מפנסילבניה לרחוב צפניה: תולדות חייו של הגאון רבי יצחק שיינר זצ"ל

עם הסתלקותו של ראש ישיבת קמניץ הגאון רבי יצחק שיינר זצ"ל, מביא 'כל רגע' את תולדותיו של ראש הישיבה זצ"ל; מהולדתו בארה"ב ועד לראשות ישיבת קמניץ בירושלים.

אורו של הגאון רבי יצחק זצ"ל זרח בפיטסבורג שבארצות הברית בי"ד בחשוון תרפ"ג, לאביו רבי דב שיינר זצ"ל ולאמו מרת פערל ע"ה. אביו יהודי צדיק שמסר את נפשו על שמירת שבת בארה"ב של אז, בימים שלא יכלו להתפרנס מבלי לעבוד בשבת וכל השבוע התרוצץ מעבודה לעבודה כדי לפרנס את ביתו בעבודות שאינם מצריכים לעבוד בשבת.  

הוריו הגיעו לאמריקה בשנת תר"פ, מגליציה. אז בתר"פ היה המצב באירופה קשה.

וכך תיאר הגר"י שיינר זצ"ל את ילדותו בנאומו בכינוס 'אחינו' לפני מספר שנים: "נולדתי באמריקה, בפיטסבורג, פנסילבניה. 60,000 יהודים. רובם יהודים יראי שמים מאירופה. נולדתי שם, וכשגדלתי הלכתי לבית ספר. לא היו ישיבות, לא היו תלמודי תורה. בניו יורק היה כבר התחלה של משהו. היו כמה יהודים מוזרים, כולם התייחסו אליהם כמוזרים, שהם התחילו בייסוד ישיבות, תלמודי תורה. אחד מהם היה הרב'ה שלי, ושל עוד כמה בחדר זה, ר' שרגא פייבל מנדלוביץ זכרונו לברכה".

"הביטו עליו", סיפר הגר"י זצ"ל, "כאדם בלתי ריאלי, ואמנם זו האמת, הוא לא היה ריאלי. הוא יצר יש מאין, הוא יחד עם שותפו ר' בנימין וילהלם. יחד הם יצרו תורה יש מאין בניו יורק. אבל בפיטסבורג באותו זמן לא היה כלום. היו לי הרבה חברים. היו אז הרבה יהודים, אבל מעט מאד – אפשר לספור על כף היד – נשארו דתיים".

"מדוע אני מספר לכם כל זאת? יש לנו אבא גדול למעלה, והרבה דברים הוא עושה שאף אחד לא יודע מדוע, אבל יש לו דרכים שונות כיצד לנהל את העולם. ולפעמים קשה להבין מדוע הוא עושה הרבה דברים. חלק מהדברים שאנו רואים, שצריך ללמד כל אחד שיעור מיוחד, הוא שאין, כלום, לא קורה במקרה. אין כזה דבר. הכל השגחה פרטית. ה' יתברך הוא המנהל את העולם. מה שכל אחד מאיתנו כאן ברגעים אלו בחדר זה, זה לא קרה במקרה, הקב"ה עשה זאת בכוונה. כל אחד מאיתנו יכול לכתוב ספר חיים, אם הוא כשרוני – בעצמו, ואם לא, ע"י אחר כשרוני, אבל מסתבר שכל אחד מאיתנו יכול".

"אני רוצה לתאר מעט… אני לא יודע הרבה מסיפורי החיים של אחרים, אני יודע יותר על סיפור החיים שלי, שהוא לא כתוב. תמצית חיי השתנו ע"י שלשה אנשים. ושמם: האחד ר' אברהם דוד בנדר, הסבא של ראש ישיבת דרכי תורה בפארקוואי הגאון ר' יעקב, הוא היה משולח והגיע לפיטסבורג לאסוף כסף לישיבה. אנשים חשבו שזה היה רק במקרה שהוא הגיע לאזורנו, בד"כ הוא היה מגיע לאיזור אחר בפיטסבורג, שם היה לו משפחה. אבל פעם אחת הוא הגיע לאזור שלנו, ואנו היינו אחת המשפחות הבודדות שאכלו בביתם כשר, אז הוא התארח אצלינו, הקב"ה סידר זאת כך".

הגר"י שיינר בביתו בחנוכה. צילום: שוקי לרר

"רוב המשולחים, יש להם אכסניה שם אוכלים וישנים" סיפר הגר"י שיינר זצ"ל, "אבל אינם מתענינים בילדים של המשפחה. אבל רבי בנדר היה שונה. הייתי אז בן 16 והוא שאל אותי מה אני לומד, עניתי לו שעכשיו סיימתי לימודים בבית הספר. הוא התעניין בילד בן 16, והוא שאל את הורי, "מה? למה לא תשלחו אותו לניו יורק לישיבה?". "ישיבה? מה זה ישיבה?", הורי לא ידעו מה זה ישיבה. הם היו מאד חרדים, שומרי שבת, כשרות הכל, אולי הם זכרו על ישיבות מפעם בפולין, אבל לא היה להם שמץ של מושג שקיימות ישיבות באמריקה".

"אז הוא אמר, "אני אקח אותו לשם". והוא לקח אותי. עברו שש חדשים עד שעזבתי איתו לניו יורק, היצר הרע, השטן לא נותן כ"כ מהר, הוא גרם לי לרוץ פעם אחרי אוטובוס והחלקתי על הקרח ונפלתי ונקעתי את הרגל. הייתי בגבס שלשה חדשים ולא יכולתי לנסוע לניו יורק,  הייתי צריך לבקר אצל הרופא כל כמה שבועות".

"אמא שלי ע"ה", כך הגר"י שייינר זצ"ל סיפר בדמעות, "היתה מורידה נהרות של דמעות בהדלקת נרות. החזו"א נשאל איך הקיבוצניקים, שדורות לא היה אצלם ריח של תורה, נעשים פתאום בעלי תשובה. אמר החזו"א שדמעות של אמא אינם שבים ריקם. הם חודרים הרים של ברזל ומגיעים עד כסא הכבוד. לפעמים זה לוקח שנה ולפעמים דור, ולפעמים שלשה דורות, אבל הם תמיד מגיעים, ואז הדמעות פועלות והקב"ה עונה לתפילות של האמא או הסבתא. אני בן יחיד, היא היתה מורידה נהרות של דמעות. היא ראתה מה קורה מסביב, שבנים לא הולכים כלל לביהכנ"ס, וממילא לא אומרים קדיש, אז היא היתה בוכה, רבש"ע עזור לי שהבן שלי יישאר יהודי. התפילות של אמא שלי לבסוף הגיעו, ונענו. הרב בנדר לקח אותי לניו יורק".

"והיו עוד שני אנשים. האחד היה ר' יצחק קארפ, הוא היה החתן של רב מנדלוביץ. הייתי בקעמפ מתיבתא, הקב"ה יש לו את הדרכים, הוא מחלה אותך ומרפא אותך, הוא שובר את הרגל, אבל הוא משיג בזה את מה שהוא רוצה. והוא החלה אותי. השתעלתי הרבה והייתי צריך את האויר שבהרי הקעסטילס. הקעמפ היחיד באותם ימים היה קעמפ מתיבתא. שם התיידדתי עם משה יחזקאל סמואלס, הוא היה אולי שנה צעיר ממני, ויצחק קארפ שנה או שנתיים יותר גדול ממני. משה יחזקאל היה מבלה איתי, ויצחק היה הולך איתי להליכות ארוכות ואומר לי שטיקלאך תורה מהרב'ה ר' שלמה ואז, כוונתי היתה להמשיך בדרכי לישיבה הראשונה שבאתי לניו יורק, אבל יצחק אמר, לא! יצחק אמר ליצחק, לא! אתה לא חוזר לשם, אתה הולך לשיעור של ר' שלמה, והוא משך אותי לשם, הוא משך אותי לר' שרגא פייבל מנדלוביץ, והוא משך אותי לר' שלמה, ושם הייתי מאז. אותם שלשה אנשים, אם לא הייתי בניו יורק לא היייתי בקעסטילס. א"כ הרב אברהם דוד בנדר, הוא זוכה לציון לשבח הראשון, ויצחק קארפ ומשה יחזקאל סמואלס מקבלים את שני הציון לשבח הבאים, הם שלחו אותי למשימת החיים שלי".

"אני זכיתי ללמוד אצל ר' שלמה היימן, הרב'ה ר' שלמה, שנים! ואח"כ אצל הרב'ה ר' ראובן, שנים. והוא היה השדכן שלי, ר' ראובן, עם אחיינית שלו. נכדה של ר' ברוך בער. אבל רק תדמיינו, כשאשתי ע"ה, כשהיא נולדה, הבת קול יצאה ואמרה בת פלוני לפלוני, שאסתר לאה בת ר' משה, נכדת ר' ברוך בער, תינשא ליצחק אריה ב"ר דב".

הגר"י שיינר בתמונתו האחרונה מקבל את החיסון כנגד הנגיף

"ואכן יצחק אריה ב"ר דב באותו העת היה בפיטסבורג פנסילבניה, בן שלש שנים. היא נולדה בוילנא. איך נעשה שידוך כזה? איך יכול להיות כזה דבר? כ"כ הרבה סיבות ששידוך כזה אינו יכול לקרות. קודם כל היא בוילנא והוא בפיטסבורג, וחוץ מזה הוא במקום כזה…איך הוא יינשא לנכדה של ר' ברוך בער. הרבש"ע הוא אמנם זה שהחליט… אבל אנו לא מבינים דרכי הקב"ה איך שהוא עושה".

"לכן התחלתי לשבת ללמוד אחרי שגמרתי תיכון, וסמסטר אחד באוניברסיטת פיטסבורג, אבל כל זה בזכות המעשים טובים של שלשה אנשים. כל אחד מכם יש לו את ההזדמנות הזו, להציל ילדים של הקב"ה, כמו יצחק קארפ ומשה יחזקאל שהצילו אותי לתורה, וזה העבודה שלנו בעוה"ז, וזה מה שאנו עושים כאן בחדר זה" סיים הגר"י שיינר את סיפור חייו.

בבחרותו למד בישיבת רבנו יצחק אלחנן ובישיבת 'תורה ודעת' בארה"ב, והיה מתלמידיו של הגאון רבי שלמה היימן זצ"ל והמשגיח הגאון רבי שרגא פייבל מנדלוביץ זצ"ל כמו כן היה לתלמידו של הגאון רבי יעקב קמינצקי זצ"ל ושמע שיעורים מהגאון רבי אהרן קוטלר זצ"ל ראש ישיבת לייקווד.

לפני קום מדינת ישראל בתקופת המנדט בשנת תש"ז למד הגר"י שיינר זצ"ל בישיבת חברון, שעמו בחדר בישיבת חברון היה הגאון רבי ברוך-מרדכי אזרחי, היום ראש ישיבת עטרת ישראל, ואז בחור צעיר ממנו בכמה שנים.

לימים סיפר הגאון רבי ברוך מרדכי אזרחי: "הגאון רבי יצחק שיינר היה זה שהכניס לישיבת חברון את תורת רבי שלמה היימן. לפני זה כמעט לא שמענו עליו בישיבת חברון. הוא היה מלמד את חידושי רבי שלוימה עד שהבחורים נדבקו בלהט שלו".

בהגיעו לפרק האיש מקדש נישא לרעייתו הרבנית אסתר לאה ע"ה, בתו של הגאון רבי משה ברנשטיין זצ"ל ראש ישיבת קמניץ ונכדתו של הגאון רבי ברוך בער ליבוביץ זצ"ל בעל ה'ברכת שמואל'.

תקופה מסוימת בחייו עמד בראשות ישיבת עץ חיים במונטריי שבשווייץ שם הרביץ תורה ויראה ועסק בקירוב רחוקים.

תקופת שהותו במונטריי שבשוויץ הייתה כיוון שחמיו גלה לשם לצורך רפואה, ולימד בישיבה. באותה תקופה לא היה מושג בישיבה שבחורים ישקעו כל חייהם בלימוד כל החיים. היו לומדים ויוצאים לביזנס. הרב שיינר חולל שם מהפך ושכנע בחור אחרי בחור לעלות לארץ-ישראל ללמוד בישיבה קדושה. כך עלו בחורים שהיום הם אנשים ידועים ולמדו בישיבות כמו פוניבז', חברון ובאר-יעקב. חלק מהם אומרים עד היום שאת חייהם הם חבים לרבי יצחק שיינר.

חמיו, ראש ישיבת קמניץ רבי משה ברנשטיין, נכנס עמו פעם למרן החזון איש שהציע שמא חתנו הרב שיינר, אברך אמריקאי צעיר בן 30, ייסע לחוץ לארץ לשאת בעול המוסדות. החזון איש השיב ביידיש: "למה לך להשתמש בגרזן של זהב לחפור באדמה?".

לאחר הסתלקותו של חמיו הגאון רבי משה ברנשטיין זצ"ל מונה לעמוד בראש ישיבת קמניץ שם הרביץ תורה ויראה והעמיד אלפי תלמידים לאלפים בכל קצווי תבל. ביתו ברחוב צפניה בירושלים היה פתוח לרווחה והמונים היו מגיעים לשחר פניו של ראש הישיבה לקבלת עצה וברכה. 

בשנת תשס"ג מונה לשמש כחבר במועצת גדולי התורה של 'דגל התורה' מאז היה שותף מלא להנהגת הציבור הליטאי ורבים שיחרו לפתחו.

הגר"י שיינר מצביע בבחירות לכנסת 

רק בחודש האחרון כתב מכתב שבוא קורא לציבור להזהר "בחובת ההשתדלות שנדרש שלא להזיק אחרים ושלא להזיק עצמו". את מכתבו כתב זקן ראשי הישיבות זצ"ל לאחר שהגיעו למעונו משפחות שיקירן נפטר כתוצאה מהידבקות בנגיף הקורונה וביקשו את עצתו.

במכתב קרא לכל אחד לדאוג להשרות בסביבתו רוח טובה ושמחה ולדבר עם בני הבית על האמונה והבטחון בקב"ה המוטלת עלינו ועל ידי כך לא יפלו לפחד, עצבות ולחץ שאינם מועילים אלא גורמים לביטול תורה ועבודת ה'.

הגר"י שיינר קרא להיזהר מלהשתתף, "במקומות התאספות של צפיפות וכדו' אשר מצוי בשמחות שעל ידי ח"ו יצטרכו לבוא להנזק או להזיק ח"ו ויכול להגרם מזה הרבה ביטול תורה ח"ו", כלשונו. וביקש "מי שעל פי דעת הרופאים חשוב לו לקבל את החיסון יש עליו חיוב שלא להימנע מכך".

זכה והותיר אחריו דור ישרים מבורך, שני בניו הגאון רבי אברהם שיינר המשמש כר"מ בישיבה גדולה של קמניץ, והגאון רבי שמחה שיינר המשמש כר"מ בישיבה קטנה של קמניץ, וכן בת הנשואה לגאון רבי יעקב קראוס אשר משמש כר"מ בישיבה גדולה.