׳ידיעות׳ בכותרת ראשית: לחצים כבירים מופעלים על המנהיג האיראני חמינאי להתקדם לעבר הפצצה. החשש במערכת הביטחון בישראל: טהרן עלולה להגיע לגרעין בין הבחירות בארה״ב בחודש הבא לבין השבעת הנשיא או הנשיאה ב-20 בינואר.
בג"ץ: ניתן למנוע ביקורי משפחות ממחבלים
בגצ קיבל את עמדת הממשלה לפיה ביקורים אינם זכות יסוד אלא טובת הנאה שמותר לשלול לפי שיקולי ביטחון, ושלילתם מפעילה לחץ על חמאס לשחרור הנעדרים הישראלים
אילוסטרציה צילום: נתי שוחט, פלאש 90
בית המשפט הגבוה לצדק, בהרכב של השופטים ניר הנדל, ענת ברון ויוסף אלירון דחה את העתירה שהגישו משפחות של אסירים ביטחוניים תושבי עזה וחברי ארגון חמאס נגד החלטת הממשלה והוראת השר לביטחון פנים גלעד ארדן להפסיק כמעט כליל את ביקוריהם של בני משפחותיהם.
בפסק הדין נקבע, כי ההחלטה שנועדה להפעיל לחץ על החמאס ולקדם את השבתם של אזרחי ישראל וגופות חללי צה"ל המוחזקים בידיו, אינה בגדר ענישה קולקטיבית אלא הימנעות לגיטימית ממתן פריבילגיות בשל שיקולי ביטחון.
השופטים קבעו, כי הגישה המקובלת היא שחופשות וביקורים אינם זכויות הנתונות לאסיר, אלא פריבילגיה, או מעשה חסד המוענק לו אם הוא מקיים תנאים מסוימים, וכי ביהמ"ש העליון מוסיף לראות בביקורים – לרבות של בני משפחה מדרגה ראשונה – "טובת הנאה" שאינה בגדר זכות קנויה.
עוד נקבע בפסק הדין, כי מאחר שהחוק מסמיך את השר לביטחון פנים לבסס את הוראותיו לנציב שירות בתי הסוהר שלא להעניק ביקורי משפחות לאסירי חמאס מעזה על התכלית הביטחונית, אין כל קושי בכך שההנחיה במקרה זה התקבלה מבלי שהשירות בחן את הנושא באופן עצמאי, יהיו מעמדו והיקפו של עקרון עצמאות שיקול הדעת אשר יהיו.
השופטים ציינו, כי אמנם המקרה שלפנינו ייחודי במובן זה ששלילת הביקורים נועדה להפעיל לחץ על ארגון הטרור חמאס, ואינה נובעת מחשש קונקרטי לניצול לרעה של הביקורים על ידי מי מהאסירים, אולם יש לזכור כי שלילת טובות הנאה אינה בגדר "עונש", ומכאן שאין לייחס משקל מכריע ליסוד ה"אשמה" של האסירים.
הם הדגישו כי "תהום פעורה" בין סוגיית ביקורי המשפחות ובין "פרשת קלפי המיקוח", במסגרתה נקבע כי שר הביטחון אינו מוסמך להורות על מעצר אדם שלא נשקפת ממנו סכנה, לשם קידום משא ומתן לשחרור שבויים, וזאת משום שבמקרה שלפנינו כלל לא נפגעה זכות חוקתית מוגנת, שהרי לאסירים ובני משפחותיהם לא עומדת זכות קנויה לביקורי משפחות.
בג"ץ פסק כי החלטת השר אינה חורגת ממתחם הסבירות, באשר היא התקבלה לאחר דיון בו נבחנו העמדות השונות של הגורמים הרלוונטיים; ההחלטה אושרה בקבינט; היא נבחנת לעיתים מזומנות על בסיס חוות דעת עדכניות של גורמי הביטחון; והיא פוגעת בקבוצה מצומצמת מאד של אסירים – כ-100 בני אדם, מתוך למעלה מ-6000 אסירים ביטחוניים ויותר מ-800 אסירי חמאס.
השופט ניל הנדל התייחס לטענה כי מדובר בהפליה כביכול של אסירי החמאס מעזה, וקיבל את עמדת המדינה לפיה קיימת שונות רלוונטית בין אסירים אלה ליתר האסירים הביטחוניים, שכן האזרחים וגופות החללים שישראל מבקשת לקדם הסדר להשבתם מוחזקים בידי ארגון החמאס בעזה.
השופט הנדל ציין, כי "נדרשת מידה רבה של עזות מצח כדי לתאר את היחס השונה לאסירי החמאס כהפליה על רקע 'השתייכות פוליטית' – תוך התעלמות מאופיו הרצחני של הארגון, עליו נאמר כי הוא "מן הקיצוניים והמסוכנים שבארגוני הטרור, ומטרתו המוצהרת והברורה היא מלחמת ג'יהאד שתמחה את ישראל מעל פני האדמה".