קרן בצלאל: נשיא ארה"ב ביידן: "הוצאת צווי המעצר של בית הדין הפלילי הבין-לאומי נגד מנהיגים ישראלים היא מקוממת. אני רוצה להבהיר שוב: בניגוד למה שבית הדין מנסה לרמוז - אין השוואה - בין ישראל לחמאס. אנחנו תמיד נעמוד לצד ישראל נגד האיומים על ביטחונה".
בפנמה מגחכים עלינו: שמונה חודשים בסגר הדוק שמעולם לא דמיינתם • צפו
ראיון מיוחד ל'כל רגע' על חיי הקהילה היהודית בפנמה | על מצב הקורונה בעיר, הסגר ההדוק שהיה כעוצר, על ימי גברים ונשים שנאלצו לצאת לקניות כל פעם אחד מבני הזוג ומה מצבם הכלכלי של יהודי פנמה? • צפו בתיעוד מהסופרים השוממים של פנמה
בראיון מיוחד ובלעדי ל'כל רגע' מספרת נ. מהקהילה היהודית בפנמה על מצב הקורונה במדינה, אם חשבתם שאצלנו בארץ המצב קשה, עם סגר בפעם השלישית, כשתקראו מה שקורה שם תבינו שיכול להיות גרוע הרבה יותר.
התיאור הוא קשה, שמונה חודשים בסגר הדוק בביתם ללא יכולת יציאה, אלא רק לדברים חיוניים בלבד. כמו כן הם אינם רשאים לצאת עם ילדיהם או עם בן / בת זוגם, ישנם יומיים בהם הגברים יוצאים לקניית המצרכים ונשים במשך שלושה ימים.
נ. מפנמה מספרת: מצחיק לשמוע את התגובות הדרמטיות בשל הסגר שהחל ביום חמישי בישראל. טוב, לא מזלזלת בשום הרגשה. אך כשתשמעו על מהות הסגר בפנמה, תבינו שיש גרוע יותר.
"תתארו לעצמכם", ממשיכה נ. ומתארת: "אסור לכם לצאת מהבית בכלל, יש עוצר! לא רק מ-19:00 - 07:00 אלא כל היום, ולא יום או יומיים אלא 8 חודשים, זה מה שחווינו עד כה, החל מקצת אחרי פורים של שנה שעברה."
מה הכוונה עוצר אין אפשרות לצאת כלל לקניות או שיש אפשרות יציאה לדברים חיוניים?
נ. מפנמה: אפשר לומר שהילדים חוו עוצר אמיתי, כיוון שלנו המבוגרים היה מותר לצאת לקניית דברים חיוניים בחלוקה לימי נשים וגברים, ועל פי הספרה האחרונה בת.ז. זאת אומרת גברים בימי שלישי וחמישי. ונשים בימי שני, רביעי ושישי. זה יוצא שלגברים יש שעתיים בשבוע, ולנשים פריבילגיה, שלוש שעות בשבוע.
כללי הסגר: משמאל זמני היציאה על פי הספרה האחרונה ב-ת.ז. ומימין הסבר שיש ימי נשים וימי גברים
אז בעצם הייתם בסגר הדוק מקצת אחרי פורים ועד אמצע חשוון, מה קרה אז? נפתח הסגר, נשמתם לרווחה?
נ. מפנמה מתארת: לאחר שמונה חודשים של סגר הדוק, ממש עוצר אפשר לומר, הייתה הפוגה של כשלושה חודשים בערך, שבהם היה שחרור לחופש, השחרור היה לצאת לגינה הקרובה זו חוויה, ורק בימי שישי, שבת וראשון, אך בזמן זה הכל סגור אפילו הסופרים.
איך הסתדרת עם ביגוד והנעלה לחורף ובכלל?
נ. מספרת: אין לנו כאן חורף. כל השנה קיץ. חם. אבל בהחלט היה לנו מאד קשה כשרצינו ביגוד חדש לפסח, או לראש השנה. הכל היה סגור. אפילו גרביים ונעליים אי אפשר לקנות.
חלקם הזמינו דרך אתרים מהאינטרנט מאמריקה. ולאחר תקופה שפתאום קלטו שהסגר פשוט לא נגמר, חנויות ורשתות התחילו לפרסם מספרי וואט צאפ. והם מצלמים על פי בקשה.
לאחר עוד תקופה יש חנויות בודדות שפתחו אתרים ודרכם קנינו. אך הכל היה מסורבל עם היצע דל.
יש לך מקרה מעניין לספר לנו, על המצב בו לא היה לכם נעליים או משהו שהייתם זקוקים לו?
יש לי אפיזודה מצחיקה, ראש השנה יצא ביום ראשון. וביום זה היה אסור לצאת בכלל, כי היה עוצר כללי. וממש "הסתכנו" ביציאה לתקיעת שופר. אנחנו מתלבשים, שמים נעליים, והקטנים מתלוננים שהנעליים לא נכנסות. אכן, מחודש אדר מסתבר שהם גדלו.
ניסינו בכוח, כך ממשיכה נ. ומתארת, שלא נפספס את התקיעות. לבן הקטן הצלחנו, לא נורא, ניחמנו אותו, דקה הליכה. אך לבת היותר גדולה, לא נכנס. מצאנו זוג שגדול עליה ב-2 מידות של אחת הגדולות. וכך רצנו כל עוד רוחנו בנו, ברחוב שומם, מפחד שהשוטרים יתפסו אותנו. הבת עם נעליים גדולות והבן עם נעליים לוחצות.
מה גובה הקנס למי שמתגלה בחוץ? ללא מסיכה? וכמה לעסקים שפותחים?
נ. מפנמה: זה המון פרטים, והמון סוגי קנסות. ואנחנו בעצמנו לא יודעים מדויק. לא מפרסמים בצורה ברורה, וצריך לעשות מחקר על כך.
איך המצב השפיע כלכלית על הקהילה היהודית בפנמה?
נ. מתארת את הקשיים והקריסה בקרב הקהילות היהודיות: שמונה חודשים שהמדינה עצרה מלכת, מה שגרם לסגירת אלפי חנויות ועסקים אשר חלקם הגדול בבעלות יהודית. הקניונים היו סגורים, הבניה שנמצאת כאן בשיא, הופסקה.
המסעדות הכשרות הרבות שהיו לשם דבר, בקשיים גדולים. מעל 40 אלף של אנשי מקצוע (בתחום הבניה ועוד...) עזבו. התנופה הכלכלית בקרב היהודים לא רק שנעצרה כאן, אלא קרסה בעוצמה! את מימדי האסון לא ניתן לשער ולא ידוע כמה זמן ייקח לשקמם אם בכלל.
נראה לי מי שנשאר שפוי מבחינה כספית, זה בעיקר שבבעלותו בית מרקחת.
באיזה מצב של סגר אתם נמצאים כעת, חלקי, מלא? ומה עם מסגרות הילדים? נפתחו?
נ. מפנמה: חזרנו, לאותו הסגר הנורא, עם השעות והימי גברים/ נשים.
בתי הספר והגנים היו סגורים כל העת. על מנעול ובריח. תחשבו מצב, שאנחנו בהרכב מלא בבית, אבא אמא, ילדים. בפורים, ממשיכה נ. ואומרת באירוניה, נחגוג שנה לאיחוד המשפחתי.
הילדים והנוער, ממשיכה נ. ואומרת, לא נפגשו עם חברים כבר שנה כמעט, הקרע הוא גדול, אך ברוך ה' שיש למידה בזום, והילדים חווים שעות של מפגש וניסיון למידה. הכי קשה לבוגרים ולמתבגרים שמשתוקקים לחזור לחיי חברה סוערים ונמצאים כלואים בביתם.
מה עם בתי הכנסת והכוללים, האם הותר לכם לפתוח או שהיו סגורים על העת?
נ. מפנמה: בתי הכנסת גם כן סגורים, את הכולל ניסו לפתוח, אך נכנסו לבידוד יצאו וחוזר חלילה, אז למדו הרבה מהבית עם חברותות בטלפון או בזום.
מה עם משכורות לעובדי הוראה ובכלל מה עושים יתר העובדים, ממה מתפרנסים? הוצאו לחל"ת גם אצלכם?
נ. מפנמה ממשיכה ומתארת את המצב הקשה: בגלל הקושי הכלכלי העצום, הורידו למורים/ות ולמנהלים/ות סכום משמעותי מהמשכורת. יש מוסדות שקיצצו 40%- ויש ש 50%- זהו קושי אדיר. בשונה מהארץ שכאן אין לנו ביטוח לאומי, ומושגים של חל"ת שהביטוח הלאומי מכסה כמעט את הרוב, לא קיים. סכום משמעותי במיוחד עם יוקר המחיה שפה.
יש מספר מורים שעברו בעת הזאת לארגנטינה, (מכיוון הלמידה היא מרחוק) ששם יוקר המחיה הרבה יותר נמוך.
ממשיכה נ. ואומרת: בנוסף גם בכוללים קיצצו, אין את מי להאשים, זהו רצון ה' יתברך שהרי את המוסדות מחזיקים אנשים יקרים שתורמים מכספם האישי. ועכשיו כולם נקלעו לקשיים, פשוט אין רווחים.
כמה נדבקים ביום יש אצלכם? והאם לדעתך הסגר מוצדק, עזר?
בממוצע חולים ביום יש בין 4,000 - 5,000 נדבקים ליום. כ25-27% מהבדיקות. מה שחשוב להדגיש, כאן יש פחות מחצי תושבים שיש בישראל, 4.2 מליון תושבים. אז תבדקו לבד עם זה עזר או לא.
אם יש לך ילדים בוודאי הם כבר מחכים לחזור ללימודים אחרי שנה שלמה?
נ. מפנמה מסיימת את דבריה ואומרת: בהחלט, החלום והמשחק האהוב של ילדת הגן שלי שנת תשפ"א, שהיא מתלבשת בתלבושת האהובה, שמה את התיק על הגב, ויורדת למטה לחכות ל-Bus. התרגשות! מדמיינים שהסעה מגיעה, והמורה- רואה אותה במציאות, נותנת לה חיבוק חם, ונוסעים על כנפי נשרים אל עבר עוד יום קסום בגן. חלום שמי יודע מתי כבר יתגשם.
התיעוד מהסופרים הריקים. קרדיט: באדיבות המצלם
