הרמטכ"ל: "הלחימה בלבנון הייתה מאוד נחושה - האכיפה של ההסכם תהיה נחושה אפילו יותר. פעילי חיזבאללה שיתקרבו לכוחות שלנו, למרחב הגבול, לכפרים שנמצאים במרחב שאנחנו סימנו - ייפגעו".
כולם חיכו לו: הצצה לספרה החדש של אפרת ברזל
הקשר בין הרבנית קולדצקי לסיון רהב מאיר, המכתב של הילדה בת ה-14 שמתחננת להוריה: אל תצעקו, איך מתנהגים אנשים שפוחדים מ'מה יגידו'? כל אלו ועוד הרבה - בהצצה ראשונה אל ספרה החדש של אפרת ברזל: "כל כך"
הספר שכולם חיכו לו – עכשיו בחנויות הספרים המובחרות. עכשיו כל אחת תוכל לפרגן לעצמה, או למי שהיא אוהבת, מתנה ערכית שנשארת הרבה זמן, בבית, במחשבות.
"כל כך", זהו ספרה החדש של אפרת ברזל. את הטייטל שלה אני מעתיקה מילה במילה מטורה הקבוע, כור הברזל, בעיתון קטיפה של יתד: מרצה למודעות, בעלת קליניקה ליעוץ רגשי, עיתונאית, אמא לשמונה מתוקים, סבתא, בעלת תשובה.
"הספר נקרא 'כל כך', משום שאנחנו 'כל כך...", מסבירה אפרת בשיחה עם 'בחדרי – נשים'. "אנחנו כל כך אוהבות, כל כך רוצות לעשות טוב, כל כך נהנות, כל כך דואגות. אנחנו פשוט כל כך".
הספר מורכב מטורים אישיים, חלקם התפרסמו בטורה הקבוע ביתד, וחלקם נכתבו במיוחד לכבוד הספר החדש. הנושאים שעולים בטוריה של ברזל, נוגעים באזורים הפנימיים ביותר של כל אדם. לדוגמה? קבלו כותרת: "כשמה יגידו עושה קולות".
הטור מדבר על החיים בצל מה יגידו והוא מתחיל כך: 'לא נעים אחד אמר ללא נעים שני, המה יגידו שלי יותר חזק מהמה יגידו שלך'. הם מתווכחים ואחד קורא לאשתו ושואל אותה, 'נכון המה יגידו שלנו יותר חזק'? הם הולכים אל הרב שמציע להם הצעה פרקטית: כל אחד ייקח את המה יגידו של השני, יתחלפו ביניהם ויתמודדו.
בסופו של תהליך מגלים השניים את כל המה יגידו, יושבים יחד, שותים כוס פטל מתוק בכוסות גבוהות וצוחקים על כולנו, בעיקר צוחקים על כל השנים שהפסדנו, על כל השידוכים שלא עשינו רק כי פחדנו מ -'מה יגידו'.
וכך היא נוגעת ברגישות, בנחישות ובדיוק מיוחד בנושאים הרגישים ביותר, ופותחת את הלב בכתיבה אחרת שפעם עושה לבכות ופעם עושה לצחוק. בעיקר על עצמנו.
בספר תפגשו ז'אנר נוסף שמתעסק ברגשות מהסוג שאולי לחלקנו לא תמיד נעים לדבר עליהם. רגשות בקשר זוגי, קשר בין הורים לילדים, ואחד הטורים הוא מכתב שכתבה ברזל בעצמה בגיל 14, בו היא זועקת לעולם המבוגרים : בבקשה אל תריבו גם אל תצעקו. כי כשאתם רבים אין לכם מושג אלו חומות הילדים בונים בתוכם, כאלו שאי אפשר לפתוח לעולם.
במקרה אחר תפגשו בספר דיון על מפגש בין אמא צעירה, כזו שמתאימה את הסרטים לשיער לנעליים ולשמלה, משחקת בגינות שעשועים עם הילדים, מכינה עוגיות עם הבנות, ובין אמא שניה, בוגרת יותר, כזו שיושבת לשיחות נפש עם הילדים שלה, מעניקה להם כלים ועוד. ובסוף הטור תגלו כי המפגש הזה מתרחש בין שתי אמהות שנמצאות בתוכנו ומהן התובנות ממפגש בין שתי האימהות הללו.
אחד השוסים הגדולים של הספר, טמון במה שנראה לקורא ממבט ראשון כדבר הכי פחות משמעותי. האייקונים שמפרידים בין טור לטור. "הגרפיקאית ביקשה, ובצדק, אייקון מפריד", משחזרת אפרת.
"ראיתי עשרות דוגמאות ופשוט לא אהבתי כלום. יום אחד בשעת תפילת מנחה הקב"ה פשוט הוריד אל לבי רעיון. פניתי אל יותר מ- 100 נשים אהובות ומשמעותיות בחיי, מכל הזרמים, מכל הסגנונות, מכל העדות, וביקשתי שיציירו לי פרח".
"כן, כזה פרח שציירנו בגן, או כזה שמקשקשים בזמן שמשוחחים בטלפון. פרח פשוט. פרח מהלב. הן ציירו, אספתי את כל הפרחים, שדה שלם של ביחד. בסוף הספר יש 'מגדיר פרחים' ובו שמותיהן של כל הנשים שציירו פרח ובאיזה עמוד הוא מופיע".
בין שמות הנשים שציירו פרחים בספר תמצאו, החל מהרבנית קולודצקי, הרבנית מנדבורנא, אם המלכות, אשת התקשורת סיון רהב מאיר, שחקניות, זמרות, נשים חרדיות, נשים חילוניות, נשים חוזרות בתשובה, עדן הראל, איה קרמרמן, כרמלה מנשה ועוד רבות וטובות.
"מה אני רוצה לומר? בסופו של דבר אנחנו, נשות עם ישראל, כולנו שדה פרחים משותף. אומנם כשם שפרצופיהן שונים כך פרחיהן, אך בסוף זה מה שיוצר את היופי. לכל אחת יש מה לתרום לעולם, ויחד זה פשוט מיוחד".
