ראש הישיבה משחזר את רגעי האימה: "לא רוצה למות בחנק"

ימים ספורים לאחר הנס הגדול בכינרת, כאשר חמישה חרדים אשר נעדרו במעמקי הים כעשר שעות נמצאו בחיים וחולצו ללא פגע, כתב 'בחדרי חרדים' ישב בסעודת הודיה יחד עם אחד הניצולים - ראש ישיבת 'נווה יעקב' בירושלים, הגאון רבי משה בן שושן.

כתב 'בחדרי חרדים' שמע וכתב את הסיפור המטלטל - כיצד היה בין חיים למוות, כשהוא אוחז בסירת מפרש הפוכה, במשך 9 וחצי שעות כשמתחתיו עומק המים כ-44 מטרים והוא אינו יודע לשחות.

סביב הרב בן שושן יושבים תלמידיו, כשעיניהם נשואות אליו ואל סיפור נס הצלתו המופלא, אך הוא פותח ומבהיר כי מטרתו היא לספר ולפרסם ברבים, עד כמה האמונה והביטחון של היהודי בצור עולמים מביאה את הישועה גם במקום שנראה כי אפסו הסיכויים.

הרב ציין כי בחורי ישיבות יוצאים להרפתקאות ולוקחים סיכונים וצריך לדעת לקחת מקדמי ביטחון מאוד רציניים. לדבריו, "אנחנו עשינו הכל לפי הספר ברמות הכי מחמירות, הסירה היא תקנית, בעלת רישיון, בעלת ביטוח, בעלת רישיון שייט, היא עברה טסט והכל היה מסודר, אפילו המשיט הינו סקיפר מקצועי ויש לו רישיון להשיט גם סירה באורך שישים מטרים. אורכה של הסירה שלנו היה ששה מטרים, דבר נוסף שכדאי לציין שלא ידעתי קודם, שמארבע אחר הצהריים ישנן רוחות חזקות ומסוכנות בכינרת".

כתב 'בחדרי חרדים' שאל את הגר"מ בן שושן, מה מביא אותו לצאת לשייט כך באמצע השנה, הרי לא בין הזמנים עכשיו והוא החל לספר, פרט אחרי פרט, את מה שחווה יחד עם הארבעה במשך תשע וחצי שעות עד לחילוץ, "יש איזה יהודי שתומך בישיבה מיום הקמתה והוא הגיע לארץ לל"ג בעומר, קבענו להיפגש אצל רשב"י בו ביום ונפגשנו שם בדירה, היינו כמה שעות יחד איתו והוא היה אמור לטוס חזרה בראשון בחצות ליל. הוא סיפר כי לפני הטיסה הוא יהיה בטבריה, אז נזכרתי שיש לי חבר בירושלים שיש לו סירה, פניתי אליו בבקשה שיוריד את הסירה מירושלים לטבריה בכדי להשיט בה את אותו נדיב התומך בישיבה והוא הסכים בשמחה".

"הגביר הסכים, אך התנה שזה יהיה קצר מאוד בגלל הטיסה שלו באותו הערב. קבענו איתו ב-16:30, הגעתי לטבריה כבר ב-15:30 אז אמרתי לבעל הסירה שאול שאבי והבן שלו הוא המשיט המקצועי, שאולי כדאי שנעלה לסיבוב קצר כדי לבדוק אם הסירה תקינה ונחזור תוך רבע שעה והשארנו את הבן השלישי של שאבי בחוף, וסיכמנו עמו שיצלצל אלינו כאשר הנדיב יופיע כדי שנצא אליו ונאסוף אותו".

הגר"מ בן שושן מספר, "יצאנו עם הסירה אל עומק הכנרת בסביבות רבע לארבע כשהמפרש היה פתוח לגמרי וזה הריץ אותנו פנימה מהר מאוד לתוך הים בערך 7 קילומטר תוך רבע שעה בסביבות השעה 16:00, ואז פתאום בלי שום הקדמה אולי איזו רוח גרמה לכך – הסירה התהפכה לגמרי 180 מעלות, הבנו מיד שאנחנו בצרות, אך היתה תקווה שהיות ועדיין היה מואר אולי מישהו עוד יראה אותך, המשיט של הסירה עקיבא שאבי, עלה על הסירה ההפוכה ונופף באוויר בקריאה לעזרה, אבל אף אחד לא שומע ולא רואה".

"עברה חצי שעה והתחלנו להבין שהמצב אבוד, החלטנו שנאחז בסירה ויהי מה עד שהקב"ה יעזור. ועוברת עוד שעה ועוד שעה. מתחילים להבין שהעסק גמור והתחלנו לחשוב על העתיד ולהבין שככל שיתחיל להחשיך לא יראו אותנו ונכנסנו ללחץ אבל התחלנו לדבר באמונה ולחזק אחד את השני ביארנו את 'שמע ישראל', היה דיון רציני ומעמיק בכוח האמונה שלנו".

"חגורות ההצלה לא באמת מצילות, הן מועילות למשך כחצי שעה אבל מעבר לזה כבר אין שום סיכוי, זה מתרומם והבן אדם הולך ונחלש והוא נשען על החגורה, עד שהיא נפתחת מאיליה כל כמה דקות, נאלצנו לקשור את עצמנו אחד לשני כדי שביחד נשמור את עצמנו מעל המים".

תפילת מנחה האחרונה עלי אדמות

ראש הישיבה המשיך לספר ולרתק: "הגיע זמן מנחה והתחלנו להתפלל, אנחנו מבינים שזו התפילה האחרונה שלנו בחיים אין פה המשך מהמקום הזה, "ואנחנו נברך קה מעתה ועד עולם הללו-יה", "השם שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך", "ראה נא בעניינו", כל הפסוקים הללו קיבלו משמעות מיוחדת".

"בכל סירה כזאת ישנם אמצעים להזעיק עזרה, אלא שהם היו בתוך המים שכן הסירה היתה הפוכה, החלטנו שאחד מאיתנו ייקח את הסיכון, ירד אל מתחת למים ייכנס לחדר הפנימי וינסה להוציא את הפִּירוֹטֶכְנִיקָה, ואת מכונת ירייה של הזיקוקי דינור וכן הג'י פי אס, כדי לשדר אותות מצוקה, זה היה מסוכן ועשינו זאת בחשש גדול ואולי יש מצב שזה שייכנס לא ייצא, אבל עשינו השתדלות להגן אליו למקרה שיזדקק לעזרה, הוא גישש באפלה ונגע בג'י פי אס שניתק ממקומו, את הפירוטכניקה הוא לא מצא".

"הבנו שמיצינו את כל האפשרויות הגשמיות להינצל וכעת אנו במצב של 'כי הננו כחומר ביד היוצר' אנחנו בידיים שלו בלבד ומה שהוא יחליט זה מה שיהיה, כל אחד התחיל לעשות חשבון נפש, לקבל על עצמו קבלות ולעשות תשובה. אני התחלתי לחשוב על כך שהשווער שלי הגה"צ רבי יצחק ברדא מאשקלון, איבד לפני כשנה את בתו בגיל 35 שהותירה חמישה יתומים, אותם הוא מגדל אצלו ואם יאבד גם אותי יהיו לו עוד 8 יתומים, אמרתי מילא אני אבל היהודי הצדיק הזה והשוויגער שלי הצדקת שהיא אחותו של הגר"מ מאזוז, זה לא מגיע להם. ניסיתי לעורר רחמים". 

"מחשבה נוספת שניקרה במוחי היא אופן המוות שלי, למות בחנק כשאני בולע מים ואתה נושם מים והראות מתמלאות, אז ביקשתי מהקב"ה שאם נגזר עליי למות, אז שזה יהיה בחסד וברחמים, שלא ארגיש זאת. למשל שאקבל מכה מהסירה ואתעלף ואז אני אבלע את המים, שלא יהיה לי סבל. הכנו את עצמנו למיתה באופן הברור ביותר ולמסור את נשמותינו לבורא עולם".

ה'שמע ישראל' של מעריב והספירה האחרונה

"הגיע זמן מעריב ואמרנו נתפלל ונספור ספירת העומר - 'גבורה שביסוד' – כל התפילה וה'שמע ישראל' במיוחד היו בהתאם".

ראש הישיבה מספר, "הרגשתי בכל גל שעבר מעלינו, שאנחנו מקבלים מכה כלשהי מלמטה, בתחילה החברים חשבו שאני מדמיין, אבל בסוף הם הודו לי שהם מרגישים משהו, מה זה היה - אני לא יודע בדיוק, זה נס כנראה מלמעלה, אבל המצילים אמרו לנו כשחילצו אותנו, שהמים תחתינו היו בעומק של 44 מטרים".

"ככל שהתגברו הגלים, הקושי לתפוס ולאחוז בספינה היה מאוד אמיתי והתחלתי לעשות חשבון נפש וישנה סגולה להעביר על המידות ואני הייתי באיזה שהוא סיפור מאוד קשה שהיה כרוך בהמון עגמת נפש ונושאים כלכליים ואני החלטתי שאני מקבל על עצמי שאם אני יוצא מכאן בחיים, אני מתקשר לאותו אדם שגרם לכך ואני אומר לו שאני מוחל לו בלב שלם על הכל כולל חובות ממון שלו כלפיי ואמרתי שבזכות הדבר הזה, למרות שאיננו זכאים - נצא מכאן בחיים, אמרתי ממ"נ או שזה יעמוד לנו לזכות בעולם הבא או שזו תהיה הזכות שתעמוד לנו לצאת מכאן בחיים".
"פתאום הבחנתי שהתלמיד שבא איתי רדום"

כאן מספר ראש הישיבה, כי לפתע הבחין בתלמידו שהוא רדום ובאפיסת כוחו, "קראתי לו אברימי, אברימי, ראיתי שהוא מאבד אותנו, ניסיתי לשפוך עליו מים ולהכניס לו מים לתוך הפה. אני מנסה להעיר אותו, הוא אמר לי הרב 'אני מרגיש שאני כבר לא מסוגל להחזיק', ממש נלחצתי. אמרתי לו, תאמין אנחנו מחזיקים בקדוש ברוך הוא - לא בסירה – היא סתם קש, עוד כמה דקות השם יעזור ונינצל, אסור לאבד תקווה".

"היה מל"ט שריחף מעלינו, אבל הוא נועד לחפש גופות, כוחות ההצלה לא חיפשו אנשים חיים כי ידוע שמי שנמצא בכנרת יותר מארבע שעות, אין לו סיכוי לשרוד ובוודאי הגופות שלנו נפלטו לאחד החופים, אז הם חיפשו רק בגזרת החופים". 

"לא מאמין, אתם הולכים על הרגליים?"

"ואז כעבור כמה דקות בסביבות השעה 01:15 כבר ראו אותנו וראינו אור גדול מתקרב אלינו ופתאום מתחבא ועוד פעם אכזבה. עד שספינת ההצלה הגיע אלינו השעה היתה 01:35 והם הוציאו אותנו מהמים, לקחו אותנו לחוף. הפראמדיק שקיבל את פנינו אמר לי, "אני פשוט לא מאמין, אתם חמישה ניצולים, אתם הולכים על הרגליים?, קיבלתי את המשמרת בשעה 23:00, מנהל המשמרת הקודם אמר לי, תוציא שני אמבולנסים לכינרת יש שם כנראה חמישה אקסים, קחו אותם לאבו כאביר".

"משם נלקחנו לבית החולים פוריה בטבריה, אחרי בדיקות שוחררנו בשעה 05:00 לפנות בוקר, נסענו לביתו של הרב דוד דרלי בעיר, התפללנו אצלו שחרית, זה היה יום שני, אז עלינו לתורה בזה אחר זה ובירכנו 'הגומל', אחרי התפילה אמרנו 'נשמת' ופצחנו בריקודים, אחר כך עשה לנו הרב דרלי סעודת הודיה כיד המלך והזמין את נכבדי העיר. מאז כבר עשינו ארבע סעודות הודיה, גם במשפחה וגם בישיבה עם התלמידים".

הפדיון של השווער שגילה על היותם חיים

הרב בן שושן מגלה בסיום כי ראש העיר רון קובי התקשר לחמיו הרב ברדא, כשהם עוד היו בתוך המים וביקש ממנו להכין את המשפחה שתעכל את הטרגדיה, הרב ברדא המתין לחצות ליל ואז ערך פדיון נפש ועל פי התוצאות הוא אמר לאנשי ביתו כי כל החמישה עדיין בחיים נמצאים סביב הסירה כשהיא הפוכה ואחד מהם נמצא במצב מסוכן מאוד, הוא התכוון כנראה לתלמיד שאפסו כוחותיו, וכך הוא אמר לראש העיר רון קובי, כוחות ההצלה ששמעו על הפדיון החלו לחפש אותנו גם בעומק הים ואכן מצאו אותנו בחיים".

בחדרי חרדים