אלמוג בוקר: שוב: הדי הפיצוצים שנשמעים ברחבי הארץ - פעילות תקינה וחשובה של צהל ברצועת עזה. אם להיות יותר ספציפיים: גדוד צבר של גבעתי.
מדוע הפלסטינים לא יגנו במפורש את תכנית טראמפ?
בעוד יומיים הפלסטינים צפויים להעלות להצבעה במועצת הביטחון של האו"ם את החלטתם בנוגע לתכנית המאה של הנשיא טראמפ, על פי מקורות פלסטינים, הנוסח צפוי להיות מרוכך והוא לא יכלול גינוי מפורש וזאת על מנת להשיג כמה שיותר אצבעות בהצבעה
דונלד טראמפ, אבו מאזן צילום: STR, פלאש 90
נוסח הצעת ההחלטה שהפלסטינים צפויים להעלות להצבעה במועצת הביטחון בעוד יומיים לא יכלול גינוי מפורש לתוכנית טראמפ. כך מדווחים כלי תקשורת ערביים.
מקורות פלסטינים מציינים, כי הנוסח רוכך כדי לסייע בגיוס תמיכת ארבע-עשרה המדינות החברות במועצה בהצעה, למעט ארה"ב שצפויה להטיל וטו. תוניסיה, החברה במועצת הביטחון, היא שתעלה את ההצעה להצבעה.
מקורות פלסטינים אחרים מסרו ל'כאן חדשות', כי בידודה של ארה"ב במועצת הביטחון למול המדינות האחרות החברות במועצה – היא המטרה והיא כשלעצמה תחשב הצלחה.
ברמאללה מעריכים כי רוב החברות יצביעו בעד, בעוד שאסטוניה עדיין מתנדנדת. לדבריהם, לאחר הטלת הווטו האמריקני במועצת הביטחון, תובא הצעת ההחלטה להצבעה בעצרת הכללית של האו"ם – שם היא צפויה לזכות בתמיכה גורפת.
הצעת ההחלטה צפויה להיות מבוססת על החזון הפלסטיני לשלום שהציג ראש הרשות אבו מאזן כבר לפני שנתיים במועצת הביטחון, על היוזמה הערבית לשלום ועל החלטות האו"ם.
מועצת הביטחון בהרכבה הנוכחי: 5 החברות הקבועות: ארה"ב, רוסיה, בריטניה, צרפת וסין. 10 החברות הלא קבועות: גרמניה, בלגיה (נשיאת מועצת הביטחון), אסטוניה, הרפובליקה הדומיניקנית, דרום אפריקה, אינדונזיה, ויטנאם, ניגריה, תוניסיה, ומדינת האי סנט וינסנט והגרנידים. כך מדווח גיא מעיין בכאן 11.
גל ברגר, מביא את תוכנית השלום של אבו מאזן מפברואר 2018 - אותה הציג אז במועצת הביטחון של האו"ם ועליה תתבסס גם הצעת ההחלטה שתובא להצבעה באו"ם השבוע.
תוכנית השלום של אבו מאזן
1. כינוס ועידה בינלאומית לשלום, שתסתיים בהישגים האלה:
א) צירוף פלסטין לאו"ם כמדינה עם חברות מלאה.
ב) הגנה בינלאומית לעם הפלסטיני.
ג) הכרה הדדית בין פלסטין למדינת ישראל בקווי 1967.
ד) קביעת מנגנון רב לאומי שיסייע לצדדים במשא ומתן לפתרון סוגיות הסדר הקבע לפי הסכם אוסלו שיערוב לביצוע ההסכם בלוח זמנים מוגדר.
2. הצדדים יחדלו מצעדים חד צדדיים במהלך תקופת המשא ומתן – ובראש ובראשונה הפסקת ההתנחלות באדמות 1967 ובמזרח ירושלים.
3. ההחלטה האמריקנית להכיר בירושלים כבירת ישראל והעברת השגרירות האמריקנית לירושלים תוקפא במהלך תקופת המשא ומתן.
4. יישום היוזמה הערבית לשלום וחתימת הסכם אזורי לאחר השגת הסכם שלום בין ישראל לפלסטינים.
5. אלה מקורות הסמכות של כל משא ומתן עתידי:
א) מחויבות לחוק הבינלאומי ולהחלטות האו"ם הקשורות בסכסוך – לרבות החלטות 242, 338 והחלטה 2334.
ב) היוזמה הערבית לשלום.
ג) ההסכמים החתומים.
ד) עקרון שתי המדינות – מדינת פלסטין שבירתה מזרח ירושלים שתחיה בשלום ובביטחון לצד מדינת ישראל בקווי ה-4 ביוני 1967.
ה) מזרח ירושלים היא בירת מדינת פלסטין.
ו) הבטחת ביטחון שתי המדינות בלי פגיעה בעצמאות ובריבונות של מי מהן באמצעות נוכחות צד שלישי בינלאומי.
ז) פתרון צודק ומוסכם לסוגיית הפליטים הפלסטינים על בסיס החלטה 194 ולפי היוזמה הערבית לשלום.
ח) המשך התמיכה הבינלאומית באונר"א.
