דפנה ליאל: גם אם ההסכם יאושר מחר לא תהיה קריאה לתושבי הצפון לחזור, זה יהיה תהליך הדרגתי. מי שירצה להמשיך לקבל מענקים יוכל לעשות זאת במשך תקופה ממושכת.
ההורים מאסון מירון: "הילדים שלנו ידעו לנצל את הזמן הקצוב שניתן להם"
ישיבת "דרכי דוד לצעירים" בחרה לקיים כנס התעוררות, יוצא דופן ביום השלושים לאסון מירון. והזמינה את הוריהם של הבחור משה לוי ז"ל ומוישי בן שלום ז"ל, לחזק את תלמידי הישיבה על ידי סיפור חייהם של בניהם שחייהם נקפדו בטרם עת. שום עין לא נותרה יבשה
ראשי ישיבת "דרכי דוד לצעירים" שברח' רשב"ם בבני ברק, קיבלו החלטה עם השמע האסון לבקש מתלמידי הישיבה להתעורר בחיזוק דברים שבן אדם לחבירו, וגם בלימוד התורה לע"נ קורבנות הציבור.
בין השאר, לעילוי נשמתם של הנספים, חולקו הששה סדרי משנה בין תלמידי הישיבה, ובכל בוקר לאחר שחרית למדו התלמידים את המשניות.
ביום השלושים, עם סיום לימוד המשניות בישיבה שברשות הרה"ג רבי אליהו יגודיוב נערך כנס חיזוק והתעוררות, והנהלת הישיבה החליטה להזמין שני אבות שבניהם היו בין הקורבנות ציבור באסון הנורא,
הרה"ג רבי רפאל בן שלום, אביו של הבחור מוישי ז"ל, תלמיד ישיבת פוניבז', ערך את סיום הששה סדרי משנה, ולאחר מכן עורר את התלמידים מהליכותיו של הבן הקד' משה זצ"ל.
הוא תאר בחור עם שמחת חיים, אהוב ומקובל בחברה, אך עם זאת ידע לשים גבול ברור בין העיקר לטפל. לשים את הנאות ימי הנעורים במקומם ולייקר את ההנאה בלימוד (הגישמאק) בסולם הערכים החשוב ביותר, ובזה היה סמל לחבריו שגם בזמני הפנאי, ובימי בין הזמנים, שבהם כל בחור דואג להתרענן ולחדש כוחות, מויש לא עזב את שעות הלימוד, ולא פחות חשוב- לא התנכר ל"גישמאק", להנאה מהלימוד. "זה לא היה לימוד של "אני חייב לקבוע עיתים" אלא לימוד של "אני רוצה". לדרגה כזו מגיעים רק על ידי "שטייגען" מתוך בחירה ומתוך רצון, המביא למתיקות בלימוד.
הרב בן שלום סיים את דבריו בבקשה מתלמידי הישיבה שברכת התורה שמברכים כל בוקר בברכות השחר תהיה יותר עם כוונה של "והערב נא", ובכך נעשה את הנחת הגדול לנפטר זצ"ל.
אחריו דיבר הרה"ג הרב דוד לוי אביו של הנער הקד' משה זצ"ל שאמר את הקדיש של סיום המשניות לע"נ כל הקורבנות הקדושים זצ"ל, והחל בדבריו לעורר את הציבור ממידותיו של הנער בנו יקירו הקד' משה זצ"ל שהיו בו ג' מידות עיקריות שהם על סדר שמו.
מ' "מנצל" את הזמן גם בלימוד וגם בהפסקות שבין זמני הלימוד, זה ניצול זמן של ילד, ואין ספק שאם היה גדל היה מנצל את כל הזמן להשיג עוד יותר בלימוד התורה הקד'.
ש' "שתקן" על אף שבין ילדים מצוי שיש פגיעות והאחד משיב לחבירו, אבל משה נקט באמנות השתיקה, ובזה היה דמות למופת לבני גילו שראו בו סמל של מידות ואצילות, וסיפר ת"ח מהשכונה שהיה רואה במשה מידות ערכיות ונעלות הרבה יותר משאר בני גילו.
ה' "הודיה" היה נער עם הגדרת ילד והיה יודע להודות על כל דבר שההורים או כל מי שהיה עושה עבורו במילות תודה כאילו אין דבר שמובן מאיליו, ובזה סיים האבא את דבריו שחיזוק במידות אלו יהיו עילוי גדול לנשמת בנו זצ"ל שנלקח בטרם עת כקורבן ציבור, שכך רצה הקב"ה וודאי שהתעוררות זו תביא לעורר רחמי שמים על כלל עם ישראל.
בסיום ההתעוררות פצחו תלמידי הישיבה בתפילה מעוררת רגש שיהי רצון מלפניך שומע כל בכיות שתשים דמעותינו, ובעד עמך רחמים שאלי, כי לך לבד עיננו תלויות"
כל מהלך הכנס לווה בהקשבה ובשקט גמור מצד בני הישיבה כשרק ברגעים מסוימים נשמעו התייפחויות, מצד בני הישיבה, שיצאו מהכנס בחיזוק גדול בדרך ארץ, בדברים ש"בין אדם לחברו" ובלימוד התורה מתוך אהבה ומתיקות.
