׳ערוץ 12׳: ההחלטה שלא להחזיר את הלימודים מחר בצפון - מחשש מירי מלבנון.
בג"ץ דחה את העתירה: בחורי הישיבה יורשו להיכנס לארץ
לאחר הסערה שהתעוררה סביב כניסתם לישראל של בחורי הישיבות לקראת זמן אלול, בית המשפט העליון דוחה עתירה שהוגשה בנושא • בפסק הדין נכתב בין היתר, כי העותר אינו מייצג איש מבין אותם אנשים שלטענתו נפגעים לכאורה מכניסתם של תלמידי הישיבה לארץ
בחורי ישיבה בנתב"ג צילום: נתי שוחט, פלאש 90
בית המשפט העליון דחה היום (רביעי) את העתירה שהגיש עורך הדין ראובן בילט נגד שר הבריאות יולי אדלשטיין, שר הפנים אריה דרעי ופרויקטור הקורונה פרופסור רוני גמזו בדרישה לעצור את הכנסת תלמידי הישבות תושבי חו"ל לישראל לקראת תחילת זמן אלול.
בעתירתו לבג"ץ טען עורך דין ראובן בילט, כי הכנסתם של כ-12,000 בחורי ישיבה לישראל במהלך הגל השני של נגיף הקורונה, עלולה להוביל להחמרה במצב התחלואה בישראל. כמו כן נטען כי מתן האישור לבחורי הישיבה להיכנס לישראל בעת הזו, בשעה שלקרובי משפחה של ישראלים אשר אינם מחזיקים בדרכון ישראלי ונמצאים כעת מחוץ לישראל לא ניתן היתר דומה, פוגע בשוויון. לצד העתירה התבקש גם צו ביניים למניעת כניסתם של בחורי הישיבה עד להכרעה בעתירה.
בתגובה לעתירה טענו אדלשטיין דרעי וגמזו, כי יש לדחות את העתירה על הסף, לטענתם, "מחמת השיהוי שנפל בהגשתה, בשעה שההחלטה הראשונה לאשר את כניסת תלמידי הישיבה לארץ התקבלה כחודשיים לפני הגשת העתירה. עוד טענו המשיבים כי העותר אף לא צירף משיבים נדרשים לעתירה, ובהם תלמידי הישיבה והמוסדות הצפויים לקלוט אותם בישראל, ואשר צפויים להיפגע ככל שהעתירה תתקבל. לטענת המשיבים, העותר אף "מתעבר על ריב לא לו", שכן על אף טענתו כי כניסתם של בחורי הישיבה לישראל פוגעת בשוויון ביחס לזרים בעלי משפחות בישראל, לא נטען כי הוא מייצג מי מבין הזרים המבקשים להיכנס לישראל".
באשר לחשש מפני התגברות התחלואה, נטען כי ההיתר לכניסת תלמידי הישיבה ניתן בהתאם להנחיות של גורמי המקצוע במשרד הבריאות, המורות, בין היתר, על בידוד מניעתי של 14 ימים, ובכפוף להנחיות אלה. אשר לטענה בדבר הפגיעה בשוויון, נטען כי אין לה בסיס, שכן מדיניות רשות האוכלוסין מאפשרת גם את כניסתם של זרים בעלי משפחות בישראל. למעשה, נטען כי קבלת העתירה היא זו שתוביל לפגיעה בשוויון ולאפליה כלפי תלמידי הישיבות ביחס לתלמידים אחרים שכניסתם לישראל הותרה.
בפסק הדין של השופטת יעל וילנר, נכתב כי "לאחר העיון בעתירה ובתגובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בשל שיהוי ואי מיצוי הליכים ראוי, וזאת אף מבלי להידרש ליתר הטענות שפורטו בתגובת המשיבים". "בנוסף", נכתב בפסק הדין, "כפי שצוין בתגובת המשיבים, בכל הנוגע לטענות העותר בדבר הפגיעה בשוויון, העותר מתעבר על ריב לא לו".
"בהקשר זה כבר נפסק בעבר" כותבת השופטת וילנר, "כי על אף ההרחבה של זכות העמידה בפסיקה נשמר העיקרון, שלפיו בית המשפט לא ייעתר, דרך כלל, לעתירה ציבורית מקום שברקע העניין מצויים אדם או גוף אשר נפגעים באופן ישיר מנושא העתירה, ואשר נמנעו מפנייה לבית המשפט לבקש סעד על אף הפגיעה בזכות או באינטרס שלהם. בנסיבות כאלה, כאשר קיים נפגע ישיר מפעולה שלטונית, והוא עצמו אינו פונה לבית המשפט, עשוי בית המשפט שלא להכיר בזכות העמידה של העותר הציבורי. הטעמים לסייג זה נעוצים, בין היתר, בתפיסה שלפיה מקום שאדם המושפע מפעולה שלטונית אינו עותר כנגדה, משמעות הדבר היא כי אין מקום וצורך אמיתי בהתערבות שיפוטית".
עוד נכתב בפסק הדין, כי "העותר טוען בעתירתו כי הכנסת תלמידי הישיבה לישראל פוגעת בשוויון ומפלה זרים שהם בני משפחה של ישראלים, וזאת כשהוא אינו מייצג איש מבין אותם נפגעים לכאורה מההחלטה האמורה. משכך, בהתאם לאמור לעיל, אף מטעם זה יש לדחות את טענות העותר בהקשר זה".
