מוטי קסטל: ראש הממשלה נתניהו נפגש היום עם 2 ממשפחות החטופים בלשכתו בירושלים ושוחח עם אמו של החטוף אלכסנדר טרופנוב.
קלמן ליבסקינד במתקפה חסרת תקדים על חברי 'ימינה'
העיתונאי קלמן ליבסקינד תוקף במילים קשות את חברי ימינה שלדבריו שדדו את קולותיהם של אנשי ימין והעניקו אותם לשמאל. ליבסקינד גם סונט בח"כ ניר אורבך שהסביר השבוע שהדואט של פריד וגפן הוביל אותו להחלטה
העיתונאי קלמן ליבסקינד זוכה למקום של כבוד בהיכל העיתונות. בניגוד לאחרים, על איכויותיו של ליבסקינד כעיתונאי ישנו קונצנזוס נרחב מימין לשמאל, הוא אינו חושש לבקר את השמאל, אך יותר מכך, הוא אינו חושש לבקר את הימין. לפני מספר חודשים הוא פרסם מאמר שעורר מחלוקת עזה בימין בו קרא לראש הממשלה נתניהו לזוז ממקומו ולאפשר לאיש ימין אחר לתפוס את המושכות.
היום (שישי) במאמר חריף שכותב ליבסקינד במעריב הוא תוקף את חברי 'ימינה' ומכנה אותם "שודדי קולות". הוא גם זועם על הרדידות שהפגין ח"כ ניר אורבך כשטען בראיון שמה שהוביל אותו לקבל את החלטה לתמוך בממשלת השינוי, הוא שיר משותף של אברהם פריד ואביב גפן.
"לא קל היה לי לכתוב את הדברים שתקראו כאן", פותח ליבסקינד ומציין, "את נפתלי בנט ואת איילת שקד אני מכיר שנים ארוכות. כמה פעמים הצבעתי עבורם, וגם כשלא, כמעט תמיד - למרות ביקורת על מהלך כזה או אחר, או על החלטה כזו או אחרת – חשתי כלפיהם כבוד והערכה. אבל זהו. לא עוד. המהלכים האחרונים שלהם והממשלה שהם יציגו השבוע תוך מעשה רמייה, גניבת דעת והתנהלות הפוכה לכל תפיסה אידיאולוגית שהציגו במהלך השנים - לא יכולים לזכות אותם ואת חבריהם לרשימת ימינה, לא בכבוד ולא בהערכה".
"אני יודע שהרבה מאוד מהמצביעים שלי כואבים, הכאב הוא אמיתי, ואני מקבל את הביקורת בהבנה", אמר בנט לעמית סגל. וכאשר הוסיף, כעבור כמה ימים, בהצהרה חגיגית, ש"ביקורת לגיטימית מחד, והתנהגות מדאיגה מאידך", וניסה להעביר את המסר שלפיו, עם כל הכבוד לכאב של מצביעיו, חייבים להתקדם קדימה, חשבתי שאני מתפוצץ. מה זאת אומרת שאתה מקבל בהבנה את הביקורת? בשם איזו זכות מוסרית אתה מעז להעיר פה משהו למישהו?", זועם ליבסקינד
עיתונאי מעריב מחריף את הטון עוד יותר כלפי המהלך של ימינה: "תארו לעצמכם סיטואציה שבה אדם שגנב לכם לפני דקה את הארנק מהכיס, עומד על במה, ברחוב, נוכח מבטכם ההמום, ובטון ממלכתי מחלק ציונים לסגנון הלשוני שבו אתם משתמשים כשאתם צועקים "גנב, גנב, תחזיר את הארנק". ובכן, מה שעשו בנט, ושקד, ומתן כהנא, וניר אורבך ועידית סילמן ואביר קארה, חמור פי אלף מאותו כייס שניצל הזדמנות. הם לא גנבו ארנק עם 200 שקל. הם גזלו מהמצביעים שלהם את הדבר היקר ביותר שיש בכיסו של אזרח במדינה דמוקרטית. הם שדדו מהם את קולם".
ליבסקינד מסביר את העיקרון הדמוקרטי שלדעתו נפגע מהמהלך: "אחת לתקופה - ארבע שנים או פחות, כמו במקרה שלנו - פונה הדמוקרטיה אל האזרח ושואלת אותו לדעתו, ומציעה לו לגשת אל הקלפי ולהצביע אל הכיוון שאליו הוא רוצה לראות את המדינה שלו הולכת. זה לא סכום כסף, שהיום בא ומחר הולך. זו הזכות הבסיסית שלו. זה הנכס היקר ביותר שיש לו. היכולת של האדם הקטן להשפיע על גורלו היא המתנה הגדולה ביותר שהוא מקבל ממדינתו. ובאים עכשיו בנט וחבריו, וגונבים לאזרח הקטן הזה את הפתק שאותו שלשל לקלפי, ומשלשלים במקומו פתק אחר לגמרי, ובלי להניד עפעף נעמדים מול המצלמות ומדברים איתו, עם קורבן הגניבה הזו, על הצורך להתאחד, ולהמשיך קדימה. היש עזות מצח גדולה מזו?"
לסיכום מונה ליבסקינד את האשמים וסונט בניר אורבך: "כך בנט. כך שקד. כך כהנא. כך סילמן. כך קארה. כך אורבך, שבמפגן של ילדותיות סיפר השבוע שהחליט לתמוך בממשלה, בניגוד לכל ההבטחות של מפלגתו, בזכות שיר אחד ששרו יחד אברהם פריד ואביב גפן. תגידו, זה רציני? הרי אי אפשר להמציא רדידות כזו. אנחנו באירוע היסטורי של הקמת ממשלה או בסמינריון של בני עקיבא?"
