-סמ״ר איתי פוגל הי"ד בן 22, מיקיר, היה מפקד טנק בגדוד 46, עוצבת ׳עקבות הברזל׳ (401), ונפל בקרב בדרום רצועת עזה.
המילים של הגננת שנפטרה מקורונה: "לא תעמוד על דם רעך"
מרת שלווה זלפריינד ע"ה שנפטרה מקורונה כתבה להורי ילדי הגן בו שימשה כגננת כי חובה למלאות אחר ההנחיות לא לשלוח ילדים שיש בביתם בני משפחה בבידוד . "לצערי, היו שהעדיפו לשלוח את הילד בגן מתוך הרגשת ה"סמוך" הישראלי תוך פגיעה אנושה בערך חשוב של ''ערבות הדדית'' ו''לא תעמוד על דם רעך''".
גן ילדים. אילוסטרציה צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
אחרי פטירתה של הגננת מפתח תקווה מרת שלווה זלפריינד ע"ה שנפטרה מקורונה ביום שישי אחר הצהריים התפרסם פוסט שכתבה לאחר שנדבקה, היא כתבה דברים נרגשים בקבוצה להורי הילדים בגן בו שימשה כגננת במטרה להציל חיי אדם.
ראש עיריית פתח תקווה רמי גרינברג שנלחם בנגיף בכל כוחו בעירו הביא את דבריה האחרונים וכתב "תקראו, תשתפו ותבינו כמה חשוב להקפיד ולשמור על ההנחיות. את שלווה זה כבר לא יציל אבל את האחרים כן.
יהי זכרה ברוך".
וכך כתבה בקבוצה: "יעל יקרה, חשוב לי ראשית להגיד לך תודה על היוזמה שילדי הגן החברים בכללית יבדקו. שנית, אני קיבלתי כמה טלפונים בימים האחרונים מגורמים מוסמכים שכנראה ונדבקתי בגן... ודאי ראית שכתבתי בעבר כי אני מבקשת לקחת אחריות מאחר ואני בקבוצת סיכון. והנה- אשר יגורתי... בא!"
"ידוע בוודאות לרשויות על משפחות שהפרו בידוד או שלא מילאו אחר הנחיית העירייה לא לשלוח ילדים שיש בביתם בן משפחה בידוד. על אנשים כמוני, באה להגן ההנחיה... לצערי, היו שהעדיפו לשלוח את הילד בגן מתוך הרגשת ה''סמוך'' הישראלי תוך פגיעה אנושה בערך חשוב של ''ערבות הדדית'' ו''לא תעמוד על דם רעך".
"לי זה כבר לא משנה ממי נדבקתי ומי הפר בידוד. היו לי ניסים גלויים וזה שאני כותבת לך כרגע זה בכלל לא מובן מאליו... אבל אני פשוט מתחננת ומבקשת עבור הסבים והסבתות, השכנים והדודים המבוגרים שמקיפים אותנו ולא מגיע להם למות! גם אם יש להם מחלות רקע כאלה ואחרות... אני חלילה לא מאשימה אף אחד! שלא יובן כך מדבריי. יד ה' סובבה את הנסיבות והיא זו אשר הוציאה אותי מהמצב הקשה בו הייתי...
"נכון... בידוד לילד קטן היא חוויה לא נעימה, אבל היא עוברת תוך מקסימום שבועיים. אפשר למצוא המון סיבות ותרוצים למה אנחנו לא חייבים לשמור בידוד. ואפשר רגע אחד להיות שותפים להצלת חיים אמיתית. לחנך את ילדינו לערבות הדדית, לכבוד האחר ולשמירה על החיים. אובדן של אדם קרוב, או הידיעה כי מישהו חלה בגללך, קשה פי כמה וכמה מבידוד של שבועיים".
"יתכן והדברים קשים לקריאה. אבל נכתבים בדם ליבי ובתפילה שאזכה בקרוב לצאת ממסע היסורים שקבלתי באהבה מאיתו ית' מאחלת בריאות איתנה לכולם ורק בשורות טובות. אני ב"ה מתאוששת והשלב הקשה ביותר של המחלה, כבר מאחורי ואם יהיה מישהו אחד שיקרא את הדברים ויבין את ההשלכות של חובת הבידוד. והיה זה שכרי. אוהבת באמת כל אחד ואחת מכם חיבוק גדול לילדים".
וחתמה שלווה (בת רבקה רחל לרופ''ש)".
