-סמ״ר איתי פוגל הי"ד בן 22, מיקיר, היה מפקד טנק בגדוד 46, עוצבת ׳עקבות הברזל׳ (401), ונפל בקרב בדרום רצועת עזה.
רגע לפני שהורדם, ביקש לשוחח עם אישתו
"רגע לפני שיורדם הוא מבקש לדבר עם אשתו, אחות מחזיקה את הטלפון מול הפנים שלו כדי שאשתו תוכל לראות אותו, בכל ההמולה והרעש אני יכול רק לשמוע את אשתו בוכה"
מחלקת קורונה צילום: יוסי אלוני, פלאש 90
רופא במחלקת טיפול נמרץ שיתף ברגעים הקשים, רגע לפני שמטופל מורדם ומבקש לשוחח, אולי בפעם האחרונה, כם בני משפחתו, שאינם יכולים להיכנס למחלקה ולהיות לצדו ברגעיו הקשים.
וכך משחזר הרופא: "מטופל הגיע עם סטורציות מאוד נמוכות, על Airvo עם זרימה של 60 ליטר ו-100% חמצן. מעל זה מסיכת חמצן. המוניטור מראה 88% סטורציה. הוא נושם כל כך מהר, שנראה שכלום לא מגיע לריאות שלו, כל בית החזה עולה ויורד במהירות. לאט לאט מתחילה הפאניקה, הוא לא שקט, מסתובב במיטה, שוכב קצת על הבטן.
"הסטורציה עולה קצת, אבל קשה לו להשאר על הבטן, ממשיך להסתובב, חוזר לשכב על הגב. כל הליינים של העירויים כרוכים סביב הידיים שלו, הכבלים של האקג סביב הגוף. הוא בטעות שולף עירוי עורקי, הדם זורם מהר מהעורק, על כל המיטה והרצפה. קלטתי לשנייה אחת מבט של אימה וייאוש לפני שהוא עצם את עיניו.
"הוחלט להנשים אותו. הוא מבקש לדבר עם אשתו, בינתיים הצוות חג סביבו ומכין את כל הציוד והתרופות. אחות מחזיקה את הטלפון מול הפנים שלו כדי שאשתו תוכל לראות אותו, בכל ההמולה והרעש אני יכול רק לשמוע את אשתו בוכה, הוא מנסה לדבר איתה בין נשימה לנשימה, כל מילה גובה ממנו מחיר כבד, הוא מתעייף.
"הוא מבקש לדבר עם ההורים שלו, חייגנו מהר להורים, עד שהם ענו, הוא כבר כמעט לא בהכרה, הרופא מחליט לעשות אינטובציה מיד, מרדימים אותו, ומתחילים בתהליך. המטופל מונשם, סטורציות עלו ל-95%, השקט חזר לחדר. ימים עוברים, עדיין מורדם ומונשם וכל פעם שאני נכנס לחדר אני רק שומע את אשתו בוכה".