מחקר מטריד: ירידה משמעותית במעמד המשטרה בקרב הציבור

שוטרים בפעולה. אילוסטרציה צילום: דוד כהן, פלאש 90

בתקופה האחרונה, בלב הגל השני של מגפת הקורונה והסגר השני בישראל, אנו עדים לביקורת ציבורית רבה כלפי משטרת ישראל, אשר מצאה את עצמה בלב סערה אפידמיולוגית, כלכלית ופוליטית. המשטרה אמנם לא קובעת את מדיניות ההתמודדות עם משבר הקורונה ונדרשת "רק" לאכוף את המגבלות המוטלות על הציבור, אך מתוקף תפקידה זה מוצאת עצמה בחזית הביקורת הציבורית.

נטען, למשל, כי תקנות הקורונה נאכפות באופן בררני - מגזרי אוכלוסייה שונים סבורים כי התקנות נאכפות באופן קשוח וקפדני כלפיהם, כאשר התקהלויות או אירועים המוניים במגזרים אחרים מתקבלים בהבנה, זוכים לטיפול סלחני או "עוברים מתחת לרדאר". עוד נטען כי המגיפה מנוצלת לצרכים פוליטיים וכי תקנות הקורונה "מנוצלות", למשל, לצורך דיכוי הפגנות. רשמים מסוג זה עולים תדיר בתקשורת וברשתות החברתיות. אך האם וכיצד בא הדבר לידי ביטוי בעמדות הציבור כלפי המשטרה בתקופה זו?

במהלך חצי השנה האחרונה עוקבות שתי חוקרות שיטור מהמכון לקרימינולוגיה שבאוניברסיטה העברית, ד"ר גלי פרי וד"ר טל יונתן-זמיר, אחר עמדות הציבור כלפי המשטרה בתקופת הקורונה. בלב הגל הראשון של המגיפה, ערב הסגר הראשון (6-8 באפריל 2020), ביצעו החוקרות סקר עמדות אינטרנטי באמצעות "פאנל פרויקט המדגם" בקרב מדגם של האוכלוסייה היהודית הלא-חרדית הבוגרת בישראל (כ-1600 נבדקים).

ממצאי הסקר הראשון הראו תמיכה רחבה במשטרה בכל הנוגע לפעולותיה במסגרת משבר הקורונה. למשל, ערב הסגר הראשון סברו 70% מהנשאלים כי בתקופת משבר הקורונה נכון וראוי שהמשטרה תתרכז בעיקר באכיפת התקנות לשעת חירום, 60% הצהירו כי הם סומכים על השוטרים שינהגו ביושר גם בעת אכיפת התקנות לשעת חירום, ו-62% הסכימו או הסכימו במידה רבה כי משטרת ישראל מתמודדת בהצלחה עם המשימות הניצבות בפניה בתקופת משבר הקורונה.

למרות הממצאים המחמיאים, הזהירו החוקרות כי ייתכן ומדובר בעלייה קצרת מועד בתמיכה, המונעת מהנטייה להתאחד ולתמוך בשלטון ובשלוחותיו בעתות חירום ומשבר הנובעים מאיום חיצוני. החוקרות שיערו כי בחלוף הזמן, כאשר האיום יפחת בעוצמתו או ייכנס לשגרה, תפחת התמיכה במשטרה ותחזור לרמות שאפיינו את התקופה טרם משבר הקורונה, או אף לרמות נמוכות יותר עקב המחירים הכרוכים במיקוד המשטרה באכיפת המגבלות. 

כעת, בלב הגל השני של המגיפה וערב הסגר השני (16-17 בספטמבר, 2020), פנו החוקרות שוב לכ-600 נבדקים מתוך המדגם המקורי, הדומים ליתר המשיבים בגל הסקר הראשון במאפייניהם הסוציו-דמוגרפיים ובעמדותיהם כלפי המשטרה, במטרה לבחון האם חל שינוי בעמדותיהם. בהתאם להשערת החוקרות, נמצאה ירידה משמעותית ומובהקת סטטיסטית בתמיכת הציבור במשטרה בכלל, ובכל הנוגע לאכיפת תקנות משבר הקורונה בפרט.

ראשית, ניכרת ירידה בעמדות הנוגעות לאופן בו המשטרה מתייחסת לאזרחים ובאופן כללי יותר - למערכת היחסים בין המשטרה לציבור. כך, בעוד שבאפריל רק 17% סברו כי התפקיד של משטרת ישראל באכיפת תקנות הקורונה משפיע לרעה על יחסי המשטרה עם האזרחים, כעת מעל למחצית - 52% סבורים כך. בגל הסקר הראשון 59% הצהירו כי הם סומכים על השוטרים שיתנהגו ביושר גם בעת אכיפת תקנות לשעת חירום, בגל הסקר השני רק 38% חשו כך, מה שתואם את הממצא לפיו שיעור המשיבים שחושש כאשר המשטרה מקבלת סמכויות אכיפה חדשות עלה מ- 35% ל-42%.

יתרה מכך, הירידה בעמדות לא נוגעת רק למשבר הקורונה, אלא גם עמדות כלליות ביחס למשטרה ולאופן בו היא מתייחסת לאזרחים נפגעו באופן מובהק. כך, רק 19% מהנשאלים (לעומת 34% באפריל) מסכימים כי המשטרה מקבלת את ההחלטות הנכונות עבור האזרחים; רק 26% (לעומת 41% באפריל) סבורים כי משטרת ישראל מראה דאגה לרווחתם ואיכות חייהם של תושבי ישראל; ואחוז המסכימים כי המשטרה פועלת בצורה שוויונית כלפי כל האזרחים (24%) ומתייחסת אליהם באופן הוגן (31%) ירד ל- 16% ול- 19%, בהתאמה. אמון הציבור במשטרה, מושג מפתח במערכת היחסים בין המשטרה לציבור, נפגע גם הוא - אחוז המסכימים עם ההצהרה "יש לי אמון במשטרת ישראל" ירד מ-43% באפריל ל-31% בספטמבר, ורק 16% טענו כי תפקוד המשטרה בתקופת משבר הקורונה חיזק את האמון שלהם במשטרה, לעומת 39% באפריל.

לצד מערכת היחסים עם המשטרה והאמון בה, נפגעו גם תפיסות הנוגעות לביצועי המשטרה. שיעור הנשאלים הסבורים כי עיסוק המשטרה במשבר הקורונה פוגע במשימותיה הנוספות כגון התמודדות עם עבירות רכוש, אלימות סמים ותנועה עלה מ-55% בסגר הראשון ל-72% בסגר השני. יתרה מכך, בעוד שבגל הסקר הראשון 62% מהמשיבים הסכימו או הסכימו מאוד כי משטרת ישראל מתמודדת בהצלחה עם משימותיה בתקופת משבר הקורונה, רק 21% סברו כך בגל הסקר השני. אין זה מפתיע, אם כן, כי אחוז המשיבים שהצהירו כי בתקופת משבר הקורונה נכון וראוי שמשטרת ישראל תתרכז בעיקר באכיפת התקנות לשעת חירום צנח מ-70% ל-42%. גם במקרה של ביצועי המשטרה, לא רק הערכות הביצועים הקשורות לקורונה נפגעו, אלא גם העמדות הכלליות: אחוז המשיבים שסבר בגל הראשון כי משטרת ישראל מתמודדת ביעילות עם משימותיה באזור מגוריו (45%) או מראה הצלחות רבות בהתמודדות עם הפשיעה (35%) צנח באופן משמעותי בגל השני, ל-37% ו-25% בהתאמה.

ומה לגבי הנכונות לשתף פעולה עם המשטרה ולציית לחוק תחת משבר הקורונה? גם פה ניכרת ירידה משמעותית למול הסגר הראשון. כך, בעוד שבגל הסקר הראשון הצהירו רוב המשיבים כי ישנו סיכוי גבוה או גבוה מאוד כי ידווחו על הפרת בידוד (69%) או על הפרת תקנות החרום בידי שכן (69%), בגל הסקר השני צנחו המספרים הללו ל-57% ו-52% בהתאמה. גם כאן, הירידה בעמדות לא התייחסה רק למשבר הקורונה, אלא גם לעמדות כלליות: בעוד שבאפריל הרוב המכריע של הנשאלים (75.7%) לא הסכים עם הקביעה כי "ישנם מצבים בהם זה בסדר להתעלם מהוראות המשטרה", בספטמבר ירד שיעור הנשאלים שלא הסכימו עם קביעה זו ל-7.8%. בדומה, אחוז המעידים כי היו מעודדים חבר שנפל קורבן לעבירה לפנות למשטרה ירד מ-73.8% בסגר הראשון ל-66.7% בסגר השני.

החוקרות מספקות מספר הסברים לירידה הניכרת בתמיכה במשטרה בתקופה זו. ראשית, אין ספק כי האופן בו המשטרה פועלת, הן ברמה האסטרטגית והן ברמת השוטר בשטח, משפיע על עמדות הציבור כלפיה. אזרחים רגישים במיוחד להליכים שנחווים כהוגנים (או כלא הוגנים), כלומר האם ניתן להם מקום לומר את דברם, האם החלטות לגביהם מתקבלות באופן שוויוני ולא מוטה, האם היחס אליהם היה מנומס ומכבד, והאם השוטרים מונעים באמת ובתמים מרצון להטיב עמם בפרט ועם הציבור בכלל. כישלון בהעברת מסרים אילו, הן ברמת השוטר ברחוב והן ברמת הארגון, יתבטא בצניחה בתמיכה במשטרה.

שנית, כפי שגל התמיכה הראשוני במשטרה נבע במידה רבה ממצב החירום ומתחושות החרדה והאחדות אל מול "אויב חיצוני", כך גם הירידה הנוכחית בתמיכה נובעת גם מעצם ההסתגלות לרעיון של חיים בצל מגיפה לצד המצאות ההולכת וגוברת של המשטרה בלב סערה אפידמיולוגית, כלכלית ופוליטית. לראייה, בעוד שבסקר הראשון כמעט מחצית מהמשיבים (46.9%) הצהירו כי יש להם ביטחון בגורמים שמנהלים את משבר הקורונה בישראל, בגל הסקר השני רק 14% חשו כך. "לאור העובדה שהסקר הנוכחי בוצע עוד טרם אישור ההגבלות על הפגנות בזמן הסגר, יש לשער כי לו היה נערך היום הצניחה במעמד המשטרה הייתה בולטת אף יותר", מסכמות החוקרות.