עמיחי שטיין: הצהרת דובר המשרד לענייני אירופה והחוץ הצרפתי על האג צרפת מקבלת את ההחלטה. נאמנה למחויבותה רבת השנים למשפט הבינלאומי, צרפת שבה ומביעה את תמיכתה בפעילותו העצמאית של בית הדין, בהתאם לאמנת רומא.
אוחנה: "אם כתב אישום צריך שעות של הסברים והציבור עדיין לא מבין, זו בעיה"
שר המשפטים בכנס של בפרקליטות: "האם הציבור הוא עדר נבער ומוסת הממתין בצייתנות לקריאת הכיוון של הפוליטיקאים ומתיישר לפיה, או שמא הביקורת מבטאת אותה". עוד הוסיף: "התמודדו עם הדברים. לא כל אמירה שאיננה ערבה לאוזן היא הסתה"
שר המשפטים אמיר אוחנה התייחס הערב (שלישי) בנאומו באירוע ההשתלמות השנתית של פרקליטות המדינה לביקורת שמתח עליהם, "נאום של שר משפטים באירוע כזה אמור להיות, כפי שהיה בתחילת השבוע, קליל, מקצועי, מאיר פנים ומברך. אבל יש פיל בחדר, והדברים ידועים, ולא יהיה נכון להתעלם ממנו, לפחות בתחילה. הימים בישראל, ימים קשים. זמנים לא פשוטים עוברים על העם, על הציבור, והפרקליטות בעין הסערה. הרי הציבור אמור היה לעמוד ולמחוא לנו כפיים. בשם מי אנו פועלים, אם לא בשמו. כך, ברגיל".
"אמרתי כבר, וחזרתי ואמרתי ואומר גם כאן "מכהנים בפרקליטות בחריצות ובמסירות פרקליטות ופרקליטים רבים העושים עבודתם נאמנה יום יום בבתי המשפט ובמשרדי הפרקליטות, ומנהלים הליכים משפטיים מול נאשמים, בחלקם עבריינים וארגוני פשיעה מסוכנים". הפרקליטות, ברגיל – מגנה על הציבור. נאבקת בפשיעה. שומרת על הערכים המוגנים בעיניו. גם בחיבור המסוכן והמורכב ממילא שבין המשפט לפוליטיקה, הציבור בדרך כלל מבין את הצורך בניקוי אורוות ובביעור השחיתות. הציבור מעוניין בכך".
"מדוע, אם כן, הפרקליטות בעין הסערה, ומדוע הציבור איננו – לפחות בחלקו – עומד ומריע? הסיבה העצובה היא רבותי, חוסר האמון הקיים ושאסור להתעלם ממנו, כלפי מערכות אכיפת החוק בכלל וכלפי הפרקליטות בפרט. הנתונים המדאיגים ברורים ועלו בשורה של סקרים וסקרי עומק מהעת האחרונה שלא כאן המקום לפרט. האם הביקורת שהשמיעו אנשי ציבור ועבדכם הנאמן היא שיצרה את בעיית האמון, כלומר – האם הציבור הוא עדר נבער ומוסת הממתין בצייתנות לקריאת הכיוון של הפוליטיקאים ומתיישר לפיה, או שמא הביקורת מבטאת אותה?"
"אני מאמין שהציבור במדינת ישראל ככלל הוא ציבור חכם. סקרן. ידען. חוקר. גם המידע בימינו הרבה יותר זמין, הרבה יותר נגיש – כמעט לכל. אני גם מאמין שהפלוגתות הקיימות בתוכנו אינן חולשתנו, אני מאמין שהן סוד הצלחתנו. "אֵין סַכִּין מִתְחַדֶּדֶת אֶלָּא בְּיָרֵךְ שֶׁל חֲבֶרְתָּהּ, כָּךְ אֵין תַּלְמִיד-חָכָם מִתְחַדֵּד אֶלָּא בַּחֲבֵרוֹ". המשפט, ודאי המשפט הפלילי – אמור להיות ברור וחד: הנה העבירה, כך היא פגעה בערך המוגן – הנה המעוול, נוכיח את אשמתו ונפרע ממנו. והנה, הדברים מונחים לפנינו, ואינם ברורים כלל, לא ברור מה העבירה, מהו הערך המוגן ומיהו המעוול".
"אם כתב אישום צריך שעות של הסברים באולפנים, ועדיין הציבור לא מבין, זו בעיה", הוסיף השר אוחנה והתייחס לכתב האישום נגד ראש הממשלה, "אני יודע שעצם הופעתי כאן היום עוררה ויכוח בתוך הפרקליטות לגבי כללי ההתנהגות במהלך נאום זה. חלקכם קיבל הנחיות מיוחדות בנוגע לכללי ההתנהגות בנאום הזה. לא למחוא כפיים לו השר יזכיר בערגה את תקופת התמחותו בפרקליטות מחד, ולא לעורר פרובוקציות ומהומות מאידך. להגיע? לא להגיע? להגיע ולצאת בהפגנתיות? להימנע במפגיע ממחיאות כפיים?"
"ממני לא יצאו הנחיות מאף סוג בנוגע לכללי ההתנהגות כאן, יעידו על כך כל המנהלים שנמצאים פה איתנו. כי זה לא חשוב. כי זו קוסמטיקה בלבד. אני ער לכך שהנטייה הטבעית, של כולנו, היא להתקפד, להשתבלל, להסתגר בתוך עצמנו, לאטום את עצמנו לקולות הביקורת המגיעים מבחוץ. קולות קשים מאוד לעיתים. לברוח. רק לא לשמוע. זהו מתכון בטוח להתרסקות. הביקורת רק תגבר".
"אני מזמין אתכם, ומציע לכם, לנסות אחרת. הקשיבו לה. שמעו אותה. אבל באמת ב"לב פתוח ובנפש חפצה", ולא לשם מס שפתיים. התמודדו עם הדברים. לא כל אמירה שאיננה ערבה לאוזן היא "הסתה". הקשיבו. זהו העם שקורא אלינו. זהו העם שאותו אנו משרתים. בשמו אנו פועלים כשאנו קוראים לעצמנו באופן אוטומטי, מדינת ישראל", דברי שר המשפטים.