עמיחי שטיין: הצהרת דובר המשרד לענייני אירופה והחוץ הצרפתי על האג צרפת מקבלת את ההחלטה. נאמנה למחויבותה רבת השנים למשפט הבינלאומי, צרפת שבה ומביעה את תמיכתה בפעילותו העצמאית של בית הדין, בהתאם לאמנת רומא.
חשש: אוטובוסים – חממת קורונה
גם אלו שישבו בקצה השני של האוטובוס, רחוק מהחולה המאומת, נדבקו בקורונה – כך עולה ממחקר שבוצע בסין ומעלה חשש כי הנגיף עובר גם באוויר ולא רק באמצעות הדבקה טיפתית
חיטוי אוטובוס. אילוסטרציה צילום: תומר נויברג, פלאש 90
מדבק למרחק של הרבה יותר משני מטר: מחקר שנעשה בסין ושתוצאותיו התפרסמו לאחרונה מעלה מציאות מטרידה במיוחד, לפיה נגיף הקורונה לא מדבק רק באמצעות טיפות רוק הניתזות בעת דיבור או נשימה, אלא הוא עובר מאדם למשנהו גם באוויר, באמצעות חלקיקים יבשים הנעים באוויר ומסוגלים לשהות בו זמן ארוך מבלי לשקוע.
אם תוצאות המחקר יתבססו נראה כי רשויות הבריאות יצטרכו לקבוע מחדש את נהלי הריחוק החברתי הנדרש למניעת הידבקות, שכן מרחק של שני מטר שוב אינו יעיל.
ההנחיה על שמירת מרחק של שני מטרים, נזכיר, נקבעה על בסיס ההנחה שהנגיף עובר באמצעות הדבקה טיפתית – כלומר טיפות רוק שנוצרות בזמן שיעול, עיטוש, דיבור חזק או שירה. אולם לאחרונה התפרסמו מחקרים על האפשרות שהנגיף נישא באוויר, כלומר מועבר גם בחלקיקים קטנים ויבשים יותר הנישאים באוויר למרחק רב יותר, כמו עשן סיגריות, למשל. אם זה נכון, יש לשנות ולחדד את נהלי ההתמודדות עם המחלה ומניעת הדבקה. מחקר אפידמיולוגי על נזירות בודהיסטיות מחזק את הטענה הזו, כך קובע ד"ר גל חיימוביץ במאמר שפרסם מטעם מכון דוידסון.
לדבריו, הדיווחים על העברת הנגיף באוויר אינם עקביים. לדוגמה, חוקרים מאוניברסיטת סינגפור זיהו חומר גנטי של הנגיף בדגימות אוויר בחדרי בידוד של חולים, וחוקרים מאוניברסיטת פלורידה הצליחו לבודד נגיפים חיים בדגימות אוויר במרחק של 4.8-2 מטרים מחולים. לעומת זאת, חוקרים מהונג-קונג לא זיהו חומר גנטי של הנגיף באוויר סמוך לחולים. ניסוי בחמוסים שביצעו חוקרים מהולנד הראה הדבקה בנגיף הקורונה החדש במגע ודרך האוויר. אולם עד כה אין ראיות אפידמיולוגיות מהשטח שמחזקות את הטענה להדבקה אווירנית ולא טיפתית.
אבל הנתון החשוב ביותר הוא העולה מתוצאות "מחקר האוטובוס" הסיני. כדי לבדוק אם קיימת אפשרות הדבקה דרך האוויר, קבוצת חוקרים מכמה אוניברסיטאות בסין, בשיתוף חוקרים מאוניברסיטת ג'ורג'יה בארצות הברית, עקבו אחר אירוע הדבקה המוני שהתרחש ב-19 בינואר השנה במחוז זֶ'גִ'יאַנְג במזרח סין. אירוע ההדבקה התרחש במנזר בודהיסטי שאליו הגיעו 293 עולי רגל, גברים ונשים, חמישה נזירים ושני נהגי אוטובוס. מבין המשתתפים, 172 הגיעו עצמאית, והשאר באו בשני אוטובוסים שיצאו מאותו אזור בעיר הסמוכה. שני האוטובוסים היו זהים, ונסעו במשך זמן דומה – 50 דקות לכל כיוון. באוטובוס מספר 1 היו 59 נוסעות ונוסעים ובשני 67. הנוסעים ישבו במקומות קבועים בשני כיווני הנסיעה, ולא קמו ממקומם במהלך הדרך. מכיוון שהנגיף עדיין לא הגיע למחוז, אף אחד לא עטה מסכה. האירוע במנזר נערך באוויר הפתוח, נמשך שעתיים וחצי וכלל ארוחה קלה שבה המשתתפים התחלקו לשולחנות של עשרה משתתפים. באוטובוס מספר 2 היתה אישה שנדבקה בקורונה, והיא פיתחה תסמיני מחלה בערב, לאחר שחזרה מהאירוע. המחלה זוהתה רק שבוע לאחר מכן, כאשר בני משפחתה אובחנו כחולים בקורונה. בימים שלאחר האירוע, 23 נוסעים מאוטובוס מספר 2 ועוד 7 משתתפים באירוע אובחנו כחולי קורונה. באוטובוס מספר 1 לא אובחנו חולים.
בחקירה האפידמיולוגית התברר כי החולה על אוטובוס 2 היתה היחידה מכל המשתתפים שהיתה במגע, יומיים לפני האירוע, עם תושבים של מחוז חוביי – שם החלה התפרצות המגפה. מכך הסיקו החוקרים כי היא החולה שגרמה לאירוע ההפצה.
החוקרים מיפו את הנוסעים באוטובוס, ולפי המפה אפשר לראות כי נוסעים בכל חלקי כלי הרכב נדבקו, למעט נוסעים שישבו ליד שלושה מארבעת החלונות והנהג. אם ההדבקה היתה טיפתית בלבד, אפשר היה לצפות כי רק נוסעים שישבו קרוב לחולה יידבקו ממנה. אולם על פי פיזור הנוסעים החולים, החוקרים חישבו שהסיכון לנוסעים שישבו ליד החולה ולנוסעים שישבו באזורים מרוחקים באוטובוס – כולל במושבים מאחור – היה דומה. מכאן החוקרים מסיקים כי הנגיף נישא באוויר, וכנראה הופץ באמצעות מערכת המיזוג של האוטובוס.
שבעת הנדבקים האחרים, שנדבקו באירוע עצמו, דיווחו כי הם שהו בקרבת מגע עם החולה.
זהו המחקר האפידמיולוגי הראשון שמציג אפשרות של הדבקה בנגיף הקורונה החדש באמצעות חלקיקים הנישאים באוויר. ייחודו של המחקר הוא קיומו של אוטובוס זהה אך ללא חולה קורונה, שבין נוסעיו לא נמצאו חולים מאומתים, זאת למרות שהנוסעים משני האוטובוסים התערבבו בקהל במהלך האירוע. בנוסף, אפשר ללמוד מהמחקר על יכולת הפצת הנגיף של חולה טרם הופעת התסמינים – אישוש נוסף לכך ששיא הפצת הנגיף מגיע ביממה שלפני הופעת התסמינים.
המחקר מציג בצורה ברורה את הסכנה של נוכחות חולים בחללים סגורים ללא מסכה, ולכך ששמירת מרחק של שני מטרים במקומות סגורים אינה מספיקה להגנה מהדבקה. מקומות כאלו מועדים לאירועי הפצת-על, שמתגלים כבעלי פוטנציאל משמעותי בהפצה המחלה.
