עמיחי שטיין: הצהרת דובר המשרד לענייני אירופה והחוץ הצרפתי על האג צרפת מקבלת את ההחלטה. נאמנה למחויבותה רבת השנים למשפט הבינלאומי, צרפת שבה ומביעה את תמיכתה בפעילותו העצמאית של בית הדין, בהתאם לאמנת רומא.
עמית סגל: "בני גנץ עשה עוד צעד לעבר כסא ראש הממשלה"
בפוסט שפרסם עמית סגל, הוא מונה את הטעויות שביצעו אנשי גוש הימין במהלך מערכות הבחירות האחרונות, שהובילו אותם לאבד במצטבר כחצי מיליון קולות אל מתחת לאחוז החסימה. לעומתם הוא מבהיר, בשמאל עושים הכל כדי לנצח
עמית סגל/בני גנץ צילום: פלאש 90
הפרשן הבכיר של חדשות 12 עמית סגל, סוקר היום (שני) בחשבון הפייסבוק שלו את הטעויות שעשו אנשי גוש הימין במערכות הבחירות האחרונות שהובילו אותם לאיבוד קולות באופן דרמטי, אל מול מחנה השמאל שנזהר ומבצע איחודים כדי לא לאבד אף מנדט.
"פרץ והורביץ הסבירו ביממה האחרונה שהחיבור של העבודה ומרצ הוא טכני בלבד, שיתפרק יום אחרי הבחירות" כותב סגל. "גם אם זו כוונתם, הם יודעים שהסיפור של העבודה ומרצ כמפלגות עצמאיות הסתיים הלילה. בכנסת הבאה שתי המפלגות שזכו פעם ל-56 מנדטים ימנו פחות ממניין, וגם זה בתוספת כוכבים מבחוץ, אורלי לוי ויאיר גולן".
סגל כותב, כי "המהלך הדרמטי של העשור שעבר, העלאת אחוז החסימה, בשילוב עם המהלך הדרמטי של העשור שקדם לו, האינתיפאדה השניה, בישרו על סיום דרכו של מה שהיה קרוי פעם "מחנה השלום". ובכל זאת, הם עשו את הדבר הנכון. כמאמרו של נתניהו, לפני איכות החיים הם דאגו לחיים עצמם".
"בשנה האחרונה" מזכיר סגל, "נפלטו מהכנסת או לא הצליחו להיבחר אליה: ציפי לבני, אהוד ברק, שלי יחימוביץ', וטרי מהבוקר: סתיו שפיר. המשותף לכולם: עמדות שמאל מובהקות. במובנים מסוימים, ההפתעה היחידה בתהליך הזה היא איך התעכב שנים. בתהליך איטי בן קרוב לעשרים שנה מאז קריסת אוסלו, השמאל הולך ונעלם בציבור הישראלי. זה לא הימין שגדל, אלא המרכז. הקמת כחול לבן, מפלגה שהורתה בסיסמה "אין יותר ימין או שמאל", לרבות ההימנעות מהשמעת הביטוי המפורש "שתי מדינות" היא הפעם הראשונה מאז קדימה של שרון שבה נעשה ניסיון לתרגם את ההשקפות הציבוריות האלה לכוח מרכזי בכנסת. אם חושבים על זה, כחול לבן כבר שרדה יותר: היא תגיע עוד מעט לכהונתה השלישית. היא הבינה שהדרך להחלפת נתניהו עוברת במרכז".
"בבחירות סבב א'" מזכיר לנו פרשן החדשות, "בבית בסביון, התאחדו גנץ ולפיד ל"כחול לבן". בבחירות סבב ב', בדירה של אהוד ברק, הוחלט על שילוב הכוחות של "המחנה הדמוקרטי". לפנות בוקר, בבית של ניצן הורביץ, התמזגו העבודה ומרצ".
לעומתם כותב סגל, "בימין: בסבב א' התפלגו בנט ושקד מהבית היהודי; בסבב ב' הם לא הצליחו להקים רשימה שתכלול את כל הימין, ועל סיפו של סבב ג' ממשיכים כל אגפי הציונות הדתית בוויכוחים מתישים, לקראת עוד התרסקות. התוצאות ידועות: בשבע השנים האחרונות איבדה הציונות הדתית במצטבר חצי מיליון קולות אל מתחת לאחוז החסימה, ואילו השמאל איבד אפס קולות. מחנה אחד עושה הכל כדי לנצח בבחירות, והשני משתדל כמיטב יכולתו כדי להפסיד".
"והנה כאב הראש של בנט" כותב סגל, "יש איחודים כמו זה שקרה הלילה שתכליתם לשרוד, ויש איחודים מהותיים שמטרתם צבירת כוח. שר הביטחון הזמני רוצה לעמוד על קו הזינוק בקרב לירושת נתניהו. חיבור עם איתמר בן-גביר מאפשר לו לשרוד אבל מרחיק אותו מהמטרה העליונה שלו. גם מבחינה גושית לא ברור מה עדיף: ספק אם בוחר אחד מהימין הרך יבחר להצביע לרשימה שכוללת את פרץ, סמוטריץ' ובן-גביר. מצד שני" מצד שני כותב סגל, כי "נפילה נוספת תחת אחוז החסימה תחסל את בנט סופית ובסבירות גבוהה גם את הימין. בנט הוא יזם הייטק, שקד מתאימה להיות סוכנת ביטוח. אחד מת על סיכונים, השנייה מתרחקת מהם כמו מאש. מחרתיים נדע מי ניצח".
לבסוך מבהיר סגל, כי "המרוויחה הגדולה מכל ההתרחשויות היא כחול לבן: כעת, משהוסר איום אחוז החסימה במחנהו, יוכל גנץ לגדול על חשבון האיחוד בשמאל ולפנות במקביל לימין הרך. הוא התקרב אתמול עוד צעד במסע הבלתי נגמר אל לשכת ראש הממשלה".