׳ערוץ 12׳: ההחלטה שלא להחזיר את הלימודים מחר בצפון - מחשש מירי מלבנון.
י"ז בתמוז: מדוע צמים? ומה הדין במי שנדבק בקורונה
מדוע אנחנו צמים בשבעה עשר בתמוז, ומה הורו גדולי פוסקי ההלכה למי שנדבק בקורונה או מרגיש חלק מהתסמינים, מה הדין במי שחלה והבריא?
בדיקת קורונה בערב הצום צילום: פלאש 90
שִׁבְעָה עָשָׂר בְּתַמּוּז הוא אחד מארבעת ימי התענית שנקבעו ביהדות לזכר חורבן בתי המקדש. תענית זו מציינת את היום שבו הובקעה חומת ירושלים כמה שבועות לפני חורבן בית המקדש השני. על פי המקרא והתלמוד הבבלי, לפני חורבן בית המקדש הראשון נבקעה חומת ירושלים בתשעה לחודש תמוז, אך בתלמוד הירושלמי כתוב שגם בבית ראשון נפרצו החומות בי"ז בתמוז אלא שבצל המצב הקשה טעו בספירה.
צום שבעה עשר בתמוז נקרא גם צום הרביעי, מכיוון שתמוז הוא החודש הרביעי בשנה המקראית. הצום נמשך מעלות השחר ועד צאת הכוכבים. ביום זה מתחילים ימי בין המצרים הנמשכים עד תשעה באב ונוהגים בהם מנהגי אבלות ההולכים ומחמירים ככל שמתקרבים לתשעה באב.
אמרו חכמים במשנה בתענית: "חמישה דברים רעים אירעו את אבותינו בשבעה עשר בתמוז: נשתברו הלוחות, ובטל התמיד, והובקעה העיר, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמיד צלם בהיכל".
הדבר שעליו בסופו של דבר נקבע הצום, הוא האירוע החמישי: הבקעת חומת העיר ירושלים. כשלוש שנים צרו הרומאים סביב לחומות ירושלים ולא יכלו לה. ולבסוף, בגלל שנאת חינם ומלחמת אחים נחלשו המגינים היהודים, והרומאים התגברו, עד אשר ביום י"ז בתמוז הצליחו לבקוע את חומת העיר ירושלים ולחדור פנימה. בהבקעת העיר הוכרע למעשה גורל המערכה לרעתנו. עוד שלושה שבועות נמשכו הקרבות בתוך ירושלים, ולבסוף בתשעה באב, נכבש הר הבית ונשרף בית המקדש השני, והחלה הגלות הארוכה.
השנה בעידן נגיף הקורונה שמשתולל גדולי פוסקי ההלכה יצאו בפסקים מיוחדים לגבי צום שבעה עשר בתמוז.
הגאון רבי יצחק זילברשטיין פסק בשיעורו לגבי אדם שחולה אע"פ שמרגיש טוב אבל הוא נדבק אומרת התורה לאכול ולשתות כרגיל. אם הוא לא נדבק אלא שיש לו חשש שמא ידבק (או מישהו ממשפחתו נמצא בבידוד) יאכל וישתה פחות מכשיעור. לדברי הרב זילברשטיין יש גם דרגה שהוא רוצה לצום ומרגיש טוב בבית, אז אכן צריך לצום בתנאי שהוא ירגיש טוב במהלך הצום ולא ידוע על שום חולי, כולל בדיקות שביצע בעבר.
הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף פסק בשיעורו כי מי שבריא בתקופה הזו - יצום ולא יילך לטייל וישמור על עצמו. אך מי שנדבק כבר זה תלוי באיזה מצב הוא נמצא. אם יש לו חום, חולשה גדולה מאוד או משתעל הרבה - יאכל. בפרט עכשיו שזה י"ז בתמוז, צום קל, גם בתשעה באב. אם הוא רוצה לעשות כמו 'פתחי עולם', יאכל פשוט מכשיעור, בעיקר שתייה, כי הנגיף פוגע בריאות, ישתה מעט ועוד. אם נדבק בנגיף אבל מרגיש כאחד האדם, אין לו חום - יתענה. רק אם מרגיש פתאום חולשה באמצע התענית אז יאכל פחות מכשיעור.
הגאון רבי משה שאול קליין דומ"ץ בבי"ד "זכרון מאיר" ורב שכונת "אור החיים" בני ברק פרסם שורת הוראות על ידי מוקד ה.ר.ב כי מי שאינו חש בטוב, שיש לו חולשה או שיעול או שאר תסמינים, אף אם אין לו חום, ואף שאינו מאומת, לא יצום. וכן כל מי שיש לו חום מעל 38 מעלות, עם תסמינים, או בלי תסמינים, לא יצום.
לגבי חולה מאומת, שיש לו חום מעל 38 מעלות ביום הצום או ביום יומיים שלפניו, לא יצום. ומי שיש לו חום או חולשה וכנ"ל, אסור להחמיר על עצמו ולצום. מי שהותר לו לאכול, אין צריך להשלים התענית. כמו כן לא יתחיל כלל לצום, ויאכל דברים פשוטים.
ומי שחש לגמרי בטוב, ורק ע"י בדיקה נודע לו שהוא חולה מאומת, יצום. כמו כן, מי שחש לגמרי בטוב, ויש לו רק את התסמין שאינו מרגיש טעם וריח, יצום. אלו המוגדרים כנמצאים ברמת סיכון, שבדרך כלל הם צמים בתעניות, ינהגו כמו בכל שנה. אדם מקבוצת סיכון שכבר חלה ל"ע ונתרפא, ומצבו מאפשר לו צום, אין צריך לאכול מחשש שידבק בשנית.
לגבי חולי קורונה שנדבק וכבר נתרפא, אם הוא מרגיש טוב, אף אם מפעם לפעם תוקף אותו קשיי נשימה, יכול יצום אף אם חוש הריח או הטעם עדיין לא חזר לו, אם הוא מרגיש טוב, יכול לצום אך אם עדיין יש לו חולשה לא יצום. לגבי מי שנמצא בבידוד מחמת הימצאותו בסביבת חולה מאומת, ומרגיש טוב ואין לו שום תסמינים, יכול לצום. מי שיש להם חששות ופחדים מחמת המצב, ונמצא בחוסר רוגע, אם יש לו פחד מהצום עצמו יש להקל, אבל עצם הפחדים אינו מתיר שלא לצום.
הגאון רבי משה ברנסדרופר גאב"ד היכל הוראה בירושלים פרסם פסק וכתב בשם המשנה ברורה כי בזמן שהמגפה משתוללת אז לא צריך לצום אבל כשאין המגפה משתוללת צריך לצום אך לשים חתיכת בד מסכה על פיו כשיוצא, הגר"מ הסביר שבחודש ניסן בגל הראשון היה יותר מסוכן לנדבקים. עכשיו המציאות שזה לא כל כך משפיע "עדיין לא יודעים למה". אבל המציאות שהמגפה לא משתוללת ומסכנת כל כך חזק אז צריך לשים מסכה כשיוצא מביתו בתענית. כמובן שכל מי שמרגיש תסמין או שעדיין לא הבריא שלא יתענה.
הדיינים הגאון רבי יהודה סילמן, הגאון רבי שריאל רוזנברג והגאון רבי מנחם מנדל שפרן, כתבו בפסק כי כידוע, התענית מחלישה את הגוף והוא פגיע יותר למחלות ל"ע, ועל כן יש להזהר מאוד, וכל מי שמרגיש איזה הרגשה שיכולה להיות מסימני המחלה (כגון חום, כאב, שיעול, אובדן חוש הטעם), או מי שהוא חולה מאומת אף על פי שאין לו תסמינים - אין לו להתענות כלל וכלל.
הרב הראשי לישראל הגאון רבי דוד לאו פרסם שורת הוראות: מי שחום גופו מעל 38 מעלות, לא יצום. גם מי שאין לו חום אלא יש לו תסמינים של מחלת הקורונה כגון חולשה, שיעול קשיי נשימה או אינו חש טעם וריח, לא יצום. מי שנמצא חיובי לקורונה, אף על פי שהוא חש טוב ואין לו כל תסמינים, לא יצום. מי שלא צם יכול לאכול כרגיל ואין צורך בשיעורים. אין צורך להשלים את התענית. ומי שנמצא בבידוד וחש בטוב, צריך לצום.
