יום אחרי השבעת הכנסת: ככה זה עולה לנו

אירוע השבעת הכנסת ה-21 שהסתיים אמש בצילום ראשי הרשימות המסורתי בטרקלין שאגאל, פתח את דברי ימי הכנסת הבאה שאיש עדיין אינו יודע האם ימלאו ימיה או שמא תיפול גם היא בטרם יבוא זמנה החוקי כרוב חברותיה בשנים האחרונות.

מתוך 120 חברי כנסת שהושבעו, ניתן למצוא 49 ח"כים חדשים – מספר חריג בכל ימי שנותיה של הכנסת – בהם שלשה מאנ"שינו ה"ה יצחק פינדרוס, יעקב טסלר ומשה ארבל מש"ס. להם, כמו גם לכל שש עשרה הח"כים החרדים מתוכננת עבודה רבה, קשה ולעיתים גם סיזיפית, לספק את צרכי הציבור החרדי על כל גווניו.

על עבודה קשה מקבלים כידוע גם כסף טוב, ו'ביזנעס' יצא לבדוק בכמה כסף מדובר והאם גובה השכר מצדיק את המאמץ.

חברי הכנסת קובעים לעצמם את שכרם בוועדה שפועלת בכנסת, ושכרם שווה לפי-ארבעה מהשכר הממוצע במשק. תלוש המשכורת שלהם מראה את הסכום 43,832 ₪ בחודש, ברוטו. השרים ויו"ר האופוזיציה מרוויחים קצת יותר: 49,063 ₪; וראש הממשלה ויו"ר הכנסת מקבלים כמעט 25% יותר מחבר כנסת, 54,550 ₪.

כדאי לדעת שתלוש השכר הזה הוא רק ההתחלה. עליו יש להוסיף רכב צמוד ותנאים סוציאליים נדיבים. בנוסף לכך הם מקבלים אלפי שקלים לכיסוי ההוצאות הבאות: דיור באמצע השבוע עבור מי שגר יותר מ–40 ק"מ מירושלים שזה אומר שהייה בבתי מלון, רכב שרד ונהג אישי צמוד, לשכות מאובזרות לפעמים גם בתל אביב בנוסף על ירושלים, 2-3 עוזרים פרלמנטרים, יועצים, תקציב של עשרות אלפי שקלים לקשר עם הציבור ותנאי פנסיה מעולים. שרים גם נהנים מ–26 ימי חופשה בשנה.

מעבר לכל ההטבות הנ"ל, חברי הכנסת עובדים באופן רשמי בין שבעה לשמונה חודשים לשנה בסך הכל כשמנגד, אף אחד לא מקזז משכרם על היעדרויות מישיבות או דיונים. מדי שנה ניתן לראות בדו"חות הכנסת ח"כים שמיעטו מאוד להגיע למליאה או לבניין הכנסת בכלל.

כאן צריך להזכיר שח"כינו היקרים נמצאים זמן רב מהמצופה ומהממוצע בכנסת, ועובדים ללא לאות. ערימות הקלסרים בלשכות של ליצמן או מקלב מלאות בקריאות לעזרה מכל חלקי העם. כן, לא רק החרדים.

נציגי הסיעות החרדיות גם ממעטים לטוס חו"לה כמו חבריהם מהמפלגות הכלליות. על פי הפרסומים בין ה-5.2015 ל-11.2018  חברת הכנסת ציפי לבני טסה 34 פעמים לחו"ל במסגרת עבודתה הקשה. חיליק בר מהמחנה הציוני טס 29 פעמים ויאיר לפיד (איפה הכסף?) טס 21 פעמים לחו"ל. מבלי לספור כמה ימים הם לא נכחו בארץ בכל פעם מדובר על סכום גבוה ויפה המעיד על עבודה קשה.

לפני כמה שנים, לאחר הבחירות הכלליות הקודמות, ניסו ב–TheMarker, יחד עם העיתונאי העצמאי תומר אביטל, לשאול את כל חברי הכנסת החדשים מה היו השכר או ההכנסה הקודמים שלהם, לפני שנכנסו לכנסת. רובם סרבו לענות או טרקו להם את הטלפון, העובדה הזאת תומכת בהשערה שעבור רובם התנאים החדשים היו שדרוג הכנסה משמעותי. הם ידעו היטב מדוע השאלה מופנית אליהם. הרי ברור שאילו חבר או חברת כנסת היו סופגים ירידה גדולה בהכנסותיהם האישיות כדי לזכות בכבוד של שירות הציבור בכנסת, הם היו בוודאי ממהרים להתפאר בכך. לא היה אף אחד כזה.

מאידך, בחודש  אוקטובר 2015 חשפה חברת הכנסת שלי יחימוביץ' את תלוש השכר שלה לעיני כל. במהלך הדיון הציבורי על גובה שכרם של חברי הכנס הראתה יחימוביץ לכלל אזרחי המדינה כמה נשאר לה אחרי הניכויים: 19,167 ₪ נטו נכנס לחשבונה מדי חודש, אולם ברור שזהו השכר לבד בלי כל ההטבות מסביב.

ואם תרצו להבין מדוע פותחים חברי הכנסת את נאומם במליאה במלים "כנסת יקרה", נספר לכם שהעלות הכוללת של הכנסת לשנה עומד על 795 מיליון ₪. בחלוקה לחברי כנסת הרי שהכנסת מוציאה על כל חבר כנסת סך של 6,625,000 ₪ מדי שנה. על פי נתוני הכנסת, מתוך התקציב השנתי 166 מיליון ₪ יוצאים לכיסוי פעולותיהם של חברי הכנסת, 72 מיליון ₪ למשכורות, 63 מיליון ליועצים פרלמנטרים, 62 מיליון ₪ מוקצים לפיתוח עתידי ועשרות מיליונים אחרים ממתינים למוזיאון הכנסת שאמור להתחיל להיבנות יום אחד. ורק כדי להרגיע נציין כי בתקציב לשנת 2020 יעלה התקציב של הכנסת בעוד כמה אחוזים 'בודדים' ויעבור בקלות את ה-800 מיליון.

ואם כבר דיברנו על משכורות ציבוריות: לפני כחצי שנה התפרסם שכרם של ראשי פירמידת השלטון בישראל. שכרו של שר בישראל כאמור או מבקר המדינה, ויו"ר אופוזיציה עומד על 49,245 ש"ח. ראש הממשלה ויו"ר הכנסת כבר אמרנו – 54,762 ₪, נשיא המדינה משתכר עוד יותר – 62,857 ₪ ושכרה של נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות עומד על כ-82,270 ₪.

ביזנעס