי התיבות של 'אבן מה עשו הבונים' – הם מונה. יום-יומיים לאחר מכן, נפתר העניין מאליו, בלי שום התערבות רפואית. לימים, כשהרבי זצ"ל כבר מונה לאדמו"ר והיינו יחד בבית המדרש, נזכרנו בסיפור הזה, והוא אסף את כל מי שהיה שם וביקש שאספר להם את המופת הזה".

מונה מעיד מקרוב כי השירה היתה אצל הרבי זצ"ל במקום גבוה מאד. "מוזיקה היתה בשבילו שיא השיאים. לא ראיתי מעולם אדם שעבודת ה' שלו היתה במוזיקה ובשמחה כמו הרב'ה. זה היה מעניין: היה מגיע לו פתאום איזשהו רעיון מוזיקלי, ואז הייתי מיד מקבל טלפון, כשהרב'ה מבקש שאתפנה לרגע כדי לשמוע ולחוות דעה. הייתי הראשון לשמוע את היצירות שהוא הלחין".

"היה מחובר ל'הארציגע ניגונים"

מונה מדגיש כי על אף שהרבי מפיטסבורג כמובן לא היה מוזיקאי בהכשרתו, הוא היה מוזיקלי מאד. "מוזיקה ניתן להבין לבד, כמו כל דבר אחר. אם תיסע לסין מבלי שלמדת אי-פעם סינית בחייך ותשמע כל הזמן סינית מסביבך, לאט לאט תוכל לדבר סינית, אבל כמובן - לא לקרוא ולכתוב. גם במוזיקה כך. יש אנשים מאד מוזיקליים באופן טבעי, שנולדו מוזיקליים. הרבי, כמובן, לא למד מוזיקה מעולם, אבל היו לו אינטואיציות מוזיקליות מעולות. ובמיוחד הוא היה מחובר לטקסטים מרגשים. הוא אהב מאד את הטקסטים שמדברים ללב, כמו 'לב טהור', 'אלקא די לה'. ההארציגע ניגונים".

ובאמת, הניגונים הידועים ביותר של הרבי זצ"ל, היו ניגוני הרגש.

"היו לו בהחלט גם כמה ניגוני שמחה, אבל הם לא היו 'כוס התה' שלו. כוס התה שלו היו ניגוני הלב. בכל פעם שנפל לו ניגון כזה, הוא היה מרים לי טלפון ומשמיע לי. ידעתי תמיד כשהוא מתקשר, להיות מוכן עם ההקלטה. יש לי טייפ רקורדר, והייתי שם את הרב'ה על רמקול ומיד מקליט. תוך כדי שהרבי היה מזמר את הניגון החדש, הייתי פותח חרישית את האורגן. הוא שר, ואני מלווה, כשהוא לא שומע שאני מלווה אותו. אחרי שהוא היה מסיים, הייתי אומר לרב'ה: רק רגע, ואז מחזיר את ההקלטה אחורה ומשמיע לו אותה עם הנגינה. והוא היה מיד אומר: מה עשית! איזה יופי! אולי תשמיע לי שוב"...

במהלך העבודה ביניכם, הרבי התערב גם בנושא העיבודים? הורה לך מה ואיך לעשות?

"לא. הוא לא התערב בעיבודים בכלל. רק באלבום האחרון שעשיתי לפיטסבורג, אחרי שכבר היה 'מטען' של תשעה אלבומים של פיטסבורג והרב'ה כבר היה מיומן להבין גם את נושא העיבודים, אז הוא הדריך אותי שאני אשקיע יותר בכלי המיתר מאשר בבראסים. זה היה באלבום האחרון שעבדתי עליו לפיטסבורג, לפני כ-7 שנים. רק אז ראיתי שהוא מעוניין להיות מעורב גם בנושא העיבודים".

למרות אינספור שירים מרטיטים ומשמחים, מונה מעיד כי "פסגת הלחנים שלו, מבחינתו, היתה היצירה 'אלקה די לה' (למקדשך תוב), שפרץ את כל הגדרות, עד שאין בית שלא שרים בו את 'קה ריבון' במנגינה שלו. צריך באמת להדגיש, שאת השיר המיוחד הזה חיבר הרב'ה בכמה פעמים. בהתחלה, היה רק את הקטע של 'אלקה די לה', וכך הוא פורסם באחד האלבומים הראשונים של פיטסבורג. קה רבון המלא, הגיע לסוף הלחנתו בדיסק מספר חמש. כך שבהתחלה זה יצא מקוצר, רק עם 'אלקה די לה', ובפעם השנייה עם כל חלקי הפיוט. ה'אלקה די לה' שהקלטנו בהתחלה, נשאר גם בביצוע המחודש כמו שהוא, עם ההקלטה המקורית, והוספנו לשיר רק את שאר החלקים החדשים. כלומר, חיברנו ברצועה הזאת בין הישן לחדש".

מונה רוזנבלום מספר עוד, שהרבי, באורח יוצא דופן, אף הגיע מספר פעמים לאולפן. "עם כל מי שאני עובד, אני משתדל 'לזרום' אתו. עם הרב'ה, זה היה כמובן אחרת, מאחר ואני כמובן אמור להתכוונן אליו, ולא להיפך. הייתי צריך ללמוד את הרגש שלו, את הפנימיות, לחיות את האווירה שהוא חי בה. ממש עמדתי על זה, כי ידעתי שאחרת בלתי אפשרי להוציא את הדברים כפי שהרבי רוצה. תמיד עמדתי על כך שמי שמבצע את השירים, המקהלה או הזמרים, חייב לשמוע באוזניות באולפן את השירה של הרב'ה עצמו, כפי שהקליט באולפן ('גייד'). כשהחבר'ה היו מקליטים במקהלה, הם היו שומעים באוזניות את הגייד שהקליט הרבי עצמו באולפן. הקטעים האלה, של שירת הרבי עצמו באולפן, שמורים אצלי עד היום. נכס של ממש".

כשעבדת על "אלקה די לה", הבנת שמדובר במשהו יוצא מגדר הרגיל?

"בודאי. מאד אהבתי את השיר מהרגע הראשון, דווקא את החלק הזה. אמרתי לו הרבה פעמים: צריך לעשות עוד 'אלקה די לה'"...

מתי שוחחתם בפעם האחרונה?

"לפני כחודשיים, וגם אז - על שיר, הוא שר לי לחן חדש. בכל מה שהיה קשור למוזיקה, הוא היה כולו נתון בתוך הדבר. עבודת ה' שלו דרך הנגינה, היתה אצלו דבר שמעל לכל דבר אחר. זה אמנם תמיד היה כך בפיטסבורג, אבל אצלו במיוחד. גם אביו הלחין דברים מאד עמוקים, אבל בנו, הרבי זצ"ל, היה מחובר בכל מאודו לצלילים. הוא סיפר לי פעם שאת רוב הניגונים הוא מלחין בסעודה שלישית, כשהוא יושב עם כולם. לפעמים זה היה יוצא בלי הכנה מראש, כשהוא שר באופן ספונטני, וכדי שהרבי לא ישכח את הניגון עד מוצאי שבת, היה 'חוזר' מיוחד שתפקידו היה לזכור את הניגון".

להמשיך את הנגינה היהודית הראויה

למעשה, פטירת הרבי זצ"ל, היתה רגע לפני הוצאת אלבום חדש מניגוני פיטסבורג, והפעם בעיבודו של משה לאופר. שורה של זמרים כבר שרו באולפנים את הניגונים החדשים של האדמו"ר בליווי מקהלת "נרננה", שכניו באשדוד של הרבי זצ"ל. בימים אלה במלאות השנה האלבום שנקרא 'זכר חסדו' על שם אחת היצירות כבר ניתן להשגה בחנויות המוזיקה.

אחת היצירות של הרבי מתוך האלבום החדש, כי 'עמך הסליחה'.

"ההיכרות הראשונה עם הרבי זצ"ל", מספר יעקב רוזמרין, מנצח מקהלת "נרננה", "היתה בערך לפני 7 שנים. בחסידות פיטסבורג מתקיים מידי שנה דינר 'תרומת הקודש', והזמינו אותנו, כמקהלה חסידית, לשיר באירוע. כמובן ששרנו שם כמה מהלחנים של הרבי שביקשו מאיתנו לשיר, דווקא לחנים פחות מוכרים בציבור, מארשים שלו ועוד שירים, והרבי ב"ה מאד התרשם מאופן השירה ומהשירה החסידית שתמיד היתה מאד חשובה לו, כי כאבה לו ההתקדמות והמודרניזציה במוזיקה. למחרת התקשר הגבאי ואמר שהרבי רוצה לפגוש אותי, הוא ידע שאני גר בשכנות. באתי אליו, ובהתחלה הוא מאד החמיא על השירה בדינר, ואז התחיל לדבר על הנגינה, מה אנחנו יכולים לעשות ביחד כדי להמשיך את הנגינה היהודית הראויה".

רובי טאוב, גם הוא ממקהלת "נרננה", נזכר כי "כבר תוך כדי הדינר הרבי אמר על המקהלה: הם בין היחידים שמבינים את השירים שלי, שיודעים למה אני מתכוון".

בהמשך, הגיעה מקהלת "נרננה" לעוד כמה אירועים בחסידות, וגם שרו באלבום פנימי ("אמת") שיצא לפני מספר שנים בחסידות. "היו שני 'ליינים' של אלבומים", מסביר רוזמרין. "היה את האלבומים החיצוניים, שיצאו לרוב בעיבודיו של מונה, והיה את האלבומים הפנימיים, אותם עיבד יצחק שור. תמיד, בכל עבודה על כל שיר, הרבי לא היה מוותר על אף סייג. הכל היה חייב להיות כמו שהוא התכוון. הוא היה מעורב במי יהיה סולן ומי לא, הכל היה חשוב לו מאד".

כעת, מספר טאוב, המקהלה עבדה על ניגוני האדמו"ר, לקולות לאלבום החדש בעיבודו של משה לאופר, שהוא קרוב משפחה מדרגה ראשונה של הרבי. "הרבי רצה תמיד לגוון. מונה עשה כמה מהאלבומים, אבל אחד האלבומים יצא בעיבודו של דודי קאליש, וכעת רצו לעבוד גם עם לאופר", הוא מספר.

כל הלחנים באלבום החדש היו של הרבי?

"רוב הלחנים היו שלו, אבל בכל דיסק שיצא הוא גם דאג שיהיה שיר או שניים שהלחין אביו, ויותר מכך: היה לו עניין ששם האלבום ייקרא על שם שיר של אביו. למשל, 'הגידה לי' ועוד. גם האלבום החדש אמור להיקרא 'זכר חסדו', שזה שיר של אביו. יש באלבום גם שיר של אחד מחתניו. בכל דיסק הוא גיבה ועודד אותם להלחין, ושמח בכל לבו כשהיו שאמרו לו שהשיר של חתניו הם הכי יפים בדיסק"...

רוזמרין: "בכל שלב בהקלטות האלבום, הרבי רצה לשמוע ולהיות מעורב. בחדרו, עם אוזניות גדולות, הוא הקשיב בקשב רב לכל שלב בהקלטות. אגב, כל דיסק חסידי שיצא, הרבי דאג לשלוח מיד מישהו שיקנה אותו בחנות. והוא היה שומע, וגם מגיב. לעתים קרה שהוא הגיע לחתונה ושמע ששרים שירים מודרניים, ואז גם ידע לתת ביקורת, מדוע שרים כאלה שירים. הנושא היה בנפשו".

"ההשראות שלו היו בשבתות ובימים טובים"

איך היה עבורכם לעבוד עם אדמו"ר? זאת לא "עוד עבודה".

"בסוף, הכל נעשה בחרדת קודש, במיוחד שאנחנו חסידים ויודעים באיזו דרך משוחחים עם רבי. אבל הוא באמת תמיד שאל ורצה לשמוע את דעתנו. כשזה הגיע לנושא המוזיקה, הוא ירד לפרטים. כשהיה שואל לדעתנו, הדגיש: תגידו לי את האמת, מה אתם באמת חושבים על זה ועל זה, ואם הפתיח ארוך מידי. כשהשבנו, השתדלנו כמובן תמיד ללכת בין הטיפות, לדבר בכל הכבוד הראוי".

טאוב: "גם הדקויות היו חשובות לו. היו דברים שכבר הוקלטו, והוא החזיר זמרים לאולפן כדי לשנות איזשהו קנייטש, דברים עדינים שהיו חשובים לו".

על האלבום החדש, מספרים השניים, הם התחילו לעבוד – כמקהלה - לפני כשנה. רוזמרין: "נכנסנו אנחנו אחרי שלאופר סיים לכתוב את העיבודים והעיבודים כבר היו מוכנים, והתחלנו להקליט. עבדנו מהר, כשכל הזמן הרבי מכה על קודקודנו, מה שאכן מאד קידם את זה. הוא היה מתקשר אליי ולרובי ואומר: אני לא רוצה להפריע, אבל איך אפשר לקדם את הנושא. יש באלבום שיר בשם 'רחם בחסדך' ששר יענקי דאסקאל. אחרי שהשיר כבר הוקלט, בנו של הרבי אמר לו ש'רחם בחסדך' הוא הרי רק חלק מ'צור משלו', ואולי צריך להוסיף את שאר החלקים. ואז נכנסנו שוב לאולפן כדי להקליט את שאר הלחן לשיר, וזה היה הלחן האחרון של הרבי שהוא שלח עבור האלבום".

באלבום הנוכחי שרים שלמה כהן, אייזיק האניג, יענקי דאסקל, לוי פאלקוביץ, אהרל'ה סאמעט, מקהלת הילדים אידיש נחת ועוד. טאוב: "אחד השירים, 'כד יתבין ישראל', כבר יצא כסינגל לקראת סיום הש"ס השנה, ברשות הרבי".

בראיון אז נשאל רוזמרין, אז מה יהיה עם האלבום הזה כעת, לאחר פטירת הרבי?

והוא השיב אז כי "הוא אמור לצאת בקרוב כנראה. ניכנס בימים הקרובים אל הרבי שליט"א, ונשאל אותו מה לעשות, האם לחכות עד אחרי השנה, או שלהוציא כבר כעת, בשלושים, לזכרו. למעשה, האלבום היה אמור לצאת כבר לחג הסוכות, אם לא שהרבי התמוטט כמה שבועות לפני כן". אך כאמור האלבום יצא לאור ערב חג הסוכות תשפ"ב לקראת הילולת הרבי הראשונה שחלה הערב.

טאוב: "השיחה האחרונה שלו איתנו היתה בחודש תמוז, אז אמר לנו שצריך לתקן משהו במיקסים, ושנראה לסדר את זה, כדי שזה ייצא לסוכות. אגב, הוא אפילו אמר לנו, שכשהאלבום ייצא, הפרסום לאלבום צריך להיות בעיתונים אותם קוראים אנשים שפחות שומעים מוזיקה חסידית, כדי שגם הם ייחשפו למוזיקה החסידית".

מה היה המיוחד בעיניכם בלחניו של האדמו"ר?

רוזמרין: "שומעים עליהם שהם שירים קדושים. 'אלקא די לה' הוא לחן מיוחד. הרבי אמר לי פעם שרוב הלחנים שלו יצאו בשבתות וימים טובים. כלומר, ההשראות היו שבתות וימים טובים, ושומעים את זה על השירים שלו.

"הייתי אצלו פעם, והוא הצביע על הספרים שהוציא, בהם היו תורות שאמר ('מפתגמי אוריתא'), ואז על כמה דיסקים ישנים שהוציא מניגוני פיטסבורג, ואמר: אצלי – שניהם (-הספרים והדיסקים שיצאו בפיטסבורג) הם אותו הדבר. כמובן שפקחתי עיניים, אבל הוא הסביר: בסוף, המטרה שלי בשני הדברים האלה, היא לקרב את עם ישראל.

"הפעם האחרונה ששוחחנו היתה היה בשבת לפני שהגיע לבית החולים. התפללנו קבלת שבת בחוץ, הוא שמר על ההנחיות, ואחרי התפילה הוא אמר לי: 'שכויח על הכל, שירו לה' שיר חדש!' וקרץ לי עם העיניים. והוא אף פעם לא אמר לי דבר כזה, זה היה כעין סוג של פרידה שכזאת".

טאוב: "הוא ביקש לאחרונה מהשמש שיתקשר אליי, והשאיר לו הודעה שנשמעת כמו צוואה. הוא אמר: אני מתחנן אליכם, תוציאו ותפיצו את השירים שלי כדי לחזק יהודים בכל העולם".

"שירים של השתפכות הנפש"

הזמר שלמה כהן, שר חלק נכבד מניגוני בית פיטסבורג, ואפילו זכה לקבל מהרבי לחן קודש, "וזכנו", לאלבומו הראשון "למעלה". "זו אבידה מאד קשה לכלל עם ישראל", הוא אומר. "הרבי היה הכתר של עולם הנגינה של ימינו".

איך נוצר הקשר ביניכם?

"דרך מונה רוזנבלום. עבדנו אז על הדיסק הראשון שלי, 'למעלה', ותוך כדי, מונה עבד גם על הדיסק של פיטסבורג 'להודות ולהלל'. ומונה אמר לי: בוא תיכנס, תשמע שיר של הרבי. זה היה השיר 'וידע'. אמרתי למונה: אני שר את זה! כשסיימתי, מונה אמר לי: אולי תשמע עוד כמה שירים? ואז השמיע לי את 'קה רבון' (למקדשך תוב). מיד אמרתי למונה: אני מזמין את עצמי לשיר את השיר הזה, גם בלי הזמנה ממך... רציתי להיות חלק מהשיר הענק הזה, בלי קשר אם הוא יהיה שלאגר או לא. זו גאונות אדירה, כי יש כל כך הרבה ניגונים על קה רבון, ולהוציא כזה ניגון בכזה עומק, בפשטות של העומק, זה סיעתא דשמיא בלתי רגילה. לדעתי אין בית חסידי/ליטאי ואפילו סרוג, שלא מכירים בו את השיר הזה. וזה נזקף לזכותו".

מתי הפעם הראשונה שנפגשתם?

"זה היה באותה תקופה של העבודה על האלבום ההוא. באתי אליו אז עם מונה לפגישה, אחת מהפגישות המתוקות שחוויתי בחיים. לפני כן, לא הכרתי אותו ,והיה לי פחד לדבר עם רב'ה. זה לא פשוט, יש הרי יראת כבוד לדבר עם רב'ה. אבל מיד כשנכנסתי אליו, הוא קיבל אותי בכזאת חיבה וחיוך כובש, ששכחתי מהפחד שלי. ואז ישבנו ביחד בשולחן ודיברנו על הניגונים שלו, והוא השמיע לנו אז את השיר 'כבודו'.

"לפני שיצאתי, הוא אמר לי: בוא אשמיע לך עוד שיר. ואז מונה מיד נעמד עם הטייפ כדי להקליט אותו, והרבי שר את 'מוציא אסירים'. נדהמתי אז, כי במהלך העבודה על הדיסק שלי 'למעלה' חיפשנו שירים מתחת לאדמה. שמענו מעל אלף שירים עד שבחרנו. וכאן, שיר אחרי שיר, הרבי שר לנו שירים מדהימים, כאלה שרק יכולתי לחלום לקבל ממקומות אחרים. ואז הרבי אמר לי: לך, שלמהל'ה, אני אתן שיר במתנה. ואז נתן לי את השיר 'וזכנו', אחד השירים המרגשים ביותר מהאלבום הראשון שלי. גם את 'מוציא אסירים' הקלטנו, וזה נכנס לדיסק של פיטסבורג 'ונפשי'. פשוט לא ויתרתי ושרתי גם את 'מוציא אסירים', ומונה הציע לי לשיר את זה עבור האלבום של פיטסבורג.

אחת היצירות המרגשות שהלחין הרבי זצ"ל מתוך הזמירות לליל שבת.

"בכלל, בכל הלחנים של הרבי, תמיד היה לי לחץ לשיר אותם באולפן. כי כשמדובר בלחן של כל מלחין אחר, הזמר הוא בעל הבית, ברצותו מאריך וברצותו מקצר, כפי מה שנראה לו. אבל פה - גם כששרתי באולפן בכל היכולת שלי ועם כל הכוונות, תמיד הייתי במתח אם לזה התכוון הרבי או לא. והחותמת שלו היתה, כאשר הוא התקשר אליי ואמר: זה בדיוק כפי שרציתי שיהיה! או אז ידעתי שירדתי לסוף דעתו. אם הוא היה אומר: 'זה מאד יפה', ידעתי שזה לא זה"...

מה יש בשירים של הרבי זצ"ל, שאין בשירים של אחרים?

"זה שילוב של כמה דברים. אבל לפני הכל - הגאונות שבפשטות של השירים שלו. אין אצלו שירים קשים לקליטה. יש כל מיני שירים יפים שיכולים להיות מתוחכמים, אבל אצל הרבי – תמיד היה מדובר בשירים של השתפכות הנפש, מעולמות מאד גבוהים. כל שיר שלו הייתי שומע פעם-פעמיים, וכבר קולט אותו. אם אני צריך להשתמש בהגדרה, כדי לסבר את האוזן, אפשר לומר שהרבי היה 'הקרליבך של החסידים'. היית שומע שיר שלו פעם-פעמיים, ושואל: איך כזה שיר עוד לא הגיע לעולם? והכל בכזאת פשטות של שיר, בלי מרחבים בין הקטע הראשון לשני. הייתי שר באולפן, ומרגיש במקום אחר לגמרי. אלו היו לחנים ממש מיוחדים. יותר מזה – אני לא יכול להסביר. מה שחוויתי בשירים שלו היה משהו מאד רוחני".

(הראיון נערך ופורסם לראשונה על ידי יהודה רוזנבוים במגזין 'קול פליי'.)