עוד מ׳ידיעות׳: הגורם הביטחוני הבכיר טוען: ״אנחנו כעת יותר קרובים לעסקת חטופים ממה שהיינו מאז הפעימה הראשונה לפני שנה״.
מה ניתן ללמוד מאופן ההצבעה של הבוחר הישראלי?
תוצאות הבחירות אמש כפי שמסתמנות לעת עתה, מלמדות כי הבוחר הישראלי חשב אסטרטגית על הגושים יותר מכל הסבבים הקודמים, ודאג לא להשאיר אף אחת בגוש שלו מתחת לאחוז החסימה | ומה החלק של ראשי הגושים בכך?
נראה שבהגיעו למערכת בחירות רביעית בתוך שנתיים, הציבור בישראל הפנים סופית על מה הולכים לקלפי: "כן ביבי" או "לא ביבי".
בנימין נתניהו הצליח לחדד את המסר הזה ושלח כל אחד ואחת לקלפי עם דמותו לנגד עיניו, מה שהוליד בהכרח הצבעה אסטרטגית רחבת היקף, בסדר גודל שלא נראה כמותה בסבבים קודמים. נקודה זו באה לידי ביטוי בחלוקת המנדטים המאוזנת בין המפלגות בשני הגושים: הערכות מוקדמות דיברו על כך שלפי כל התסריטים, אחת מ-4 מפלגות: הציונות הדתית; מרצ; כחול לבן או מפלגת העבודה, לא תעבורנה את אחוז החסימה.
אך ראו איזה פלא: כל רביעיית המפלגות הללו עברה את אחוז החסימה ולא בדוחק, מה שמראה על חשיבה אסטרטגית של הבוחר ויותר מכך, אפשר כבר לדבר על כך שטכנולוגיות הסטטיסטיקה, הסקרים הפנימיים ושכלול הנתונים הנרחב קודם הבחירות, הובילו את ראשי המפלגות להבין את הלך הרוח וממש לנתב את הבוחרים לפי אסטרטגיית הגושים ובעצם לפי הנושא המרכזי והיחיד עליו יצאנו לבחירות רביעיות: "רק ביבי" או "רק לא ביבי".
את הנקודה הזאת ניתן למצוא בקמפיין של ראש הממשלה נתניהו שממש עשה נפשות עבור מפלגת 'הציונות הדתית' של סמוטריץ' ובן גביר וסייע לה להביא הישג נאה במיוחד ובגוש השני מצאנו את מוביל הגוש, יאיר לפיד, עושה חושבים בקמפיין שלו מול המפלגות האחרות במטרה לשמר אותן מעל אחוז החסימה וגם אם טעה מול 'כחול לבן', בא הבוחר המפוכח והשאיר אותה גבוה מעל אחוז החסימה.
כעת ברור מאי-פעם כי החברה הישראלית חצויה איפשהו ממש באמצע (יחד עם קולות הערבים), חצי עם לא מוכן לשמוע על הנהגה אחרת מלבד זו של נתניהו, החצי השני לא מוכן לשמוע את שמו יותר.
שוב קיווינו להכרעה, יחלנו לתוצאה דרמטית שתשנה את המפה הפוליטית, אך בסופו של דבר נותרנו עם אותו תיקו מייגע.
