שיעור הבקבוקים הממוחזרים המשיך לעלות בשנה שעברה, כך עולה מנתוני תאגיד המחזור אל"ה, השייך ליצרניות המשקאות הגדולות. לפי הנתונים נאספו 78.1% ממיכלי השתייה הקטנים (פלסטיק, זכוכית ומתכת, עליהם מוטל פיקדון) ו-60.4% מהבקבוקים הגדולים (ליטר וחצי ומעלה) עליהם אין פיקדון והם נאספים בחסות הציבור המשליך בקבוקים לכלובי המחזור.
עיקר הצריכה של הבקבוקים הקטנים משתייכת ל"שוק הקר" כלומר בקיוסקים, מסעדות, חנויות נוחות כך שהאיסוף ברובו לא נעשה על ידי הציבור אלא על ידי בתי העסק, שרוצים להרוויח את דמי הפיקדון. לעומת זאת, צריכת הבקבוקים הגדולים (השוק החם) נעשית בזירה הביתית ומחזור מיכלי השתיה האלו נתון לרצון של הצרכנים. אם חוק הפיקדון יחול על הבקבוקים הגדולים המשמעות תהיה החזרת הבקבוקים לנקודות המכירה וקבלת זיכוי על דמי הפיקדון - כפי שקורה במקומות רבים בעולם. דמי הפיקדון על מיכלי המשקה הקטנים עומדים על 30 אגורות לפחות.
מדידת שיעור האיסוף נעשית אל מול דיווחי החברות לכמות הבקבוקים שנמכרו בשוק: לפי אל"ה סך מכירות מיכלי המשקה בפיקדון אשר דווחו לתאגיד הסתכמו בכ-990 מיליון מיכלים, מתוכם נאספו ומוחזרו כ-770 מיליון מיכלים (78%) - התחשיב הזה מתייחס למיכלי השתייה הקטנים ששיטת האיסוף שלהם, ממסעדות למשל, היא מדויקת יותר ויקרה יותר. ספירת הבקבוקים שנאספים במחזוריות נעשית על סמך דגימות סטטיסטיות היות שגם מיכלי פלסטיק אחרים מושלכים למחזוריות (אריזות מוצרי טואלטיקה וניקיון למשל). לפי אל"ה, שיעור בקבוקי המשקה שמושלכים לכלובי המחזור עומד על 78.3%. עוד נציין כי יש בקבוקים שעושים את דרכם למחזור אחרי שהושלכו לפח הכתום (פח האריזות) - על מחזור האריזות אמון התאגיד ת.מ.י.ר.
ישראל רוצה ליישר קו עם העולם ולמחזר ומכאן נחקק חוק האריזות ב-2011 שמטיל את האחריות לפתחן של היצרניות והיבואניות. אלא, שלפי חיים זרביב, מנכ''ל תאגיד המחזור אל"ה, ההפרדה בין בקבוקי המשקה (שנספרים תחת חוק הפיקדון) ובין בקבוקים לשימושים אחרים דוגמת בקבוק שמן או שמפו שנספר בחוק האריזות - שגויה. שני הבקבוקים הללו העשויים מפלסטיק מסוג PET והם מתמחזרים באותו תהליך: החומר נשלח לחו"ל למחזור והוא הפוך להיות בקבוק מחדש, חוטים לקשירה, סיבי לתעשיית הטקסטיל ועוד. "הרעיון של פיקדון מתייחס לשיטת האיסוף שלא רלוונטית לאריזה אלא למקום שבו היא נצרכת. היות ש-90% מהבקבוקים הגדולים נצרכים בבית הם צריכים להיות במסגרת מחזור של אריזות בכל הנוגע להליך הפיקוח והאכיפה", אומר זרביב.
עיקר הפעילות של אל"ה היא באיסוף מיכלי המשקה הקטנים כאשר את הבקבוקים שמושלכים למחזורית אוסף קבלן של הרשות המקומיות ומעביר אותם ישר למפעלי המחזור (בחו"ל בעיקר) - אחרי שקילה שאומדת את הכמות.
מדוע שלא יוטל פיקדון על מיכלי המשקה הגדולים והציבור שממחזר ירוויח?
"אל"ה היא חברה שפועלת לא למטרת רווח. ולכן השיקול שלנו הוא ציבורי - אם יוטל פיקדון על מיכלי המשקה הגדולים הציבור ישלם יותר על בקבוקים וברובו יעדיף לזרוק אותם לפח במקום להחזיר לנקודת המכירה (לאור תמריץ של 30 אגורות בלבד לבקבוק - מר"ח) ומי שייהנה מזה יהיו תחנות מיון של פסולת שידאגו לאסוף את הבקבוקים מהפחים. כבר היום במיכלי המשקה הקטנים אנחנו רואים הבדל ברור בין שיעור המחזור של בקבוקי זכוכית במסגרת בתי קפה ומסעדות שהתמריץ חשוב להם, לעומת בקבוקי פלסטיק שיש עליהם פיקדון וכשהם מגיעים לזרם הביתי שם שיער גדול מהציבור לא טורח למחזר. אם רוצים שמחזור יצליח, צריך יהיה להעלות את הפיקדון לפחות ל-60-70 אגורות. תיאורטית זו שיטה נכונה אבל לא מתאימה לציבור הישראלי. ייווצר מצב שהציבור ישלם מאות מיליונים על בקבוקי משקה כדי שאספנים ותחנות מיון יאספו. הראייה צריכה להיות הוליסטית למחזור של אריזות ולתפיסתי על מי שלא ימחזר צריך להיות מוטל קנס".
ואז נוכל להיפתר מכלובי המחזור?
"לא. השלכה של בקבוקי משקה לפחים מהווה נפח גדול מאוד וצורך לפינוי תכוף ולכן בגלל הנפח כלובי המחזור נחוצים".
באל"ה מדווחים גם כי התקינו 600 מתקני מחזורית חדשים, וכיום יש מעל 23 אלף מחזוריות ברחבי הארץ. מחזוריות אלה פזורות ברחבי הערים והם הפכו לחלק מהנוף העירוני (לעתים למורת רוחם של תושבים) כשלפעמים המחזוריות גם "תופסות" מקומות חניה נחשקים, גם למשל ברחבי תל אביב. לפי נתוני "אדם, טבע ודין" כל משפחה ישראלית אחראית לכ-400 ק"ג בשנה של פסולת פלסטיק, כחמישית מכלל הפסולת שלה.
בתאגיד מתגאים כי בהשוואה עולמית, ישראל מובילה על פני אירופה וארה"ב בשיעור מחזור הבקבוקים. באירופה מוחזרו 58% מהבקבוקים, ושיעור דומה גם בדרום-אפריקה, ובארה"ב מוחזרו פחות מ-30% מכלל הבקבוקים, זאת לעומת שיעור של 60% מכלל הבקבוקים בישראל. עם זאת, כאשר מחלקים את אירופה למדינות, מגלים כי בכמה מהן, כמו גרמניה, שיעור המחזור גבוה בהרבה ומגיע ל-90%.
פערים בדיווח
לפי חוק הפיקדון, אי עמידה ביעד מחזור שנתי של 55% יביא להטלת זיכיון של 30 אגורות גם על הבקבוקים הגדולים, דבר שיכול לפגוע במכירות של שלוש יצרניות המשקאות (החברה המרכזית, יפאורה-תבורי ומי עדן) שהן בעלות המניות באל"ה. ב-2016 לא עמד התאגיד ביעדי המחזור, אך השר להגנת הסביבה, זאב אלקין, נמנע מהטלת פיקדון והסתפק בקנס של 50 מיליון שקל. ארגון "אדם, טבע ודין" הגיש לאחרונה עתירה לבג"צ נגד החלטה זו.
גם לגבי נתוני 2017 יש אי בהירות. התאגיד דיווח על איסוף של 59% מכל הבקבוקים הגדולים, אך רואה חשבון חיצוני מצא כי נאספו 54.5% מהבקבוקים והמשרד להגנת הסביבה קבע כי 57% מהבקבוקים נאספו. תאגיד אל"ה טוען גם כי כל הבקבוקים מוחזרו, אך המשרד להגנת הסביבה מצא כי מדובר ב-52% בלבד. אי סדרים ופערים נמצאו גם לגבי נתוני 2016. עם פרסום ממצאי המשרד להגנת הסביבה לאחרונה אמר מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה, גיא סמט' שהפער בין דיווחי אל"ה לממצאי המשרד (בניתוח של משרד רואי חשבון חיצוני) מטריד וכי עליו לשקול האם להשית על אל"ה קנסות ובמקביל לגבש נורמות התנהגות לשנים הבאות ובכללן אישורים שיגבו עד סוף התהליך. "אנחנו לא נסמכים על אמירות אלא על עובדות המגובות באסמכתאות, גם אם ברור לי שהפלסטיק שאל"ה ייצאה לא הגיע למקום אפל", אמר סמט.
"אנחנו מעבירים למשרד להגנת הסביבה דיווחים שעליהם נעשית ביקורת והפערים הם טכניים ונוגעים לטעויות בדיווח", מסביר זרביב. "למשל עם רישום לא מדויק בהליך היצוא של פלסטיק למחזור לחו"ל. בנוסף הנתונים שלנו נסמכים על סטטיסטיקה שמתבססת על תצפיות, המבקרת בחרה להתמקד בדגימה הנמוכה. הדיווחים שלנו לא כוללים מספרים מומצאים וממילא כל עוד המחזור הוא יותר מ-55% זה לא מאוד משנה לנו (משום שאז לא יוטל פיקדון על מכלי המשקה הגדולים - מר"ח) אבל אני משוכנע שנצליח להוכיח את הדקויות אם נידרש לכך".
זרביב סיכם כי "תחום מחזור הבקבוקים בישראל הוא סיפור הצלחה ענקי ועד כה גם המצליח ביותר. מדובר בהישגי מחזור מרשימים ביותר בכל קנה מידה. זוהי תוצאה של השקעה ארוכת שנים שעשינו בהסברה וחינוך לחשיבות המחזור ושמירה על איכות הסביבה, לצד שיתוף פעולה ומחויבות של אזרחי ישראל לנושא".
