עמיחי שטיין: הצהרת דובר המשרד לענייני אירופה והחוץ הצרפתי על האג צרפת מקבלת את ההחלטה. נאמנה למחויבותה רבת השנים למשפט הבינלאומי, צרפת שבה ומביעה את תמיכתה בפעילותו העצמאית של בית הדין, בהתאם לאמנת רומא.
המהלך שעשוי לאפשר ממשלת ימין - חרדים
על פי התוצאות, ישראל נקלעה לפלונטר פוליטי חמור | הפסילות ההדדיות מונעות הקמת ממשלה על ידי אף אחד מהגושים | ייתכן ששחקן שולי אחד יעניק לנתניהו ולחרדים מוצא מהסבך
תוצאות מדגמי הבחירות שפורסמו אמש מלמדות על פלונטר חמור אליו נקלעה הפוליטיקה הישראלית. המצב הבעייתי הזה הוא בראש ובראשונה תוצאה של עומס הפסילות ממנו סובלת המערכת הפוליטית: ליברמן פוסל את החרדים, החרדים את לפיד וכחול לבן את נתניהו.
אף אחד מהגושים שהתעצבו על פי מערכת הפסילות המורכבת הזו לא השיג רוב לעת עתה, מה שיחייב לפחות חלק מהשחקנים הפוליטיים להתפשר.
במצב העניינים הזה האפשרות הראשונה שעולה לדיון היא ממשלת אחדות של 'הליכוד' ו'כחול לבן', עם או בלי 'ישראל ביתנו'. אם זהו הכיוון שיתגבש יש שתי מחלוקות שצריכות להיפתר, האחת פרסונלית – בנימין נתניהו, והשניה נוגעת לשותפות עם החרדים. אחד התרחישים האפשריים כולל ויתור של כל אחד מהצדדים באחת מן הסוגיות: הליכוד יוותר על השותפות עם החרדים, ו'כחול לבן' תוותר על הדרישה להדיח את נתניהו.
*
אבל רגע לפני שכל הצדדים נגררים לממשלת אחדות שהם לא חפצים בה, ייתכן שלנתניהו יש חבל הצלה מפתיע. לחבל הזה קוראים עמיר פרץ, ויש לו את כל הסיבות לחבור לנתניהו עבור שלל מכובד.
הצטרפות של 'העבודה-גשר' לממשלת נתניהו איננה התרחיש המתבקש. לאורך קמפיין הבחירות התמודדה המפלגה עם מתקפות מתוך הגוש שהאשימו את הצמד פרץ-לוי בחבירה עתידית לנתניהו. כדי להדוף את ההאשמות חזר פרץ שוב ושוב על התחייבות לא להצטרף בממשלת נתניהו, ואף גילח את שפמו המיתולוגי כדי 'שלא יפריע לצופים להבין' שלא ישב עם נתניהו. גם לאחר פרסום המדגמים חזר פרץ על התחייבותו.
חשוב לציין שעוד לא ברור האם חבירה של 'העבודה-גשר' לגוש הימין מספיקה כדי ליצור קואליציה והנתון הזה משתנה בין המדגמים השונים, אבל סביר מאוד שחבירה כזו מבטיחה את לנתניהו את הרוב הנדרש.
מיד אגש לשאלת אמינות הבטחותיו של עמיר פרץ, אך לפני כן חשוב להבין את האינטרס המובהק שלו להפר אותן. 'העבודה', כמו גם 'המחנה הדמוקרטי', מצויה במצב עניינים מתסכל ביותר: מחד, הן התחייבו שוב ושוב במהלך הבחירות כי ימליצו לנשיא להטיל את הרכבת הממשלה על בני גנץ, כמצופה ממפלגות שמאל. אלא שמנגד, גנץ ושותפיו דווקא מפזרים כל העת הבטחות ברורות שלא לכונן ממשלת מרכז-שמאל, אלא ממשלת אחדות עם 'הליכוד'.
בניגוד למצב בימין, שם נתניהו נדרש להצהיר על מחויבותו לממשלת ימין כדי להצליח לשאוב קולות ממפלגות הגוש, בוחרי השמאל הוכיחו נאמנות פחותה למפלגות הבית שלהן, והעבירו את תמיכתם ל'כחול לבן' אף שזו התחייבה להקים ממשלת מרכז-ימין. הסיטואציה המופרכת הזו שבה אנשי 'מרצ' ותיקים נותנים את קולם לניצים מובהקים כמו יעלון, הנדל והאוזר, ושהתאפשרה בשל המשׂטמה האישית שהתפתחה בשמאל לנתניהו, הפכה את מפלגות השמאל הקטנות לפראייריות של המערכת הפוליטית. אלה שנותנים הכול ולא מקבלים דבר בתמורה.
בעוד חברי הכנסת של 'מרצ' רגילים לישיבה באופוזיציה, במפלגת 'העבודה' וב'גשר' לא ממש חולמים על הגשת שאילתות דחופות. גם פרץ וגם אורלי לוי היו שותפים בקואליציות בעבר והם מעוניינים מאוד להימצא בליבת העשייה, לא ביציע.
*
פרץ, אם כן, מוצא את עצמו נדרש להוכיח נאמנות למי שהצהיר כבר על היעדר כל מחויבות אליו. כמה מתסכלת מבחינתו המחשבה שהוא ימליץ על גנץ לנשיא המדינה, וזה ישתמש בהמלצה הזו כדי לסגור ממשלת אחדות בלי 'העבודה', או לכל היותר יכניס אותה כגלגל חמישי במחיר מבצע.
אלא שלבני גנץ אין באמת יכולת להקים ממשלת מרכז שמאל. על אף האכזבה שחוותה 'הליכוד', כרגע לאיש אין יכולת להקים ממשלה בלעדיה. את השתוקקותו לכיסא מכובד ליד שולחן הממשלה יוכל פרץ לממש רק דרך הסכם עם 'הליכוד'. אחרת הוא עלול למצוא את עצמו באופוזציה, ובסבירות גבוהה להיות מודח מראשות מפלגתו. בשנת 2009 למשל, המליצה מפלגת 'האיחוד הלאומי' על נתניהו להרכבת הממשלה, ואז צפתה בו מקים ממשלה עם 'העבודה', כש'האיחוד הלאומי' בחוץ.
*
אחרי שהבהרנו כמה פרץ מעוניין בחבירה ל'ליכוד', נותר לברר האם הוא מסוגל לעשות זאת תוך הפרת כל הבטחותיו. בנקודה הזו אין צורך לנחש - כן פרץ כבר הוכיח את יחסו להבטחות מסוג זה.
רק לפני מספר שנים הוביל עמיר פרץ התנגדות קולנית ותקיפה לישיבה בממשלה תחת נתניהו. ב-2009, כשאהוד ברק הוביל את מפלגת 'העבודה' לממשלת נתניהו השנייה, השתייך פרץ לקבוצת מורדים במפלגה שהתנגדה לישיבה בממשלה. ב-2013 פרש פרץ מהמפלגה לאחר עימות מתמשך עם יושבת הראש החדשה שלי יחימוביץ, בין השאר על רקע סירובה להתחייב שלא תשב בממשלת נתניהו. פרץ הצטרף למפלגת 'התנועה' של ציפי לבני.
הסוף ידוע. 'התנועה' הייתה הראשונה לחתום על הסכם קואליציוני עם נתניהו, כשעמיר פרץ מתמקם בנוחות בכיסא השר להגנת הסביבה.
לא הייתה לפרץ בעיה לפעול בניגוד משווע להצהרותיו הרבות ולדרישות שהציב לאחרים להתחייב שלא לשבת עם נתניהו. משכך, אין סיבה להניח שהפעם יתקפו אותו יסורי מצפון חריפים במיוחד.
אם אכן תיפתחנה שיחות קואליציוניות בין הליכוד לכחול לבן, הדבר יסייע ליו"ר 'העבודה' לנרמל את הצטרפותו לממשלת נתניהו. ראשית, פרץ יוכל לטעון שהוא לא זה שפרס בפני נתניהו את השטיח לכיסא ראש הממשלה, כיוון שכחול לבן עמדו לעשות זאת בעצמם. בהמשך לקמפיין הבחירות יסבירו ראשי העבודה וגשר שכניסתם לממשלה – בתמורה לתיקים כלכליים משמעותיים – מנעה הקמת ממשלה קפיטליסטית של נתניהו ולפיד, והרי 'בני אדם לפני הכול'.
*
ייתכן שהפתרון שיימצא לתסביך הפוליטי אליו נקלענו יהיה ממשלת אחדות חילונית. ההשלכות של ממשלה כזו עבור הנושאים הדתיים ועבור הציבור החרדי, ברורה. כדאי להמתין בסבלנות לתוצאות האמת, אבל בינתיים אפשר להתחיל להשתעשע במוצא האפשרי הזה מהסבך.
