מבריסק ועד רחוב עמוס: תולדות חייו של הגרמ"ד

עם הסתלקותו של ראש ישיבת בריסק הגאון רבי משולם דוד הלוי סולובייצ'יק זצ"ל מביא 'כל רגע' את תולדותיו של ראש הישיבה זצ"ל מהולדתו בעיר בריסק.

אורו של ראש הישיבה זצ"ל זרח בבריסק שבליטא בי"ט טבת תרפ"ב לאביו מרן הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק זצ"ל ולאמו מרת אלטע הענדיל ע"ה. נכדו של מרן אבי כל תופשי התורה רבי חיים הלוי סולובייצ'יק זיע"א גאב"ד בריסק, שהיה בנו של מרן בעל 'בית הלוי' זיע"א, וחתנו של מרן הגאון רבי רפאל שפירא זיע"א שהיה חתנו של מרן הנצי"ב זיע"א, ולמעלה בקודש דור שביעי לאבי הישיבות ומוסר התורה רבי חיים מוואלוזין נ"ע.

כבר בילדותו ניכרו עליו כישרונותיו הכבירים יחד עם זוך ליבו ותכונותיו המיוחדות, ביחד עם פקחות ותבונה ויראת שמים בוערת, כאשר הכל ראו בו את תמצית תקוותיו וחינוכו של אביו הגדול זיע"א. את חינוכו באותן שנים קיבל בבית אביו הגדול, תחת עינו הפקוחה, שם ינק גם מתורתם, חכמתם ודמות דיוקנם של גדולי וחכמי בריסק, ובראשם הגאון רבי משה רוזנשטיין זצ"ל בעל ה"אמרי משה", והפוסק הנודע רבי שמחה זליג ריגר זצ"ל, אשר גר בשכנות אליהם ואהבו וחיבבו, כשהוא מרבה להשתעשע עם הילד הפלאי.

מילדותו ממש התקיימו בראש הישיבה זצ"ל דברי חז"ל "תורה מחזרת על אכסניה שלה", ומשחר טל נעוריו ניכר בהתמדתו הגדולה, לצד הכישרון הנדיר והתפיסה המהירה והחדה בה ניחן.

בבית הגדול גדל ועקב אחר הנהגותיו של אביו בכל צעד ושעל אחד החדרים בבית הרב מבריסק בעיירה שימש כ"בית דין שטיבל" - חדר בית הדין בו אביו דן דיני תורה.

עם פרוץ מלחמת העולם השניה בשלהי קיץ ת"ש, שהה אביו מרן הגרי"ז זי"ע בלוויית בנו הגדול רבי יוסף דוב הלוי זצוק"ל בעיירת הנופש 'קריניצא', כהרגלו מדי קיץ, עקב מחלת האסטמה שפגעה בו.

כאשר החלו להגיע הידיעות המחרידות על התקדמות הגרמנים ועל מסע ההרג הנורא המשתולל בחוצות, מיהר הרב מבריסק זצ"ל לצאת מקריניצא עבר בני משפחתו שבבריסק, אך בהגיעו לוורשא בירת פולין, גילה כי הדרך לבריסק חסומה, וכך שהה בכל תקופת החגים בעיר וורשא ולאחר מכן בתחילת החורף הצליח לברוח מוורשא בניסי ניסים ברגע האחרון לפני שהצוררים ימ"ש שלחו להורג את יהודי העיר. בדרכו עבר ברכבת מביאליסטוק לכיוון ווילנא שהייתה תחת שלטון ליטאי עצמאי בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב.

באותה עת שהה רבי דוד זצ"ל יחד עם אמו ע"ה ובני משפחתו בבריסק, שם סבלו מנחת זרועם של הצוררים ימ"ש שרדפו את היהודים עד חורמה. רק לאחר תקופה באה הרגיעה כאשר נחתם ההסכם המשייך את בריסק דליטא לרוסיה.

בימים אלו החלה תקופת צנע בבריסק ותורות ארוכים השתרכו לצידי חנויות המזון, ואף ארבעת המינים לחג הסוכות לא היה בידי משפחת הרב מבריסק זיע"א אשר לא ידעו את גורלו.

באותו זמן נודע על חתימת ההסכם בין רוסיה לגרמניה, המעניק לליטא שליטה על העיר ווילנא, וכך החלו חילוקי דעות בין בני הישיבות בבריסק האם הבריחה לווילנא כדאית. בני משפחת הרב מבריסק זיע"א סרו לקמניץ הסמוכה כדי לשאול את מרן הגרב"ב ליבוביץ זי"ע כיצד עליהם לנהוג. כאשר הגיעו לקמניץ שמעו כי ישיבת קמניץ צפויה לעבור בהקדם לווילנא. למשמע השאלה, הביע רבי ברוך בער את דעתו כי המבוגרים שבמשפחה יעברו לוילנא ואילו הצעירים יוותרו בבריסק.

יומיים לאחר מכן בעש"ק 'לך לך' ת"ש, הגיעה אשה לבית הרב בבריסק עם מכתב בידה מאבי המשפחה מרן הגרי"ז זיע"א, אותו מסר לה בתחנת הרכבת בביאליסטוק בעת שפניו היו מיועדות לוילנא ופניה לבריסק. בני המשפחה התרגשו עד עמקי נשמתם מאות החיים שנשמע מאביהם לאחר מספר חודשים. במכתבו גולל הגרי"ז זיע"א את קורותיו מאז שברח מקריניצא ועד לשמע ההודעה על סיפוחה של וילנא לליטא, כשהוא מסיים בבקשה מילדיו הבוגרים להצטרף אליו לוילנא ואילו ילדיו הצעירים יוותרו בבריסק... ממש כפי שהורה זקן רבי ברוך בער, ימים ספורים לכן בקמניץ.

במוצאי אותה שבת יצאו בניו הגדולים של הרב מבריסק הגאון רבי חיים זצ"ל והגאון רבי משולם דוד זצ"ל, ברכבת לוילנא, ולאחר זמן ביקשה הרבנית ע"ה מרב העיירה 'יאשון' כי יצרף אליו לנסיעה לווילנא גם את הבן הגאון רבי רפאל זצ"ל.

במכתב נוסף ששלח הגרי"ז לרעייתו הרבנית, ביקש לשלוח לוילנא את הילדים שהגיעו לגיל חינוך, וביניהם את בנו הגאון רבי מאיר זצ"ל. מאחר שמעברי הגבול בין רוסיה לליטא נסגרו בראשית חודש כסליו ת"ש, היו צריכים להבריח את הגבול.

לאחר קרוב לשנה התבטל ההסכם שנחתם בין רוסיה לליטא והעיר וילנא חזרה לשליטה רוסית. בעקבות כך החלו הפעולות לצאת מאירופה המדממת לעבר ארץ הקודש וארה"ב. מתוקף היותו "רב עיר" קיבל הרב מבריסק זיע"א אישורים מיוחדים לעלייה עם בני משפחתו מתחת לגיל שמונה עשרה לארץ הקודש, כשבנו הגדול רבי יוסף דוב זצ"ל משתמש באשרת יציאה ליפן כנתיב בריחה דרך טורקיה ובנו רבי חיים זצ"ל נרשם כתלמיד מן המנין ב'ישוב החדש' בארץ וכך קיבל אישור, ואילו הבת הרבנית ליפשא פיינשטין ע"ה שאף היא הייתה מעל גיל י"ח שנים נרשמה כתאומה של ראש הישיבה הגאון רבי משולם דוד הלוי זצ"ל.

בהגיעם לתחנת הרכבת בדרכם למוסקבה, המתינו להם קהל גדול של חשובי הקהל דווילנא ועוד, כדי להיפרד מהרב מבריסק. יחד עמם ברכבת נסע אף ראש ישיבת מיר מרן הגאון רבי אליעזר יהודה פינקל זצ"ל.

לאחר עיכובים ממושכים ונדודים רבים, הגיעו לאודסה, משם הפליגו באנייה לאיסטנבול בירת טורקיה, משם המשיכו בהפלגה לנמל ביירות הסמוך לארץ הקודש.

בבוקרו של יום שישי י"ז שבט תש"א, עש"ק פרשת יתרו, עלו מרן הגרי"ז זיע"א יחד עם הגרמ"ד אחיו ואחיותיו על אדמת ארץ הקודש במעבר הגבול בראש הנקרה. לאחר מכן הגיעו לחיפה, שם ערכו להם קבלת פנים נרגשת בראשות המגיד הירושלמי הגה"צ רבי בן ציון ידלר זצ"ל.

לאחר מספר ימים ביום שלישי כ"א בשבט עלו מרן הגרי"ז זיע"א ובני המשפחה לירושלים, כשמודעות ענק מקדמים את הארי החי שעלה מבבל. מיני אז לא זזה ידו של הגרמ"ד זצ"ל מיד אביו הגדול, במשך קרוב לעשרים שנה עד יום הסתלקותו. מפיתו אכל ובחדרו יישן, לפניו למד ושימש ימים ולילות, בפניו פתח את כל אוצרות תורתו ורוחו הגדולה, אותו לימד ובו השריש את כל מקנת בית אבותיו למעלה בקודש, בכל חלקי התורה, בהלכה ובהנהגה ובהשקפה, עד כי גבהה ונתרוממה קומתו למאוד, ויהי לפלא בעיני כל רואיו.

עם בואו לירושלים, החלה תקופה חדשה בחיי מרן הרב מבריסק זיע"א, כאשר הוא משוחרר מעולה של הרבנות בעיירת בריסק בלבד ונוטל על עצמו את עול ומשא הדור כולו, יחד עם רעיו מרנן ורבנן עמרן הגרא"ז מלצר זיע"א, מרן החזון איש זיע"א ומרן הגרז"ר בענגיס זצ"ל לימים גאב"ד העדה החרדית. במשך קרוב לעשרים שנה, עד ליום הסתלקותו בערב יום הכפורים תש"ך, הלך כעמוד אש וענן לפני האומה כולה, עמד בראש שרי צבאות ישראל, הורה הדרך, האיר הנתיבה וקומם את הריסות התורה ודקדוק ההלכה אחר חורבנה באירופה.

עם הקמת המדינה ושידוד מערכות ביחסי דת ומדינה, האיר מרן הרב מבריסק זיע"א את הדרך בה תצעד היהדות החרדית מול אויבי התורה השונים, ליבן ושינן סוגיות של השקפה ודרכי מלחמה, הוראות והלכות גדולות, שהפכו לאבני יסוד ומשנה ברורה במהלכי היהדות הנאמנה.

מסביב למרן הרב מבריסק זיע"א סבבו גיבורי התורה, רבנים וגדולי תורה, שינקו ממנו את דרכי המסורה וההנהגה יחד עם בניו ביניהם בלטה דמותו של בנו הגרמ"ד סולובייצ'יק זצ"ל, שבמשך כל אותם שנים לא זזה ידו מתוך ידו, יומם ולילה, ואת כל מרבית תורתו, הנהגותיו ומסורותיו והוראותיו של אביו הגדול, ספג אל מוחו הכביר וליבו הגדול. ואכן אביו שהכיר בכוחו הגדול לא העלים ממנו דבר ופתח לפניו את כל אוצרות רוחו ותורתו והעביר לו את המסורה בדיוק ובדקדוק.

בהגיעו לפרקו נישא לרעייתו הרבנית יהודית שתחי' בתו של הגאון רבי אשר שטרנבוך זצ"ל מלונדון חתנו של הגאון רבי שלמה זלמן פינס זצ"ל מחבר ספר 'פנס שלמה'. מצאצאי הגר"א מוילנא. הגר"א שטרנבוך זצ"ל הינו אביו של ראב"ד 'העדה החרדית' הגר"מ שטרנבוך. 

שמחת החתונה נערכה אז בי"ח סיון תשט"ו במלון 'עצמאות' בנתניה בהשתתפות גדולי הדור, החופה נערכה לפני השקיעה כמנהג בית בריסק. 

גם לאחר נישואיו המשיך להסתופף אצל אביו שהיה תמיד צריך לדעת מה קורה עם בנו יקירו שבנה את ביתו ברחוב עמוס בי-ם. הבית ברחוב עמוס היה תל תלפיות לאלפים ורבבות שנהרו לבית הגדול לשמוע את דברי התורה הן בשיעורים והן בחומש שיעור המפורסם. 

כל ימיו הרביץ תורה ויראה לרבים, רבי דוד כל כולו היה חידוש מרענן הוא בנופה של בריסק. מצד אחד שמרן מופלג הוא ככל צאצאי שושלת בריסק, ולא יזוע ממנהגי בית בריסק כקוצו של יוד. הוא  היה מעביר את המסורת כנתינתה מבריסק דייקנותו בכל מסירת מנהג, הלכה וסיפור מעשה, ההיא מן המפורסמות. זו דייקנות שאין לראות בשום מקום אחר אלא רק בקרב צאצאי שושלת המלכות לבית בריסק.

קשר מיוחד היה לגרמ"ד עם מרן ראש הישיבה הגראמ"מ שך זצ"ל וכך סיפר בהספדו על הרב שך "כאשר הגיע לארץ ישראל בשנת תש"א בשנות המלחמה, והיה לו שטעלע בת"א ולא היה שם זמן הרבה, ועבר לירושלים וקיבל שטעלע בישיבת נובהרדוק, ורבי בן ציון ברוק היה שם, וגם היה שם ר' וועלוועל חריף, והיה אז בא לביתנו מדי יום ביומו לשעות ארוכות עם האבא (הגרי"ז)... האבא היה מסיים תפלתו בשעה מאוחרת בבוקר, כמו אחת עשרה וחצי, וזה בגלל שהיה מתחיל מאוחר, שהיה חולה, כל ימיו היה "א קראנקע מענטש" (= אדם חולני), והיה קורא קר"ש לפני התפלה והיה מאריך בתפלתו, ואח"כ היה יושב בטלית ותפילין זמן רב והיה אומר תהלים וגם היה כותב, וכשגמר תפלתו היה הוא (הרב שך) מגיע לביתנו ויושב שם בערך עד שעה שתים שלש אחה"צ, ואח"כ היה מגיע שוב בשעה חמש עד שעה תשע, וכן היה מידי יום ביומו ממש, והיה ממש בן בית אצלנו. וכך זה נמשך כל זמן שהיה בירושלים עד שעבר לפוניבז' להיות שם ראש ישיבה בערך בשנת תשי"ג, ומאז שעבר לבני ברק היה מגיע לירושלים פעם אחת בשבוע, והיה בא לביתנו והיה שם כל היום ממש, וכן היה עד פטירת האבא". 

הסופר יאיר וינשטוק כתב בעבר בעיתון 'בקהילה' כי בשנים עברו כפי אבותיו הגדולים לא הרשה הגרמ"ד להדפיס את חידושי תורתו, אך בשנים האחרונות הרשה רבי דוד להדפיס את שיעוריו ואף הפקיד צוות אברכים מופלגים מתלמידיו על עריכת חידושי תורתו בצורה זהירה וקפדנית, בראשם עומד הגאון רבי אברהם חנוך שפיגל שרק אחרי שעבר עליהם וסמך את ידו עליהם.

תלמידיו סיפרו ברבות השנים כי האיסור שאסר רבי דוד להדפיס את שיעוריו היה עד גיל 80, כיוון שבבית בריסק לא נהגו להדפיס את חידושי תורתם בימי חייהם. אך לאחר שהפליג בגבורות שמונים וגם הרבה מעבר לתשעים שנות חייםהרי שניתן לעשות זאת בזהירות הנדרשת. יצויין כי לא באופן ישיר שיעוריו יצאו לאור כבר לפני שנים רבות על ידי תלמידו הגאון רבי משה מרדכי שולזינגר זצ"ל בעל ה'משמר הלוי'. 

מעת לעת נערכו בביתו כינוסים ואסיפות לחיזוק וביצור מערכות היהדות החרדית כשהגרמ"ד זצ"ל משמיע את דעתו בנושאים העומדים על הפרק כדעת אביו הגדול זצ"ל ולמעלה בקודש.

הגרמ"ד זצ"ל היה נוהג להשמיע את דעתו דעת התורה בעניינים השונים העומדים על הפרק, כאשר דעתו הייתה זהה לדעתה של הנהגת העדה החרדית וחוגי הקנאים בירושלים.

כיום נושא בעול מסירת השיעורים בישיבה בנו הבכור של הגר"ד, הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק חתנו של הגרב"ד פוברסקי ראש ישיבת פוניבז' שאף הוא ידוע כעילוי מופלג וכל הנהגותיו מזכירות נסיך לבית השושלת המעטירה בריסק. הותיר אחריו גם את בנו רבי אשר שליט"א וחתנו הגאון רבי נחמיה קפלן שליט"א ראש ישיבה לבני אמריקה בירושלים. עשרות צאצאים ורבבות תלמידים.