מדענים בישראל: לנצל את הקיץ לחיסון העדר

אילוסטרציה צילום: דוד כהן, פלאש 90

מכון גרטנר נחשב למכון המתמחה במידול מגיפות, והוא מכון המחקר הראשי של משרד הבריאות, משרד הבריאות סומך מאוד על מסקנותיו וגם בדיון על על פתיחת מערכת החינוך חיכו במשרד למסקנותיו בנושא, המכון מוביל את מדיניות ישראל בתחום הבריאות.

לקראת הכרעת משרד הבריאות בנושא פתיחת מערכת החינוך הגיש המכון את מסקנותיו בסוף השבוע שעבר בנושא, המכון בדק עוד לגבי הדבקה של ילדים בבני ברק. המחקר קבע כי ילדים נדבקים הרבה פחות (20%–40% שיעורי הידבקות, בהשוואה למבוגרים, בילדים עד גיל 10), וכנראה גם מדביקים הרבה פחות (25%–75% משיעור ההדבקות של מבוגרים), ועדיין ההמלצות של המכון היו שמרניות בעד פתיחה זהירה של מערכת החינוך.

בשבועות האחרונים הולכת וגוברת הביקורת המקצועית על המודלים של המכון, ובעיקר על המסקנות השמרניות שמשרד הבריאות גוזר מהם למרות שאין עוררין על כך שגרטנר הוא מכון מחקר מקצועי, וכנראה המנוסה ביותר בישראל בתחום המידול של מגפות. כפי שזה נראה, ההמלצות של גרטנר הן כיום בעמדת מיעוט.

מרבית המדענים המובילים בישראל סוברים כי יש לפתוח את מערכת החינוך ולהשיג חיסון העדר, פרופ' אמנון שעשוע, מייסד מובילאיי, שמייעץ לראש הממשלה, ומכון רקח מבית הספר לפיזיקה באוניברסיטה העברית שמייעץ למשרד הבריאות; וד"ר דן ימין מאוניברסיטת תל אביב שמייעץ למשרד האוצר — מסכימים כי חלף זמנו של הסגר הכללי ויש לפתוח את מערכת החינוך. במידה רבה, מרבית המדענים טוענים היום כי מדיניות הסגר הכללי היתה שגויה, לא נוצלה כדי לפתח אסטרטגיה ארוכת טווח להתמודד עם הקורונה, והיא אף מנעה מישראל להתקרב לחסינות העדר המיוחלת.

המיליארדר פרופ' אמנון שעשוע, כתב בסוף השבוע: "דרך הפעולה השלטת בישראל גורסת כי יש להשית מגבלות ואמצעים באופן רוחבי על כלל האוכלוסייה, כדי להבטיח שכמה שפחות חולים ידביקו זה את זה, ובפרט את האוכלוסיות הפגיעות. חשוב לציין כי בנתונים הגלויים לנו כיום על התנהגות המחלה בישראל, לא ניתן לבקר או לשבח גישה זו.... הנתונים העומדים מאחורי רעיונות אלו — כמו גם ההשלכות האפידמיולוגיות של הפעולות שכבר ננקטו — אינם חשופים לציבור ברמת פירוט שתאפשר ביקורת". זהו ניסוח עדין לכך שמדיניות הסגר של משרד הבריאות אינה מבוססת.

ד"ר אסף מיכאל ממכון רקח בבית הספר לפיזיקה בעברית, נחרץ יותר: "עיכוב היציאה (מהסגר — מ.א) מזיק מבחינת הדינמיקה של המחלה, ומגביר את הסיכון להתפרצות לא מבוקרת".

ד"ר דן ימין מאוניברסיטת תל אביב, שלצד המומחים של מכון גרטנר הוא כנראה המנוסה ביותר בישראל במידול של מגיפות, אמר בשיחה לדה מרקר, "הקורונה היא מחלה מסוכנת מאוד, בגלל שאינה מסוכנת, ככל הנראה, על כל חולה מזוהה יש תשעה שאינם מזוהים והם ממשיכים להדביק בקצב מהיר. לפיכך, קשה מאוד להשתלט על הנגיף וצריך לנקוט במדיניות שאינה קיצונית.

עוד אמר "מצד אחד, אסור ללכת על חסינות עדר מוחלטת, כי אז נאבד שליטה, ואנחנו עלולים להגיע ל–12 אלף מתים בשנה. זה פי שישה מהתמותה הטבעית משפעת ומחלות נשימה. מצד שני, אסור ללכת גם לקיצוניות של סגר כללי, כי זאת מדיניות מסוכנת שמונעת כליל את חסינות העדר".

המדענים סוברים כי אכן עצרנו את המגיפה, גם ימין וגם שעשוע מגיעים למסקנות דומות: הסגר עצר את תהליך ההדבקה של הקורונה — עד היום נדבקו 1%–2.5% מהאוכלוסייה בלבד. זה אומר שמבחינת פוטנציאל ההדבקה שנותר, 98%, ישראל נמצאת כמעט באותו מקום שבו היא היתה לפני חודשיים.

שילמנו מחיר כלכלי וחברתי עצום, בשעה שהתפוקות הבריאותיות היו נמוכות בלבד. יש היום יותר ידע, יותר מנשמים, יותר ציוד מגן ויש גם הרגלים של ריחוק חברתי. כל אלה הם הישגים חשובים, אבל הם לא בונים את אסטרטגיית ההתמודדות ארוכת הטווח של ישראל עם המגפה, ש–98% מהאוכלוסייה עדיין חשופה לה.

האסטרטגיה של משרד הבריאות היא בעיקר להחזיק את החבל קצר: לשחרר ולכלוא מחדש את המשק, בהתאם למספר החולים. הנתון האחרון הוא 300 חולים חדשים ביום, שלאחריהם יצטרכו לסגור מחדש את המשק.

לעומת האסטרטגיה הזאת, מרבית המדענים האחרים סבורים שלא ניתן לכלוא ולשחרר את המשק כמו אקורדיון. זה לא ישים כלכלית־חברתית — וגרוע עוד יותר, זה שגוי בריאותית.

כמעט ללא יוצא מהכלל, ההסכמה היא שיש למקד את המאמצים אך ורק בהגנה על אוכלוסיות סיכון, קשישים וצעירים בעלי מחלות רקע, תוך שחרור שאר המשק לפעילות עם ריחוק חברתי מסוים, לא רק בגלל היתרון המשקי, אלא בעיקר בגלל שזאת הדרך היעילה לבלום את המגפה.

הניתוח של דן ימין ממחיש זאת: בעיית הנשאים שאינם מזוהים ממסכת את מספרי ההדבקה והתמותה האמיתיים מהמגפה. ימין מעריך, בהתבסס על שלל מחקרים חלקיים שכבר נעשו בעולם, שיש תשעה חולים לא מזוהים על כל חולה מזוהה. אבל זהו ממוצע האוכלוסייה. בהתפלגות לפי גילאים יש כנראה 20 ילדים שהם נשאים לא מזוהים על כל ילד שזוהה, לעומת רק רבע קשיש חולה שאנחנו לא יודעים עליו.

כאשר מתקנים את המספרים לפי ההערכות בנוגע למספר החולים הבלתי מזוהים, מגלים שעד גיל 60 ויותר, הסיכון שמייצגת הקורונה הוא נמוך. בני 60–69 שיידבקו בקורונה הם בסיכון של עד 1.4% להיות מונשמים ועד 0.4% למות מהמחלה. זאת לעומת בני 70 פלוס שהסיכון שלהם עצום: כ–12.5% מאלה שנדבקו יגיעו להיות מונשמים ושליש מהם ימותו.

באופן מובהק, הקורונה מתפלגת לשתי מחלות נפרדות: מחלה קלה שאינה מסוכנת עד לגיל 70, ומחלה מסוכנת מאוד מעל גיל 70. השאלה היחידה היא איך מגינים על בני 70 ויותר.

ההצעה של משרד הבריאות: לכלוא את כל האוכלוסייה כדי למנוע מהנגיף להתפשט וכך למנוע ממנו להגיע גם למבוגרים. ההצעה של מרבית המומחים האחרים, הפוכה: לשחרר את מרבית האוכלוסייה.

"חייבים להידבק עכשיו, בקיץ" אומר דן ימין, "כי אם נמתין לחורף, ינחתו עלינו גם שפעת וגם קורונה ביחד. בשביל זה מצוין גם לפתוח את מערכת החינוך. אדרבא, שהילדים הקטנים יידבקו וידביקו גם את האחים ואת ההורים. משקי בית שיש בהם ילדים קטנים הם משקים צעירים יחסית, ואין חשש מכך שכל בני הבית יידבקו.

"הבדיקות שלנו מראות שכמעט אין מגע בין ילדים צעירים ובין הקשישים היום. המגע הוא דווקא בקרב בני 50 פלוס, שהם מטפלים בהורים המבוגרים שלהם או עובדים כמטפלים. צריך לחשוש מעלייה בתחלואה לכן רק של בני 50 פלוס, ולא מעלייה בתחלואה הכוללת".

ההצעה של אמנון שעשוע דומה: לאפשר את שחרור המשק, תוך שמירה על כללי ריחוק חברתי מסוימים, ובה בשעה להגן על אוכלוסיות הסיכון.

שעשוע מכיר בכך שלא ניתן לכלוא את המבוגרים בבית למשך חודשים, ולכן מציע סגר אוורירי עליהם: הם יקבלו תו סגול שיאפשר להם לקנות בשעות נפרדות וללא תור; בעבודה תהיה להם זכות לחדר לבד; אם יבחרו להשאר בבית — הם יהיו זכאים לדמי אבטלה מלאים; הגנה על בתי האבות באמצעות בדיקות מרובות; והפחתת מספר המטפלים לכל קשיש. צריך לזכור שלישראל יש יתרון גדול שרוב הקשישים מטופלים בביתם.

ימין מציע לאפשר לשחרר את המשק תוך מעקב אחר מדדים של חולים קשים, חולים מעל גיל 50, ושיעור התוצאות החיוביות בבדיקות. שלושת אלה, הוא טוען, יאפשרו לישראל לשטח את העקומה ולהגיע בסופו של דבר ל–2,000–4,000 מתים לכל היותר מהמגפה.

בחדרי חרדים