׳ווינט׳: בהמשך לשריפה המשתוללת באזור בית שמש, נתיבי ישראל הודיעו כי כביש 38 נפתח לתנועה בשני הכיוונים.
כשטראמפ מתחיל להישמע כמו אובמה עם בעיות קשב
קרוב ל-100 ימים אחרי שחזר לחדר הסגלגל, טראמפ ממשיך לדבר כמו ידיד אמת של ישראל – אבל מהלכים מול איראן, סעודיה וארדואן מצביעים על קו מדיניות שמתחיל להדאיג גם את תומכיו הנאמנים ביותר
הנשיא לשעבר טראמפ צילום: דוברות הבית הלבן
היו מי שחלמו על חזרה לימים הטובים. טראמפ בבית הלבן שוב – הנה זה קורה, סוף סוף נשיא אמריקני שלא רק מדבר על ישראל, אלא באמת נלחם בשבילה. שובר כלים, לוחץ על איראן, תומך בלי למצמץ. אבל במציאות, כמו שקורה לא פעם, ההתחלה הייתה פחות מזהירה. משהו השתנה. הרטוריקה עדיין חזקה, החיבוק נמשך, אבל מאחורי הקלעים – יש סדקים. לא קטנים.
חגי סגל, מוותיקי ובכירי עיתונאי הימין ומי שהיה בעבר עורך "מקור ראשון", ניסח זאת היום בצורה שלא קל להתעלם ממנה. בעוד שבועיים טראמפ יסיים מאה ימים ראשונים בקדנציה החדשה שלו. לפי סגל, במקום שערי הגיהנום שנפתחו על חמאס – קיבלנו דווקא משהו שמזכיר שערי גן עדן. במקום עימות ישיר עם איראן – מו"מ מביך. במקום עמידה נחרצת מול ציר איסלאמיסטי – הערצה לארדואן. ועכשיו, אם לא די בכך, גם נכונות לאפשר לסעודים לפתח תשתית גרעינית.
אלה לא מילים של עיתונאי ליברלי או מתנגד פוליטי. סגל הוא מהמחנה, ודווקא בגלל זה חשוב לשים לב למה שהוא אומר. כי הוא מבטא תחושת אי נוחות שרבים בימין מתחילים להרגיש – מבלי להעז לומר בקול. טראמפ, שבקדנציה הראשונה סימן את איראן כאויבת על כל דבר, פועל היום בזהירות כמעט קלינטונית. מנסה "להחזיר את השד לבקבוק" בשיחות, במקום להפעיל את מכבש הסנקציות. חמאס, שזוכה מממשל ביידן לביקורת רפה במקרה הטוב, לא זוכה גם הפעם ליחס של אויב מוחלט מצד הבית הלבן. טראמפ, נכון לעכשיו, נמנע מהכרזות בומבסטיות, לא מאותת על נקיטת יד קשה, ואולי אפילו מחכה לראות אם קטר, מצרים וסעודיה יוכלו לנהל את הבעיה במקומו.
ואז מגיעה סעודיה. הדיווחים על כוונה לאפשר לה להתקדם בתשתיות גרעין אזרחיות אמנם עטופות במילים מרגיעות – "פיקוח", "שקיפות", "שיתוף פעולה" – אבל כל מי שמכיר את המזרח התיכון יודע: גרעין הוא מדרון חלקלק. ואם סעודיה תשיג – גם מצרים תרצה. ואחריה טורקיה. וכשכולם יתגרענו, היתרון האסטרטגי של ישראל יתערער. דווקא טראמפ, האיש שהעולם האמין שלא ייתן לזה לקרות – פותח פתח שיכול להוביל בדיוק לשם.
על רקע כל זה, ההתקרבות לטורקיה ואל ארדואן מקבלת גוון צורם במיוחד. האיש שתומך בחמאס, תוקף את ישראל מעל כל במה, מחבק את איראן – זוכה להערכה מצד וושינגטון. אולי כצעד טקטי, אולי כתוצאה מהבנה שצריך לאחד את המחנה הסוני. אבל בישראל, שבה זוכרים היטב את נימת הגינוי של ארדואן אחרי 7 באוקטובר, קשה לקבל את זה בהבנה.
כל זה לא אומר שטראמפ איבד את הדרך. הוא עדיין מדבר ללב של ישראלים רבים, ממשיך לחסום החלטות אנטי-ישראליות, לא ממהר לדחוף להסכמים מדיניים מלאכותיים. ועדיין – המורכבות גוברת. לפעמים, ההצהרות הגדולות לא תואמות את המציאות בשטח. ודווקא ממי שמאמינים לו בעיניים עצומות – נדרש עכשיו גם מבט מפוכח.
150 אוניברסיטאות אמריקניות נגד טראמפ: "התערבות חסרת תקדים"
שלו שינברג
22.04.25
מו"מ אוקראינה-רוסיה: פוטין רוצה שיחות, טראמפ מציע ויתורים
יענקי פרבר
07:24
גרעין תמורת מיליארדים: זו ההצעה האיראנית לנשיא טראמפ
ישראל לפקוביץ
07:40
זלנסקי מאשים: סין מסייעת לרוסיה בייצור מל"טים
יענקי פרבר
09:34
חולמים על ביקור בונציה? זה המחיר שתצטרכו לשלם
אלי קליין
07:27
