ארגונים חרדים לבג"ץ: עשרות עובדות ימצאו עצמן משוועות לפת לחם

ארגונים חרדיים הגישו הבוקר (שלישי) עתירה לבג"ץ למתן צו על תנאי, לשינוי הגדרות סבסוד המעונות על ידי משרד האוצר והכלכלה, כאשר הטענה המרכזית שלהם נגד 'גזירת המעונות' היא כי הגדרת החוק הינו "עידוד שילובן של אימהות בשוק העבודה" וביטול הסבסוד מהווה אפליה חמורה לאימהות שלא ייצאו לעבודה באם הבעל לא עובד, בגלל חוסר היכולת לעמוד בתשלומי ה'שכר לימוד' למעונות. טענה נוספת בעתירה היא: "אין יכולת התארגנות בסד זמנים קצר של חודשים בודדים"

ארגון 'אמת ליעקב', הינו ארגון אשר פועל לטובת תיקון אפליה נגד המגזר החרדי, ובין היתר מנהל קמפיין בשם "נזהרים" שעוסק בענייני בטיחות בציבור החרדי בכלל ובנוגע לענייני בטיחות בילדים בציבור החרדי בפרט. עמותת 'שמורה', הינה עמותה שמטרתה לסייע לנשים חרדיות עובדות בישראל, והיא מייצגת הן את הנשים העובדות שעתידות להיפגע מההחלטה והן את בעלות המעונות אשר ההחלטה תפגע בהן באופן ישיר.

הארגונים המיוצגים ע"י עו"ד זלמן בלאק, מפרטים, כידוע המטרה העיקרית והמוצהרת לסבסוד מעונות היום היא "עידוד שילובן של אימהות בשוק העבודה". כפועל יוצא מן הסבסוד, אימהות רבות בציבור החרדי כרתו הסכמי עבודה, ואכן פעלו בהתאם למטרת הסבסוד. אימהות רבות, הצליחו לשבור את תקרת הזכוכית, ולהשתלב בשוק העבודה המקצועי.

כמו כן, בעקבות הסבסוד, גורמים פרטיים פתחו מעונות יום תוך הסתמכות על כך כי לאור הסבסוד יהיו להם מספיק ילדים במעון, מה שיאפשר את רווחיות הפעלת המעון, בעלות המעונות שכרו מבנים (לשנה לפחות), רכשו ציוד, שיפצו את המבנים השכורים והתקינו במבנים השכורים את האמצעים הנדרשים על ידי משרד התמ"ת, וניהלו רישום בחודש פברואר 2021, ורשמו ילדים לשנה"ל הבאה.

לטענת העותרים ההחלטה התקבלה בניגוד למטרה התקציבית, בחריגה מסמכות, תוך שהגדילו לעשות ובחרו לשנות את המטרה התקציבית כלאחר יד – המטרה התקציבית מכוחה הן שואבות את סמכותן. ההחלטה ממדרת את האימהות משוק העבודה, ועומדת בניגוד למטרה התקציבית שנקבעה, שעה שאין בעובדה כי הבעל אינו עובד, כדי להוות סיבה להדיר את האם משוק העבודה, ובעצם ההחלטה קובעת כי כתנאי לכך שהאם תוכל לצאת לעבוד, על הבעל למצוא מקום עבודה.

לטענתם, אימהות שכבר כרתו הסכמי עבודה, ייאלצו להתפטר ממקום עבודתן, שעה שאין להן כדאיות לעבוד בעבודה שהשכר בה נמוך מהוצאות המעונות, והנשים ייאלצו להישאר בבתיהן, תוך שמירה על הילדים. אילו ההחלטה הייתה מתקבלת מבעוד מועד, יכלו האימהות לנסות למצוא פתרון חלופי אשר היה מאפשר להן לשלוח את הילדים למעונות זולים יותר או לחלופין למצוא מקום עבודה בשעות אחה"צ – ערב.

העותרים מציינים שחרף הפניה המוקדמת במכתב למיצוי הליכים שנשלחו וגורמים הרלוונטים, המשיבים בחרו להתעלם מהעותרות ומציבור הנשים אותן הן מייצגות. כך, חלף קיום שימוע לנפגעות, המשיבים בחרו להתעלם מהעותרות במופגן.

בנוסף, ההחלטה אינה סבירה באופן קיצוני ואינה עומדת באמות המידה שנקבעו בפסיקה, בעיקר לחריגת המשיבות מ"סד הזמנים" בנוגע ליישום ההחלטה, ולכן יש לקבוע כי תחולת המבחנים החדשים יהיו לכל הפחות 24 חודשים לאחר המועד על חתימת ההחלטה.

לדבריהם, הפגיעה בבעלות המעונות, היא פגיעה בלתי מתקבלת על הדעת – בעלות המעונות שכרו מבנים להפעלת המעונות, רכשו ציוד נדרש, שכרו עובדות אשר יעבדו במעונות ולפתע, מודיעים להן על סגירת המעון מהרגע להרגע.

בהקשר זה מציינים העותרים כי ההחלטה שהתקבלה באופן חפוז, כלל לא לקחה בחשבון את נושא גל הפיטורין הרחב שייגרם כתוצאה מסגירת המעונות (עשרות עובדות ובעלות מעונות ימצאו עצמן משוועות לפת לחם), והרחבת המצטרפות למעגל האבטלה, וביתר שאת בימים אלו – שעה שטרם ידוע מלוא הנזק התעסוקתי, בעקבות מגפת הקורונה. סגירת המעונות הרשמיים, תגרום להפעלת מעונות פירטיים, שלא יעמדו בתנאי בבטיחות מינימליים, כך, ההחלטה תגרום באופן ישיר לסיכון משמעותי לגיל הרך, ותגרור את מצב הבטיחות בענף המעונות, עשרות שנים לאחור.