פרשת שמות-המנהיג הגדול | הרב מאיר אשר לוגאסי

הגאון הרב ישראל מאיר לאו שליט"א רבה הראשי של תל אביב יפו, ומלפנים הרב הראשי לישראל, אוד מוצל מאש שעבר את אימות השואה וזכה לעלות לארץ לאחר המלחמה, ולהמשיך את שושלת הרבנים לבית לאו מהעיירה פיוטרקוב, מספר שבשנותיו הראשונות כחתן, בימים שבהם זכה להסתופף בצל חותנו הרב יצחק ידידיה פרנקל זצ"ל רבה הראשי של תל אביב יפו ומלפנים רב שכונת פלורנטין ושכונות דרום תל אביב, חווה מאורע מכונן אשר לימד אותו פרק חשוב בקווים לדמותו של מנהיג.

פלורנטין של אותם הימים היתה שכונה של צריפים ובקתות, אשר רבים מהם היו עשויים עץ. לילה אחד פרצה שרפה באחד הבתים בשכונה והתפשטה אט אט מבית אל בית. אנשים התרוצצו בבהלה ממקום למקום אוספים את מטלטליהם ובורחים. בתוך אותה אנדרלמוסיה מצא הרב לאו את עצמו בבית אחד עם אשתו, חמיו וחמותו, ושאר בני המשפחה. לפתע דפיקות נשמעו בדלת, ובפתח עמדה אישה ובידה תינוק אשר נולד לא מכבר. אותה אישה פנתה אל הרב פרנקל זצ"ל ולרעיתו ואמרה "ביתי נשרף כליל ואינני יודעת היכן להניח את בני הקטן, עלי לצאת לרחוב לתור אחר מקום מקלט למשפחתי, אנא קחו את ילדי הקטן והשגיחו עליו". הרבנית לקחה את הילד אל זרועותיה עטפה אותו בחום והאשה הלכה לדרכה. לאחר כמה רגעים שוב דפיקה על הדלת ובפתח עומד יהודי תושב השכונה אשר גם הוא נותר ללא קורת גג לאחר שביתו נשרף, ובידו צרור כסף ותכשיטים, ומבקש הוא מהרב והרבנית שיצניעו את רכושו בביתם עד יעבור זעם. ושוב דפיקות על הדלת, ובפתח עוד אשה שמבקשת להצניע את היקר לה מכל בביתו של הרב. וכך כל אותו הלילה נכנסים ויוצאים תושבי השכונה ומפקידים בבית הרב את מטלטליהם ואוצרותיהם ושבים לקחתם. והרב זצ"ל ורעייתו מכוונים את הנכנסים היכן יניחו את חפציהם. הרב לאו מספר שבכל אותו העת הוא עמד וצפה מן הצד והשתומם למראה התופעה הנדירה. לימים הוא הבין שאותו מאורע טראגי אינו נדיר במחוזות אותה שכונה. ובזמנים כאלו יודע היטב כל תושב היכן יכול הוא להניח את מטלטליו ואוצרותיו ואפילו את היקר לו מכל בידיעה שזהו המקום הבטוח ביותר. הרב לאו מספר שבאותם רגעים בהם ראה את אותה אשה נושאת את תינוקה, דמעות זלגו מעיניו, בזוכרו את אמו אשר נספתה בשואה. וברגעים קשים אלו הוא החליט ואמר לעצמו, "אם אזכה גם אני להיות רב בישראל, אם אזכה להיות למנהיג, כך אני רוצה להיות! רב שכל יהודי יפקיד בידו את היקר לו מכל ללא כל חשש". (מעובד מתוך הספר "אל תשלח ידך אל הנער").

בפרשתנו נולד מנהיג אשר ינהיג את ישראל בכל אותן שנים קריטיות לאחר שהורגלו להיות עבדים. משה ירומם אותם  יעצב את דמותם ויהפוך אותם לעם. הוא ישמש להם כרועה, יוציא אותם ממצרים, וינהיג אותם ארבעים שנה במדבר. וכך כתוב "ויהי בימים הרבים ההם ויגדל משה ויצא אל אחיו וירא בסבלותם"(ב' י"א). ומפרש הרש"י: נתן עיניו וליבו להיות מיצר עליהם.

ומובא במדרש שמו"ר (פרשה א' אות כ"ז) "וירא בסבלותם- מהו 'וירא' שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר 'חבל לי עליכם מי יתן מותי עליכם' שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט, והיה נותן כתפיו ומסיע לכל אחד ואחד מהן. רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר ראה משוי גדול על קטן, ומשוי קטן על גדול, ומשוי איש על אישה, ומשוי אישה על איש, ומשוי בחור על זקן, ומשוי זקן על בחור, והיה מניח דרגון שלו והולך ומיישב להם סבלותיהם, ועושה כאילו מסייע לפרעה. אמר הקדוש ברוך הוא אתה הנחת עסקיך והלכת לראות בצערן של ישראל, ונהגת בהן מנהג אחים, אני מניח את העליונים ותחתונים ואדבר עמך. הדא הוא דכתיב 'וירא השם כי סר לראות' ראה הקדוש ברוך הוא במשה שסר מעסקיו לראות בסבלותם, לפיכך 'ויקרא אליו אלוהים מתוך הסנה'.

ממשה רבנו למדו כל מנהיגי ישראל שבכל הדורות ועד לדורנו את הדרך להנהגה. בחירת משה למנהיג לא נעשתה על פי כישוריו או על פי חוכמתו. הקדוש ברוך הוא לא חיפש אדם מורם מעם אשר מנותק מצורכי עמו. אלא חיפש את השפל והעניו ביותר. את הנושא בעול ומזדהה עם הכאב. ואפילו שאינו 'איש דברים' כפי שהעיד משה על עצמו. וראו זה פלא, דווקא מי שאמר על עצמו "לא איש דברים אנוכי", אמר בסוף ימיו "ואלה הדברים אשר דיבר משה". אין אדם בכל ההיסטוריה שדיבר כמוהו. אין אדם שדבריו מהדהדים לאורך כל הדורות ונלמדים ונהגים בכל פה יהודי. כל תרי"ג מצוות, כל דברי התלמוד והפוסקים מושתתים על דבריו של אדם שאמר על עצמו "לא איש דברים אנוכי".

ומכאן לומדים אנו מה מקומו ותפקידו של רב בישראל. הרב אינו רק ספר הלכה מהלך. הרב הוא מנהיג ורועה אשר נושא את משא העם על כתפו. ובפרט בדורנו, דור שבו כל אדם יכול לקבל תשובה הלכתית מפורטת בהקשה על המקלדת, אשר תפלוט לו ש"ס שלם בבלי וירושלמי, ושלל פוסקים ראשונים ואחרונים לפי עדתו ומנהגיו, תפקידו של הרב מקבל משמעות גדולה יותר. סברתו של הרב, חוכמת חייו, מאור פניו והליכותיו, משמשות כמגדלור רוחני בחשכת העולם הזה, והן המורות לאדם את הדרך ומפלסות לו נתיב מאיר בין נבכי שאלותיו וספקותיו.

שבת שלום.

הרב מאיר אשר לוגאסי

אשדוד, כפר סבא.