רוצים לדעת עד כמה הבלגן שולט? בדיון התברר כי בעוד שמשרד התחבורה נערכים להנעת אוטובוסים במימן, בטענה כי גז לא מתאים לתחבורה, מנכ”ל מועצת המובילים בישראל דוד כוכבא קובע כי ענף ההובלה לא ילך לגז טבעי. לעומת זאת, במשרד האנרגיה סבורים שעולם התחבורה הולך לקראת שימוש בגז טבעי.
גם יו”ר פורום הגז הטבעי לתחבורה, תמיר רז, סבור כי התחבורה הכבדה בישראל צריכה לעבור לפעול על גז. דעה נוספת נשמעה מהסגן הממונה על מחוז חיפה במשרד הפנים, מקלדה רביע, שאמר כי לקראת 2021 משרדו ישקול מעבר לפעילות משאיות אשפה בגז. ואם לא די בכך, מנהל מינהל הדלק והגז במשרד האנרגיה חן בר יוסף הודה כי המיזם להקמת תחנות לתדלוק בגז טבעי נכשל וכי משרדו מתכוון לצאת במכרז חדש. אז לאיזה כיוון תתקדם התחבורה הכבדה, אם יש כל כך הרבה נהגים על ההגה?
בתי החולים לא חוברו
ברדק נוסף התגלה סביב התקדמות השימוש בגז טבעי בבתי החולים. התברר כי רק שני בתי חולים משתמשים בגז טבעי, ולא בשימוש מלא אלא בשימוש חלקי בלבד. במשרד האנרגיה טוענים לעומת זאת, כי יש שבעה בתי חולים (מתוך 36 בי”ח) המחוברים למערכת ההולכה, אז לאן נעלמו חמישה מהם? בדיון הועלתה הטענה ולפיה, תשתית ההולכה אכן נפרסה למספר בתי חולים, אולם אלו לא מחוברים בגלל בעיות שונות ומשונות.
כך למשל בית חולים רמב”ם בחיפה, משווע לעזרה על מנת להתחבר לרשת ההולכה של הגז הטבעי המגיעה עד שעריו – חיבור שלדברי מנכ”ל בית החולים ד”ר מיקי הלברטל יחסוך לו שלושה מיליון שקל לשנה – אולם לדבריו, הוא פועל כבר שש שנים לחיבור, ולא מצליח.
הקולות שעלו מן השטח, פרסו בעיות רבות בכל הקשור בהתחברות לרשת ההולכה של הגז הטבעי. מנכ”ל חברת ‘רימון גז טבעי’ אריה זאוברמן טען בדיון כי קיים בלבול גדול וחוסר הסכמה, “אנחנו לא מצליחים לפרוס תשתיות גז”. גם מנכ”ל חברת ‘נגב גז טבעי’ משה שפיצר הלין על רגולציה חלשה. לדבריו, חוסר תיאום בין משרדי הממשלה גורם לכך שהחברה שבניהולו פרסה רשת שיכולה להעביר 500-700 מיליון קוב גז בשנה, אולם בפועל רשת ההולכה מעבירה רק 170 מיליון קוב.
במהלך הדיון טען מנהל תחום תשתיות ופיתוח במרכז השלטון מקומי, עמיחי דרורי, כי קיימות הנחיות סותרות והקשיים מאוד מהותיים. כך שכל עוד אין פתרונות, הנושא לא יתקדם.
בעקבות הדיון שלח דיכטר מכתב חריף לשרי האוצר, הבריאות, האנרגיה והפנים בסוגיה זו. תוכן המכתב התפרסם בדיווח ב’דה מרקר’ ובו הגדיר דיכטר את הפערים בין משרדי האנרגיה לתחבורה דרמטיים. “מכל האמור לעיל עולה תמונה קשה ביחס לצורך של גופים להתחבר לתשתיות, לרצון של גופים להתחבר לתשתיות, וליכולת של גופים לספק זאת”, כתב דיכטר. “החיבור בין שלושת אלה התגלה במלוא מערומיו. תמונת המצב מדאיגה על סף חוסר אונים, כשכולם רוצים כל כך שזה יקרה והסיכויים שזה יקרה בטווח הסביר אינם גבוהים”. דיכטר המליץ לשקול הקמת צוות בין משרדי שיתכלל את ההיערכות המיידית לפרישת רשת ההולכה.
בדיווח הובאה גם הודעתה של חברת סופרגז אנרגיה, כי החלה בהזרמת גז טבעי למרכז הרפואי העמק בעפולה השייך לקופת חולים כללית. בית החולים ישתמש בגז טבעי לצורך הפקת קיטור ומים חמים – דבר שצפוי להוריד בשיעור ניכר את הוצאותיו בתחום האנרגיה.
כפיר נבון, מנכ”ל סופרגז אנרגיה, אמר כי: “אנו הופכים את הגז הטבעי לנגיש כבר כיום – לתועלת החברות וכמובן גם לתועלת הסביבה והצרכן הסופי. פוטנציאל השימוש בגז טבעי טרם מיצה עצמו בשוק הישראלי וסופרגז אנרגיה תמשיך לפעול למימוש הזדמנויות בתחום זה”.
יש יעד? אז מה
אולי מן הראוי לעצור כאן ולהסביר עד כמה הבירוקרטיה המסורבלת בישראל, מחסלת כל התקדמות שיכולה לחסוך הון לכל רוחב המשק, הן באנרגיה והן בזיהום אוויר. מדוח שהוציאה רשות הגז הטבעי עולה, כי מאגרי הגז הטבעי שהתגלו במים הכלכליים של מדינת ישראל הם משאב טבע לאומי משנת 1999 ואילך. משנת 2004 המשק הישראלי צורך גז טבעי בכמות הולכת וגדלה. בשנת 2015 צרך המשק הישראלי גז טבעי בכמות כוללת של BCM 41.8 והצריכה השנתית הייתה צפויה לגדול במהירות.
בנובמבר 2015 נערכה ביקורת האם התחום התקדם, במהלכה, הוכנסו תיקונים לחוקים על מנת לקדם את פריסת רשת החלוקה וחיבור המפעלים. בסיום הביקורת, בחודש מאי 2016 התברר, כי יותר משש שנים ממועד מתן הרישיונות הראשונים לחברות החלוקה, רק 17 ממאות הצרכנים הפוטנציאליים צרכו גז טבעי באמצעות רשת החלוקה.
בדיון שנערך בוועדת הכלכלה לפני כשבועיים, הודה משה גראזי, המנהל הזמני של רשות הגז הטבעי במשרד האנרגיה, כי המשרד לא יעמוד ביעדים שהציב לעצמו לחיבור 450 מפעלים למערכת עד תום השנה הנוכחית (16 שנים לאחר שהמשק הישראלי החל לצרוך גז טבעי, ו-21 שנה לאחר הגדרתו כמשאב טבע לאומי). מדיווח ב’דה מרקר’ עולה, כי גראזי הציב גם יעד נמוך בהרבה לחיבור מפעלים עד סוף 2025 – 220 מפעלים בלבד. יעד שניתן להגדירו עלוב ביחס לפרישת רשת ההולכה הכללית.
אין יד מכוונת
אריה זאוברמן, מנכ”ל חברת מרימון גז טבעי מקבוצת רימון, האחראית על חיבור המפעלים בצפון הארץ, טען בדיווח כי: “חברות החלוקה נאלצות לעבור עשרות מדורי גיהינום כדי להקים את רשת החלוקה בגלל כמה מכשולים משמעותיים, שמעכבים את חיבור התעשייה ובתי החולים בישראל לגז טבעי”.
לדבריו, “מכשול עיקרי ראשון הוא הפערים המשמעותיים בין הביקושים הפוטנציאליים של מפעלים לחיבור גז טבעי לבין המפעלים שבפועל בוחרים להתחבר. מפעלים רבים הבינו כי העלויות להסבת גז טבעי גבוהות משמעותית משחשבו, והכדאיות הכלכלית התפוגגה.
“המכשול העיקרי השני הוא ההתנגשות המשמעותית בין דרישות הרשויות בשטח, שמשנות מדי שנה את תוכניות פריסת הצינורות ואת דרישותיהן, ובכך מעכבות את העבודה – לבין לוחות הזמנים הנדרשים ממשרדי ממשלה שונים. אלה הליכים שנמשכים שנים, שגם לאחריהם נדרשים אישורים מגורמי תשתיות, רשויות ומשרדים שונים”.
עוד אמר כי “בתי החולים בישראל משוועים שנים להתחבר לגז טבעי, ורק מיעוט מחובר או מחובר ולא צורך בפועל. על משרד הבריאות לאפשר לבתי החולים לנהל את צריכת הגז שלו באופן עצמאי, ולהימנע ממכרזים של גורמים חיצוניים שרק מעכבים את התהליך. חברות החלוקה נאלצות לענות על דרישות וביורוקרטיות של לא מעט משרדי ממשלה, כאשר בפועל אין יד מכוונת שתנצח על מערך הגז הטבעי הלאומי שלנו בישראל”.
המסקנה פשוטה: עד שלא יקום שר אכפתי וינער את המערכת כולה עד לאחרון הפקידים והעובדים, נמשיך לדווח על כמויות ענק של גז היכולות להגיע למאות מפעלים ותחבורה כבדה בישראל, אך רק השימוש בגז הטבעי יהיה מינורי ובעיקר קשה להשגה.
