בן כספית על רדיפת הפרקליטות נגד פלדשטיין: ענת קם, שהואשמה באותו סעיף בדיוק כמו פלדשטיין, כולל סעיף הכוונה, קיבלה בסוף עיסקת טיעון, סעיף הכוונה לפגוע בבטחון המדינה הוסר והיא ישבה שנתיים. זה גם מה שיקרה עם פלדשטיין, פלוס מינוס.
מחקר אמריקאי קובע: ילדים הם 'מדביקי על' ויפיצו את הנגיף
לאחר שבארץ הוחלט על תחילת שנת הלימודים ב1 בספטמבר וזאת בעקבות מחקרים שלימדו כי הילדים, לפחות בגילאים הנמוכים, לא מדביקים – מחקר אמריקני קובע בדיוק הפוך
הרצאה. אילוסטרציה צילום: unsplash
הנגיף מתפשט בכיתות ויגיע לבתים: בעוד במשרדי החינוך והבריאות בארץ אימצו את המחקרים הקובעים כי הילדים, לפחות בגילאים הנמוכים, אינם מפיצים את הנגיף כך שניתן לפתוח את שנת הלימודים כסדרה ב1 בספטמבר – מתברר כעת כי מחקר אמריקאי רחב היקף שנערך בימים אלו מצא כי הילדים נחשבים ל'מפיצי על' שמסוגלים להפיץ את הנגיף גם לאוכלוסיות בוגרות. "עם תחילת שנת הלימודים", קובעים החוקרים, "הילדים ימלאו תפקיד גדול בשלב זה של הפנדמיה".
במחקר שהתפרסם ב-Pediatrics ובוצע על ידי צוות בית החולים הכללי של מסצ'וסטס ובראשם ד"ר לאל יונקר השוו עומסים נגיפיים אצל ילדים וצעירים מתחת לגיל 22 לבין 162 בגירים שאושפזו בבית החולים ונבדקו דרכי האוויר שלהם. בסופו של דבר, 192 ילדים וצעירים עד גיל 22 הוגדרו כמצויים בסיכון. 49 מהם היו חיוביים לנגיף ורק כמחציתם הציגו "תסמינים קלאסיים של המחלה".
בעקבות ממצאי המחקר הביעו עורכי המחקר חשש כי עם תחילת שנת הלימודים הילדים ימלאו תפקיד גדול בשלב זה של הפנדמיה. ד"ר יונקר ציין שהופתע לגלות רמות גבוהות של הנגיף בקרב ילדים בכל הגילים במיוחד בשני הימים הראשונים של המחלה והזיהום. "לא ציפיתי שהעומס הנגיפי יהיה כה גבוה", אמר.
לפי המחקר, עומס נגיפי שהגיע לסולם של 6.2 מתוך 10 נתגלה בקרב הילדים ב-48 השעות הראשונות שבהם הראו תסמינים כלשהם. לשם השוואה, העומס הנגיפי אצל המאושפזים היה לערך 5 בממוצע. "העומס הנגיפי אצל מאושפזים היה באופן מובהק נמוך יותר לעומת ילד בריא שמסתובב בכל מקום כשהוא נשא של הנגיף", ציין ד"ר יונקר.
אם העומס הנגיפי כה גבוה אצל ילדים, מדוע איננו רואים תמותה אצל ילדים? לחוקרים אין תשובה ברורה לשאלה אך הם סבורים שגופם של ילדים מגיב מהר יותר וטוב יותר לזיהום נגיפי וכי המערכת החיסונית של הילדים מזהה את הנגיף טוב יותר ומהר יותר כדי לגייס את משאבי הגוף להילחם בו. אך יחד עם זאת, החשש מפני תפוצת הנגיף והחדרתו לקהלים אחרים, בוגרים, נותר בעינו.
מחקר נוסף שפורסם טוען שהסיכוי לתפוצת הנגיף בידי ילדים להוריהם גדול יותר במשפחות הנמנות על שכבה סוציו-אקונומית נמוכה ובפרט אלו שבמשקי הבית שלהם דרים מספר דורות, כך שהילדים עשויים להדביק את הוריהם ואת סביהם.
באנגליה נמצא שכ-50% מהילדים שנדבקו בנגיף באו מקהילות שבהן ההכנסות לנפש נמוכות והצפיפות בדיור גבוהה, לעומת 2% בקהילות שמוגדרות כבעלות הכנסות גבוהות לנפש.
פרופ' אליסיו פאסאנו מעורכי המחקר בבוסטון אומר כי "ילדים אינם חסינים מפני הזיהום ואין קורלציה בין התסמינים שלהם לחשיפה ולמחלה. בתקופה האחרונה התמקדנו בעיקר בחולים תסמיניים ולהערכתי הגענו עקב כך למסקנות שגויות לפיהן שהרוב הגדול של הנדבקים היו בגירים. אבל אנחנו רואים עתה שילדים אינם מוגנים מפני הנגיף ולכן אסור שלא נביא אותם בחשבון כמפיצים פוטנציאליים של הנגיף הזה".
בהסתמך על מסקנה זו הוא קובע כי "קיים חשש מפני חזרה מהירה מדי של מערכות החינוך לפעילות ללא תכנית נאותה, מה שעלול להגדיל את מספר המקרים של חולי הקורונה". והוא ממליץ על בדיקות-סריקה שגרתיות של ילדים לזיהוי הידבקות ונקיטת אמצעים נוקשים ותחת בקרה בכיתות, כמו גם על חובת מסיכות במהלך כל יום הלימודים.
