הותר לפרסום שמו של הנרצח השביעי בפיגוע ביפו - ויקטור שמשון גרין הי"ד, דר רחוב בן 33.
מאחורי הקלעים של הביקור: החשש מפיגוע קטלני, המטוס הזהה והנחיתה המפתיעה
מאחורי הקלעים של הביקור ההיסטורי שערך ראש הממשלה נתניהו בצ'אד, מתברר כי בשב"כ לא לקחו סיכון, ועל מנת לבלבל את האויב הצמידו מטוס זהה למטוס רה"מ • עוד נודע: הישראלים שכרו את שירותי הביטחון של מדינה זרה לצורך הביקור, הנחיתה הלא צפויה וחוסר האימון בצ'אדים
אילוסטרציה צילום: פלאש 90
הביקור ההיסטורי של נתניהו בצ'אד גרף לא מעט כותרות. הוא גרר מחמאות הוגנות לראש הממשלה על חידוש היחסים בין המדינות, ויחד עם זאת שאלות מוסריות על טיב היחסים עם משטר רצחני שאינו מכיר בכלל מושגים של כבוד האדם וחירותו. שאלות שמורכבות מאחוז אחד של אמת, ותשעים ותשעה אחוזים של נטייה פוליטית.
על פי הדיווח של יצחק פלדמן בעיתון 'בקהילה', הפרקטיקה כמעט ולא נדונה. גם בשל הדרמות האחרות שהעפילו עליה, וגם בשל צנזורה. מעניין היה לחקור כיצד מתנהלת אבטחה במדינה מוסלמית שגבולותיה פרוצים לכל מאן דבעי, וכל גורם עוין שרוצה להתנקש בחייו של ראש הממשלה הישראלי יכול לעשות זאת בקלות מדהימה.
מטבע הדברים שיקולי האבטחה עדיין עומדים בעינם, אם בשל מעורבות גורמים זרים, ואם בשל כוונה לחזור על חלק מדרכי הפעולה בביקורים דומים בעתיד. אך ממה שניתן לספר, אפשר להבין עד כמה המבצע היה מורכב בפן הביטחוני, לא פחות מאשר הפן המדיני.
ראשית בפרסום הלו"ז: העיתונאים שקיבלו את דף המידע על הנסיעה המתוכננת מצאו שם פרטים רבים כמו התאריך שבו ייצא ראש הממשלה בנימין נתניהו, אפילו המחיר על סך חמש מאות דולר. כך גם דרכי התשלום והציוד הנדרש. רק דבר אחד לא היה הופיע בדף המידע – מאיפה ומתי ממריאים, והיכן ומתי נוחתים. עיתונאי שבכל זאת רצה לדעת לאיזה טרמינל להגיע ובאיזה יום, הופנה ליצור קשר עם לשכת ראש הממשלה.
המוסד והשב"כ שילבו ידיים כדי להוציא את המבצע אל הפועל, מדווח יצחק פלדמן. סוכנים סמויים מטעם המוסד יצאו לבחון את השטח עוד בטרם התקבלו אישורים רשמיים מטעם הממשל בצ'אד. לאחר מספר ישיבות והערכות מצב, התקבלה החלטה נדירה: אין לאפשר לראש הממשלה לשהות על אדמת המקום יותר משבע שעות.
שבע שעות ועוד דקה אחת. זהו פרק הזמן שאנשי המוסד העריכו שיספיק לגורמים עוינים להתארגן לפיגוע. גם את השבע שעות של השקט היחסי השיגו רק תודות לעובדה שמיקום הנחיתה נשמר בסוד, כמו גם השעה. קל מאוד לכוון טילים קטלניים במקום ידוע מראש. מסובך לעשות זאת כשהכול נעלם.
בשב"כ לא לקחו סיכון, ועל מנת לבלבל את האויב הצמידו מטוס זהה למטוס של ראש הממשלה. ארבעים שנה לא חלף מטוס ישראלי מעל שמיה של צ'אד, וכשזה כבר קרה, הופיעו שני מטוסי אל על בבת אחת. מעט לאחר ההמראה התקבלה בצ'אד בקשה לשנות את מיקום הנחיתה. הסיבות שהעניקו הישראלים לצ'אדים היו טכניות, אבל סביר להניח שהם הבינו את הסיבה האמתית: פשוט לא סומכים עליהם.
מלבד צוות האבטחה הישראלי שהתפרס בכל רחבי המדינה בנקודות אסטרטגיות שונות, בגלוי ובסתר, ובנוסף הצוות הביטחוני של ממשלת צ'אד, שכרו הישראלים את שירותי הביטחון של מדינה זרה נוספת, מדינה שאת זהותה אסור לחשוף. המטרה הייתה, שככל שייווצרו תקלות, לצוות זר יהיה קל יותר לפעול מחוץ לקופסה, ומאשר לצוות ישראלי שיתקבל על ידי המון מוסלמי זועם.
ולמרות הכול, עדיין פעם בליבם של הישראלים חשש גדול ממשהו שעלול להתרחש. גופי המודיעין הזרימו מידע על תאוות פיגוע מצד גורמים איראנים שלטשו עיניים לביקור ההיסטורי. כמעט בכל רבע שעה שינו את התכנית, והזיזו את השיירה ממקום למקום. איך סיכם באוזניי גורם ביטחוני ישראלי? "הדרך החלקה שבה עבר האירוע הזה נזקפת אך ורק לחסדי שמיים".
