עמיחי שטיין: הצהרת דובר המשרד לענייני אירופה והחוץ הצרפתי על האג צרפת מקבלת את ההחלטה. נאמנה למחויבותה רבת השנים למשפט הבינלאומי, צרפת שבה ומביעה את תמיכתה בפעילותו העצמאית של בית הדין, בהתאם לאמנת רומא.
מחקר חדש: הסגר הראשון הפחית את מספר המתים בישראל
חוקרים ישראלים גילו כי הסגר הראשון בישראל הפחית את כמות הנפטרים באופן משמעותי, אך הסיבות לכך מובילות את הרופאים להסיק כי בסגר הזה אחוזי התמותה לא ירדו. "שיעורי התמותה השבועיים בממוצע היו נמוכים משמעותית במהלך השבועות של הסגר הראשון לעומת שבועות ללא חופשות חג"
הלוויה. אילוסטרציה צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
התועלת האמיתית של הסגר: צוות חוקרים מהאוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת בן גוריון שבנגב הסיק כי הסגר הקודם הביא לירידה בעומסים בבתי החולים בישראל. המחקר חושף את חשיבותם של אשפוזי בית כחלופה לאשפוז בבתי חולים, ואת הצורך בחיזוק שירותי הרפואה הקהילתית.
החוקרים מצביעים על כך שבמדינות כמו בצרפת, ספרד ואיטליה שהפכו להיות מוקדי התחלואה הקשים ביותר במהלך הגל הראשון של נגיף הקורונה, שיעורי התמותה הכלליים היו גבוהים במהלך החודשים הראשונים להתפרצות. במדינות אלה, הסגר לא תרם לצמצום בכמות התמותה ושיעור המתים רק הלך והתגבר.
כלומר, בכל פעם שבתי החולים במדינות אלה עבדו במתכונת מצומצמת או במתכונת חירום, במהלך הסגר בדומה לתקופות חגים או בסופי שבוע, ניתן היה לראות עלייה משמעותית בנתוני התמותה הכללית. מחקר חדש שבוצע על ידי קבוצת חוקרים ישראלית מצא כי בישראל במהלך הסגר הראשון, עת בתי החולים עבדו במתכונת חירום, שיעורי התמותה הכלליים דווקא היו נמוכים באופן מובהק בהשוואה לשבועות שגרתיים נטולי חגים – והציגו הסבר אפשרי לכך.
החוקרים מגיעים מהאוניברסיטה העברית (רוני רזניק, דניאל קלינגר ודן עופר) ומאוניברסיטת בן גוריון (יואב קומיי), כשהמחקר כולו הובל על ידי פרופ' מיכל ליניאל מהמכון למדעי החיים באוניברסיטה העברית פרופ' איתן בכמט מהמחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בן גוריון. הם קובעים כי שיעורי התמותה הקשים באיטליה וספרד, במהלך הגל הראשון במדינות אלה, הפתיעו אותם והם שגרמו להם לצאת ולחקור מה קורה בישראל.
צוות המחקר החליט להסתכל על תקופת הסגר הראשון הישראלי כמקרה בוחן ייחודי – תקופה שאינה חג בפועל (למרות שעשויה להיות חפיפה מבחינה תאריכית ביניהם). הדבר היחיד שהיה דומה בין תקופות החגים לסגר הראשון בישראל היה שבתי החולים עבדו במתכונת מצומצמת מאוד. החוקרים הישראלים יצאו מנקודת הנחה שכמו במדינות אחרות מעבר לים, בתקופת הסגר הראשון תהיה עלייה בכמות המתים הכללית, במקביל לצמצום בכמות השירותים הרפואיים ופעילות בתי החולים, ולהפתעתם גילו שההיפך הוא הנכון.
לחוקרים היו סיבות טובות להאמין כי הסגר יתרום לעלייה בכמות התמותה הכללית. ראשית, בגלל שחולים מסוימים בחרו שלא להיעזר בטיפולים רפואיים מצילי חיים כבשגרה במהלך תקופה זו, ומצבם הבריאותי התדרדר במהירות עד לתמותה. מחקרים רבים הראו כי אוכלוסיות קשישים במדינות רבות (לדוגמה בניו יורק) נמנעו להגיע לקבל טיפולים רפואיים במהלך הסגר הראשון בשל פחד להידבק בבתי החולים בקורונה. שנית, בתקופה זו מחלות חדשות אחרות אינן מתגלות ועלולות לגרום ליתר תמותה. שלישית, ברגע שיש מחלה חדשה כמו קורונה, נתוני התמותה החדשים מתווספים לנתוני התמותה הקיימים מדי שנה באוכלוסייה, ולכן צפוי שבכל מקרה תהיה עלייה בתמותה הכללית.
במחקר, שפורסם לאחרונה באתר medrxiv, קדם ביקורת עמיתים, החוקרים ריכזו את כל הדיווחים על תמותה מרחבי ישראל שנרשמו במשרד הבריאות בין חודש ינואר 2000, לבין חודש מאי 2020, כולל חגים, סופי שבוע ותקופת הסגר הראשון, וחילקו אותם על פי שבועות. התוצאות נורמלו לפי שיעורי גודל האוכלוסייה הכללית בכל שנה. בין היתר, נערכה השוואה בין שיעורי התמותה השבועיים במהלך סגר הקורונה הראשון, אל מול שיעורי התמותה השבועיים בשבועות נטולי חגים. מסקנות המאמר הן חד משמעיות: "שיעורי התמותה השבועיים בממוצע היו נמוכים משמעותית במהלך השבועות של הסגר הראשון לעומת שבועות ללא חופשות חג".
מה יכול להסביר ממצא זה? אמנם שירותי הבריאות בריאות פעלו בסגר הראשון במתכונת מצומצמת מאוד, אולם העומס הרב הקיים בימי שגרה על מערכת הבריאות הישראלית כמעט שלא היה קיים. במצב שגרה, לפי המאמר המדעי, התפוסה הממוצעת של מיטות בתי החולים היא של כ-94% לאורך השנה, כאשר בממוצע ישנן רק 2.2 מיטות לכל 1000 איש. לשם השוואה, ממוצע תפוסת מיטות בתי החולים במדינות ה-OECD היא 77% והתפוסה בארה״ב היא של 64%.
כמו כן, בישראל במצב שגרתי ישנם פחות רופאים ופחות אחיות בממוצע לכל 1000 איש, בהשוואה לממוצע מדינות ה-OECD. עומס זה תורם לעלייה במספר מקרי המוות המקושרים בזיהום משני - זיהום הנרכש עקב אשפוז בבית חולים. משרד הבריאות הישראלי אף דיווח לאחרונה בהקשר זה כי בישראל ישנם בין 4,000-6,000 מקרי מוות הנגרמים מזיהום משני.
"כשיש פחות עומסים במרכזים רפואיים, כמו במהלך הסגר הראשון של הקורונה, ייתכן כי פחות חולים נחשפו לזיהומי בתי חולים ואז יש פחות מקרי מוות שעלולים להיגרם מהם וכתוצאה מכך שיעורי התמותה הכלליים יורדים - זה הסבר אפשרי לתופעה", מציינים השבוע החוקרים. "באותה נשימה, המחקר שלנו חושף את החשיבות שבחיזוק אופציות טיפול אחרות, דוגמת אשפוזי בית ושירותי הרפואה הקהילתית, שיובילו בסופו של דבר לפחות עומסים בבתי החולים".
ומה לגבי הסגר השני? למרות שהמאמר המדעי לא התייחס לכך, החוקרים ציינו השבוע כי "קשה להשוות בשלב כה מוקדם בין הסגר הראשון לשני. נקודת הפתיחה של שני הסגרים מבחינת רמת התחלואה באוכלוסייה היא שונה. בכל אופן, בינתיים, בניגוד לסגר הראשון, ניתן לראות שמאז תחילת הסגר השני ישנם בתי חולים שבהם הניתוחים האלקטיביים ממשיכים להתנהל כרגיל ובכלל, השר"פים פועלים כבשגרה. העומסים בבתי החולים, להערכתנו, לא יפחתו. כתוצאה מכך ניתן להניח כרגע כי ייתכן שלא נראה ירידה בכמות התמותה הכללית בדומה לסגר הראשון".
