איתמר מינמר: גופת הרב צבי קוגן הי"ד משוחררת ברגעים אלה מידי הרשויות באיחוד האמירויות.
אחרי שבתי הכנסת נסגרו: במשרד מודים "הדיווחים לא מדויקים"
הנתונים, לפיהם התקבלה ההחלטה לסגור דווקא את בתי הכנסת, מתבררים יותר כניחוש ולא כעבודת איסוף אמיתית. במשרד מודים: "יש לקחת את הנתונים בערבון מוגבל"
תפילה במרפסות צילום: פלאש 90
בתי הכנסת הואשמו כ'זירות הדבקה', וכעת מתברר – הנתונים בכלל אינם מדויקים: בעוד בכירי משרד הבריאות מציגים נתונים על מקומות ההדבקה הציבוריים, כאשר בהתאם לאותם נתונים שלימדו כי 'בתי הכנסת, הישיבות והכוללים' מהווים 'זירות הדבקה' ולכן יש לסגור אותם, מתברר כעת כי במשרד עצמו מודים שהנתונים רחוקים מלהיות מדויקים. במשרד עצמו אומרים ש"יש לקחת נתונים אלה בערבון מוגבל משום שכאשר ההדבקה היא מחוץ לבית קיים קושי גדול לאתר את המקום".
לפי הדיווח שפורסם היום בידי עידו אפרתי ב"הארץ", "לאחר לחץ רב שהופעל על משרד הבריאות הציגו אנשיו לחברי ועדת הקורונה של הכנסת נתונים על המקומות הציבוריים שבהם נעשתה ההדבקה: 67% מההדבקות מתרחש בבית; 9.5% התרחשו במוסדות החינוך; 5.6% באירועים, 4.8% במוסדות דת ו-4% במסעדות ובתי קפה. 2.2% במקומות עבודה ו-1.2% בחנויות ובקניונים". הנתונים, חשוב לציין, הם מחקירות אפידמיולוגיות בקרב 2,227 מבין 7,998 נדבקים בין 16-10 ביולי), כלומר מסתמכים על פחות משליש מהמקרים.
אך כעת מתברר שהנתונים הללו אינם תורה מסיני. במשרד הסתמכו עליהם במטרה לבדוק אלו מקומות יש לסגור, בתי כנסת כן ומקומות בילוי לא, אך הם לא מהווים אינדיקציה כוללנית ואינם מסתמכים על נתונים בדוקים. שכן, גורמים במערך האפידמיולוגי ציינו שאין לגביהם ודאות מובהקת: "גם החולה המאומת שנחקר ומשחזר את המסלול שלו שבועיים אחורה, ברוב הגדול של המקרים לא יידע להעריך היכן נדבק. לפיכך היכולת לשייך הדבקה למקום מסוים היא על פי הערכה וקשה לקבוע באופן נחרץ שאותו החולה לא נדבק במקום אחר".
מומחים שונים הסבירו לכתב "הארץ" שפערי הידע באשר לדפוסי התפשטות המגיפה לא קיימים רק בישראל, הניסיון לגבש כלים שיאפשרו להציג תמונה מנומקת הוא מאמץ עולמי וכמה משיטות העבודה שהתגבשו התגלו עם הזמן כשגויות.
לדברי הפיזיקאי פרופ' אלי וקסמן ממכון ויצמן, ראש הצוות המייעץ למל"ל, חוסר היכולת לגבש תמונה מקיפה טמון באיכות השאלונים, התחקירים בישראל כושלים והשאלות אינן מותאמות. ניסיונות לשפרם נתקלו בהתנגדות. "יש טכניקות לשיפור היכולת לשחזר מהלכים, אך לא במשרד הבריאות".
פרופ' נדב דוידוביץ', לעומת זאת, הדגיש ש"ניכר שיפור במערך זה עם הזמן וכי הוסיפו אפשרות להצליב מידע וחקירות ולהרכיב פרופילים שונים. בגלל מחסור בכוח אדם יכולות אלו לא מנוצלות עד הסוף - והנתונים לא מוצגים בצורה מספיק טובה למקבלי ההחלטות ולציבור".
נציין, כי מלבד הקושי הקיים בקרב הציבור הרחב, בנוגע לציבור החרדי הקושי לאתר מסלול של חולה הוא קשה ומורכב פי כמה, שכן חלק גדול מהציבור מחזיק רק בטלפון כשר ו'לא חכם', דבר שמקשה על מערכות השב"כ המסתמכים בעיקר על תנועות (כמו גלישה, הודעות סמס ועוד) במטרה לאתר את מסלולו של החולה. כמו כן, בשבתות הציבור הדתי אינו מחזיק ברשותו את הטלפון, וכך איתור המסלול מסתמך רק על החקירה, שכפי שראינו אינה מדויקת ורחוקה מלספק תמונה אמיתית.
