כשהבעל קונה מכשירי חשמל ואת לא בקטע: כך אפרת ברזל התפטרה מהם באלגנטיות

זה התחיל מצ'יפסר ששמעתי עליו מבעלי עוד לפני החתונה. "תדעי אני חייב שיהיה לנו בבית צ'יפסר", הוא זרק לי מדי פעם כשהיינו יוצאים למסעי קניות הביתה.

"צ'יפסר?" הייתי תוהה, "כן", הוא היה אומר ומסביר שזה דבר נפלא, "הופ מכניסים, הופ מוציאים את הרשת, השמן יורד, הצ'יפס מוכן".

זה לא מצא חן בעיניי. לא גדלתי בבית עם צ'יפסר, כל הקונספקט צלצל לי לא בריא, שתקתי.

אחרי החתונה, עובר חודש, ועוד אחד, מדי פעם הוא זרק לי, "צ'יפסר, מתי נקנה את הצ'יפסר?" איך צ'יפסר חשבתי לעצמי, וניסיתי להסביר שזה סתם תופס מקום בארון, סתם ממלא את השיש, ראיתי כבר אותי שוטפת את חלקיו ומקטרת. "אני אטגן צ'יפס במחבת, זה יוצא אותו דבר", אבל כלום לא עזר. קנינו צ'יפסר. לחצנו בהתרגשות על כפתור ה- ON.

יום בהיר אחד, הסתכלתי מרחוק על הצ'יפסר. אף אחד לא ראה, הנוכחות שלו עיצבנה אותי.

בימים שלפני פסח של אותה שנה, נתתי לו פספורט כמו שסבתא שלי היתה אומרת, ותרמתי אותו.

עברו שנים.

נולדו, חסדי ה', שמונה ילדים. עם המטבח אני מסתדרת יופי. אנשים קטנים, אנשים גדולים, נכנסים ויוצאים אצלנו, כל השנים, כולם תמיד רעבים, אוכלים, שבעים, המטבח כמו אצל כולם, תמיד פעיל.

יש לי את דרכי העבודה שלי במטבח. ואני מרוצה מהם. הצ'יפסר לא חסר לי אפילו במעט.

עברו שנים, ופתאום החל להישמע מבעלי לחש מוכר, "אולי נקנה מדיח כלים?". אני יודעת שהוא רוצה את טובתי, ואני יודעת שמה שאני כותבת כאן הוא נכון רק עבור עצמי. "אני לא צריכה מדיח", אמרתי, "אין לי חשק לעשות כל יום את התהליך הזה של קצת לשטוף את הכלי, לסדר אותו לפי הנוחות של המדיח, להוציא, להסתכל אם יצא נקי, להחזיר לסיבוב חוזר שוב את מה שלא, לסדר בארון את מה שכן. "אני לא צריכה מדיח, יותר קל לי כבר לשטוף לבד".

וקנינו מדיח. אחרי שבועיים הוא הפך להיות ארון. עוד ארון.

אחר כך הגיע לחש שאני חייבת דייסון. אמרתי לו שאני לא. והוא אמר שכן. "אני אדם פשוט", הסברתי, "מחוברת למטאטא. ויעה. כי כך נאה".

והוא קנה דייסון ונתתי אותו אחרי כמה ימים לאחד הזוגות הנשואים שלנו.

וכך אנחנו מגיעים לארוע שהיה לפני כחודש. שוב הרמתי ידיים. מזה ימים רבים שבעלי מסביר לי שנינג'ה, המכשיר הזה שמחמם אוכל ומטגן צ'יפסים באוויר, שוב מוטיב הצ'יפס החוזר, יציל לי את החיים. גם בתי הצטרפה לשכנוע, גם כלתי. אמרתי להם כולם, תודה אבל שאני באמת לא צריכה. "מה רע בתנור, בכיריים, בפינג'אן?

קנינו.

אתמול, הורדתי את הנינג'ה החדש לממ"ד. שלושה שבועות הוא שרד.

איש לא שם לב. לי התפנה מלא מקום על השיש, 'תמי 4', היזהרי לך, עלית על המוקד, זמנך שאול כאן, החזיקי חזק.

להצטרפות לקבוצות התוכן של אפרת ברזל >>>​​​​​​​

תגובות, הערות והארות ניתן לשלוח למייל: efrati41@gmail.com