הלכה שבועית: הבעיות העיקריות באפיות המצות שאינם 'חבורה'

הבעיות העיקריות באפיות המצות שאינם 'חבורה'

נושאי השיעור:

הנוסח הנכון לומר בלשמה באפיית המצות • מהיכן יצא הנוסח הקדמון לשם מצת מצוה • האם שייך לומר מצות חמץ • האם אפשר לקחת מצות מכונה לכזיתות החובה בליל הסדר • הנקיונות במצות מכונה והביטולים עליהם מסתמכים הבדצי''ם • החשש בשהיות קטנות במצות עבודת יד • הטיבותא במצות הנמרחות בתנור • החששות במורח את הפת בתוך התנור שלא יערב חמץ עם מצה • האם מנהג אבותינו ישאר ולא נתוודה על כך • מצות ללא תואר פת ברכתם מזונות

הכנות למצות החג

בימים האלו כל אדם ואדם מתחיל לחשוב על מצוות הפסח. והנה עיקר מצות הפסח היא המצה. דיש איסור באכילת חמץ ויש עשה לאכול מצה. לכן אדם יתן אל ליבו החששות שיש במצות אלו וידאג לרכוש מצות שאין בהם שום חשש. 

כזיתות החובה

ישנם מצות מצוה שבהם יוצא ידי חובה בכזיתות שאוכל בליל הסדר ואף מברך עליהם ''על אכילת מצה'', וישנם שאר המצות שאוכל כל השבוע וכן בסעודה בליל הסדר. המצות שאוכל אותם בליל הסדר למצווה, דהיינו הכזיתות שיש בהם חובה, צריכות להיות שמורות מן החמץ לשם מצוות פסח, כלומר לא די שבאמת מה שאוכל אינו חמץ אלא צריך להיות שעשו אותם לשם חג.

אם אינן לשמה לא יוצא י''ח

וכמו ס''ת או תפילין אם כתבו אותם בהידור גדול ובסופר מומחה, אך שכח לעשות אותם לשם ס''ת או לשם תפילין כלומר חסר את הלשמה, הרי הם פסולין. כן הדין לענין המצות דהואיל וכתיב ''ושמרתם את המצות'' למדו מזה בפסחים (לה.) דאין יוצאין ידי חובת פסח בחלות תודה למרות שחלות אלו אינם מחומצות וכן פירשו בגמ' (שם לח:).

מהו הלשמה במצות

וביאור הלשמה שצריך להיות במצות אינו כמו כל הלשמה שנאמר בשאר מצות כגון כתיבת סת''ם או כתיבת גט. וכן בעשיית ציצית, דשם העשיה צריכה להיות לשמה, כלומר הכתיבה לשם ס''ת או תפילין וכן כתיבת הגט לשם אשה פלונית דכתיב וכתב ''לה'' דכזו לשמה כלומר לשם האשה המיוחדת ולא כתיבה סתמית. משא''כ לגבי המצות, הלשמה פירושו שמירה מחימוץ לשם מצת מצוה כלומר לאוכלה בליל הסדר במצוות החיוב, אבל לא כתיב ועשיתם את המצות, ולכן לא בעינן עשיה לשמה אלא שימור מחימוץ לשם החג.

דברי הראשונים בזה

וכן פירש רש''י בפסחים (לח:) ''ושמרתם את המצות, כל שימור שאתה משמרה שלא תחמיץ, התכוון לשם מצה של מצוה''. וכן פירש הריטב''א בפסחים (מ.) בשם מורו הרא''ה לענין אם מועיל שגוי ילוש וישראל עומד על גביו ומשמר שלא יחמיץ, וז''ל, אבל מורי הרא''ה ז''ל היה דן להקל דסגי בישראל עומד על גביו, דלא בעינן עשייה לשם מצוה, רק שימור לשם מצה דהכי כתיב ושמרתם את המצות, כך היה דן מורי הרא''ה להלכה ולא למעשה, עכ''ל. הרי מבואר יוצא שצריך שהשימור יהיה לשם המצוה ולא עשיה כבכל המצוות. (ולהלכה אם גוי עושה וישראל עומד על גביו אין זה מועיל וכמו שפסק השו''ע ריש סימן ת''ס ועוד יבואר לקמן).

פסק הלכה

וכן הדברים נפסקו בשו''ע (סימן תנג ס''ד) המצות שאוכלים אותם כזיתות החובה צריכים שיהיו לשמה, בשונה מכל המצות שאוכל בשאר הסעודה או בשאר ימי הפסח שלא צריכים להיות לשמה, ודי שאינם חמץ. וכן פירש המשנ''ב (שם ס''ק כ''ג) דבלישמה של ליל הסדר צריך שיהיה משומר לשם החג, וז''ל המשנ''ב שם, רצה לומר המצות שאוכלים בשתי הלילות הראשונות לקיים בהן מצות בערב תאכלו מצות הם צריכים שמורה יתירה, ולא די במה שאין לנו ריעותא של חשש חמץ, אלא שצריך שימור יתירה לשם מצת מצוה, דכתיב ושמרתם את המצות. והיינו שצריך ''שישמור לשם מצוה''. עכ''ל. וכן עיקר.

להצריך גם עשיה לשמה

אמנם מצאנו בספר המכתם (פסחים מ.) שכתב ובשעת לישה נמי לא סגי בשימור מחימוץ לחוד, אלא צריך נמי ''שימור ועשיה'' לשם מצת מצווה. עכ''ל. וכן מצאנו לט''ז (סימן תס סק''א). מכל מקום ודאי לשיטתם עיקר הלשמה הוא השימור אלא שהוסיפו גם עשיה. ולכן למעשה יש לנו לחוש גם להם ולעשות ''שימור ועשיה'' לשם מצת מצוה כלומר גם הלישה והרידוד ושאר פעולות הנעשות במצות יעשו לשמה, אך לא לשכוח שהעיקר הוא השימור מחימוץ בכל מהלך האפיה.

הנכון לאומרו באפיה

לפיכך יש להשיג שכל המתעסקים במצות יאמרו קודם ההתעסקות, ''כל מה שאעשה בעסק המצות ושמירתן מן החימוץ יהיה לשם מצת מצוה'' אולם אם לא אומרים נוסח זה ואומרים בעלמא ''לשם מצת מצוה'' לא יוצאים בזה ידי חובת מצת מצוה, ולא רק שברכת על אכילת מצה היא ברכה לבטלה אלא גם לא מקיימים את העשה ''בערב תאכלו מצות''. ואחר שהצעתי את הדברים למרן מלכה מו''ר רבי עובדיה יוסף זצוק''ל לפני למעלה מארבע עשרה שנה, קיבל את הדברים ובשעת אפיית המצות אחר חצות הכריז לכולם את הנוסח הנ''ל וציוה שכולם יאמרו ויחזרו אחריו. וחבל על דאבדין.

צריך שיבין מה הוא אומר

כשאומר לשמה צריך להבין מה הוא אומר כדי להחיל את הלשמה. אבל אם אומר וחושב שזה כמו לשם יחוד ואינו מבין, אינו מחיל שום חלות של לשמה, ולכן אם אומר רק לשם מצת מצוה וחושב שזה כולל הכל, אינו מועיל. ואף אם חושב נכון אך לא הוציא בשפתיו יש בזה חסרון כמבואר בב''י (או''ח סימן י''א וסימן ל''ב), דישנה מחלוקת ראשונים אם חשב לשמה אך לא הוציא בשפתיו, והכריע השו''ע שצריך לומר בשפתיו ואם לאו לא יצא. והוא הדין בנדון דידן. ומה עוד שלענין המצות כלל לא ידוע שצריך שימור מחימוץ אלא חושבים עשיה לשמה. צא ותשאל מי שעוסק בזה. ואף שברור לו שעושה מצה ולא חמץ, מכל מקום לא חושב שעושה שימור מחימוץ לשם מצוה.

מהיכן יצא הנוסח הקדמון

אמנם הנוסח הקדמון שהיה מפורסם לכל והובא באחרונים ''לשם מצת מצוה'' וכן תראה ותשמע במאפיות של המצות, חוזר המשגיח ומתריע ''לשם מצת מצוה'', ומהיכן יצא נוסח זה, ולא לומר שימור מחימוץ וכפי שביארנו. וההסבר לכך הוא, דבלשון חז''ל שם של מצה אינו שם עצם אלא שם תואר, יש דבר שנקרא חמץ והוא כולל עוגיות לחם פיתות וכיו''ב, כלומר כל דבר שהחמיץ, ויש דבר שנקרא מצה והוא כל דבר שלא הספיק להחמיץ. ומכאן שיש לחם מצה כלומר לחם שלא החמיץ וזו המצה שלנו שמברכים עליה המוציא ''לחם'' מן הארץ, דהמצה גם נקראת לחם. ויש דבר שהחמיץ והוא לחם חמץ. ולפי''ז אין אפשרות שיהיה מצה חמץ, דמצה מתאר לנו שלא החמיץ, והחמץ מתאר לנו שהעיסה החמיצה. ולכן כשהיו אומרים לשם מצת מצוה, במילה מצה התכוונו לדבר שלא החמיץ לשם מצת מצוה וזו המצה שאוכלים אותה בליל הסדר.

שיבוש הלשון

אולם כיום השתבשו בלשון, ומילת מצה מורה על שם עצם, כל דבר שהוא עשוי כדבר הנכסס כגון מצות שלנו הדקות נקראים מצות ואם הם רכות נקראים פיתות, וזה נוסח משובש ומזה יצא לשון מציות, על שם המצות וגם הם נכססים, ולכן כיום אם אומרים לשם מצת מצוה כל שעוסק בזה חושב שעושה מצות דקות לשם מצוה וכלל לא מתכוון לשימור מחימוץ. ולכן חייבים לשנות את הנוסח, ואם לא עושה כן לא יצא ידי חובה ולכן מובן מדוע נמכרים מצות כל השנה וכתוב עליהם מצות חמץ, דהמצות הכונה דבר הנכסס והם חמץ.

מצות מכונה לליל הסדר

ומאחר שצריך שהמצות שיוצאים בהם ידי חובה לליל הסדר צריכות להיות לשמה בשימור החימוץ, ממילא כל העוסקים במלאכה צריכים להיות עושים לשמה, ואם אחד מהם לא עושה לשמה הרי זה פוגם במצה. ולפי''ז גם אם המכונה שותף בעשיית המצוה והיא אין בה דעת לומר לשמה ואף שאין לה דעה היפכית מכל מקום צריך דעת חיובית ולא די בזה שאין דעה היפכית וכמו שהביא הרשב''א בתשובה וכן פסק השו''ע (ריש סימן ת''ס) דגם חרש שותה וקטן אין להם להתעסק במצות למרות שאין להם דעה היפכית, מכל מקום אין ידוע שעשו לשמה וזה חסרון בלשמה.

ביאור החתם סופר

וביאר בזה החתם סופר (או''ח סימן קכה) דכיון שכל מי שהתעסק במצות השימור גם בא על ידו הרי שגם הוא צריך לכוון בלשמה ואם לא עשה כן יש בזה חסרון. ולפי''ז גם במכונה יש חסרון.

עוד חסרונות

מלבד שבמכונות פעמים רבות ששינוי גובה החום בתנור נעשה ע''י אינו יהודי ללא שאדם יבחין בכך, וכן הפעלת כל מיני מסועים, לכן צריך ליזהר שלא יצא ידי חובה בליל הסדר במצות מכונה אלא במצות עבודת יד.

הקפדה במצות מכונה

גם מצות מכונה למשך כל הפסח למרות שכבר לא צריך שיהיה לשמה, בכ''ז יש ליזהר לקנות ממקור מוסמך ונאמן, דאמנם ישנם חברות עם השגחות שנחשבות להשגחות טובות, מכל מקום אם הם לא מצות ''חבורה'' יש ליזהר בהם ולחפש ולבדוק כיצד הם עשויים. דאמנם כתוב שהם עשויים מקמח שמורה ח''י רגעים, ופירושו של דבר שכל ח''י רגעים עוצרים את המכונות ומנקים אותם ושוב ממשיכים. אולם דא עקא שלא תמיד הניקיונות מספיקות, דהואיל ובעל הבית לוחץ, וכן הפועלים עובדים במשמרת ארוכה וכמעט כל יום במשך שבועות, קשה להם להזדרז ולנקות הכל תוך מספר דקות מועט ואין להם ברירה אלא להסתמך על ביטולים, וברור שאין זה המצות המהודרות, כי אם סומכים על ביטולים יכול לאכול את כל המצות הפשוטות והזולות.

לברר קודם הקניה   

לכן העצה שכל אחד יברר עם מי שמבין בדבר איזה מצה לקנות ולא למהר לקנות כי מצה פלונית טעימה יותר, ואין הטעם מעיד על רמת הכשרות, והבן.

הקפדה במצות עבודת יד

גם במצות עבודת יד יש לברר היטיב מהיכן קונים כי כל דבר שהופך להיות מסחרי, קשה לעמוד ברמת  הכשרות הטובה. והנה במצות עבודת יד הגם שאם אומרים נוסח הלשמה הרי שאין בזה כל חשש, וכן הניקיונות הם קלים מאוד ועומדים בהם אם יש משגיח צמוד. אולם יש לברר האם מקפידים שלא יהיו שהיות בתוך הח''י רגעים. דהרא''ש כתב והביאו השו''ע להלכה (סימן תנט ס''ב) דאם התעסקו עם העיסה בעסק גדול חוששים שבשהייה כל דהיא יבוא לידי חימוץ. ופירוש כל ששמו שהייה אסור להניחו. ובמצות עבודת יד שמכניסים במקל לתנור הואיל והעיסה היא עיסה עבה מתעסקים עמה הרבה ונכנס לגבול דברי הרא''ש, ובסתם מאפיות (גם שיש הכשר טוב) לא מקפידים על שהיה כל דהוא וחבל.

מצות רכות הנמרחות בתנור

לעומת זאת יש מצות רכות שבהם אין עסק גדול של לישה ולא שאר דברים שהרי אינם צריכות רידוד וחירור אלא מיד אחר לישה קלה נותנים אותה ביד האופה והוא מורח אותה בתנור והרווחנו בזה שלא חיישינן לשהייה כל דהוא אלא אחר ח''י רגעים מנקים הכל. ולכן אלו עדיפות מהמצות הקשות או הרכות הנכנסות במקל. [בנכנסים במקל שוהים שם עד שיצטברו הרבה מצות במקל ובנתיים שוהים מצות אלו ללא עסק וחבל].

ההקפדה במצות הנמרחות

אולם גם במצות רכות הנמרחות בתנור צריכים הקפדה והשגחה של אדם שיש לו ניסיון במצות והבנה בהלכה כדי לתת פתרונות מידיים. דהנה במצות אלו מצוי שהמורח נותן את המצה בתנור ומורח אותה, לאחר מכן מוציא את ידו הראשונה ועובד עם היד השניה כדי למרוח המצה טוב יותר, ולאחר מכן שוב חוזר וגם מתקן ומורח עם היד שכבר הוציא מן התנור קודם. וזה איסור מוחלט, דאף שנמצא בתוך הח''י רגעים, מכל מקום כתב הרמ''א (סימן תס''א ס''ג) דאם הכניס בצק לתנור וקודם שהספיק להאפות הוציא את העיסה חיישינן שמיד החמיץ גם ללא שהיית ח''י רגעים, דכיון שהיה במקום שראוי להאפות ויצא משם קודם, הרי שקיבל מכת חום גבוהה וכשיוצאת החוצה העיסה מחמיצה מיד, וממילא בידו יש חמץ וכשמתקן בידו זו את המצה הרי מערב בידים חמץ עם מצה ח''ו.

לשטוף ידיים בין כל עיסה

וכל בעיסה זאת הנמרחת, כיון שהיא דלילה הרי היא נדבקת בידיים וצריך לרחוץ את ידיו היטיב בין כל עיסה ועיסה, והואיל והשיריים ראו את פני התנור בפנים במקום שראוי היה לאפות, הרי מחזקינן את השיריים האלו בתור חמץ ,ולכן אף שהכל בתוך ח''י רגעים צריך לשטוף אחרי כל עיסה ועיסה.

אבל חטאנו אנחנו ואבותינו

לפני שנים רבות ביקרתי במאפיה שיש לה כשרות טובה של אחד הבדצי''ם וראיתי שאינם מקפידים בשטיפת הידיים בין כל עיסה ועיסה בטענה שהכל בתוך הח''י ואין צריך להקפיד. וכשביארתי להם את החסרון שהיה בתוך התנור במקום שראוי לאפות, שלחו לי תשובה מטעם ההכשר, דכך עשו אבותינו ולכן אנו ממשיכים בדרכם. שוב שלחתי להם תשובה, על זה אנו אומרים בתחנון אבל חטאנו אנחנו ואבותינו ואנשי ביתינו. אתמה וכי בגלל שהאבות עשו שלא כהוגן גם אנו נעשה. ולכן צריך מאוד להקפיד בכל מה שקשור למצות. וה' יעזור שנאכל דברים כשרים ומהודרים ולא נכשל בעוון חמץ בפסח אמן.     

מצות ללא תואר פת ברכתם מזונות בפסח

תואר פת במצות

שבוע שעבר ראינו קצת בדיני המצות, ראינו שאחד התנאים שצריך להיות בפת כדי לברך עליה המוציא זה שיהיה בה תואר פת, כמו כן הוא הדין בפסח צריך לדעת שאם אין תואר פת על המצה אי אפשר לברך עליה המוציא ואינו יוצא בה ידי חובתו בפסח.

מעשה תנור

עוד מהתנאים בפת כדי לברך עליה המוציא, צריך שיהיה מעשה תנור, וזה למדו חז''ל מהפסוק ''ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד'' דרק מעשה תנור חשיב פת, אבל אם לקח עיסה ובישלה, אינו שייך לשם לחם, ולכן אף אם אכל כמות גדולה מאותה עיסה מבושלת וקבע עליה סעודה אינו יכול לברך המוציא. וזה אחד מן התנאים, וכן בענין שפתחנו שזה תנאי נוסף בפת שצריך שיהיה תואר פת, ולכן פת או מצה שאין בה תואר פת אינו יכול לברך עליה המוציא אף אם קבע עליה סעודה ואכל ממנה הרבה, דמאכל שאין לו שם של לחם אינו שייך בברכת המוציא.

דומה לפת

כבר בשנה שעברה דיברנו באריכות מהו תואר פת, היום נחזור על עיקרי הדברים. כתוב שדבר שדומה לפת יכול לברך עליו המוציא, השאלה לאיזה פת נדמה את אותו לחם שיש לנו ספק בו, האם ללחם רגיל או לפיתה או לבאגט או לחלה, למי נדמה מהו פת, שלפיו נקבע מהו תואר פת.

פת בצורת סל

פעם הביא לי מישהו משלוח מנות, סל גדול ובתוכו מיני מתיקה, הוא אומר לי הסל הזה זה לא סל רגיל זה סל שכולו עשוי מלחם, לחם בצורת סל. לחם זה שהוא בצורת סל, ודאי הוא לחם לכל דבר ואין ספק שמברכים עליו המוציא, ולכאורה מדוע, והרי הוא אינו דומה ללחם הוא נראה סל.

פת בצורת מגדל

כבר כתב בספר חסד לאלפים (סימן קסח ס''ח) שאפילו עשה לחם בצורת מגדל, הוי לחם ויברך עליו המוציא, כיון שהצורה החיצונית אינה קובעת כלל לתואר הפת. ולפי''ז מהו התואר פת שצריך שיהיה בלחם כדי שתהיה ברכתו המוציא.

חלקקים מדובקים

היחיד שכתב לבאר בפירוש מהו תואר פת זה הישכיל עבדי, (ח''א בסימן י') שם כותב באריכות בענין תואר הפת, ובתוך דבריו מבאר, דהפת מגיעה מקמח שטחנו אותו ולאחר מכן מגבלים אותו עם מים ונהפך לעיסה, כשהוא עיסה הוא נהפך ונראה כאחד, אלא שלאחר האפיה אם נחתוך את הלחם באמצע נראה שכל הלחם ''הוא עסוי חלקיקים מדובקים'', וזהו תואר פת שיש בכל לחם. ולכן כל מאכל אפוי שנפרוס אותו ונראה אותו עשוי חלקיקים מדובקים יש בו תואר פת ושייך לברך עליו המוציא, (אם יהיה בו את כל התנאים הנוספים לברכת המוציא), אבל דבר שאם נפרוס אותו, נראה שאין בו חלקקים מדובקים אלא הוא נראה כגוש אחד בפנים, א''כ אין בו תואר פת ולא שייך לברך עליו המוציא.

אטריות כגבינה צהובה

לכן אם ניקח ביסקויט נחתוך אותו באמצע, נראה שהוא עשוי חלקקים מדובקים בתוכו וא''כ הוא שייך בתואר פת כמו בכל לחם לחמניה או פיתה. אולם אם ניקח אטריות או ספגטי ונחתוך אותם באמצע, נראה שהם אינם עשויים חלקיקים מדובקים אלא עשויים כולם גוש אחד כמו גבינה צהובה, ולכן בהם לא שייך ברכת המוציא כלל ואפילו יאכל כמות גדולה ואף יקבע עליהם סעודה, לא יברך עליהם המוציא.

מלאווח ובצק ופילו אינם תואר פת

לפי''ז מלאווח שהוא עשוי דפים דפים, וכן כל סוגי בצק פילו שהם עשויים כולם דפים דפים אין שייך בהם תואר פת כלל, ולכן אפילו יקבע עליהם סעודה ויאכל מהם שיעור אינו יגיע לעולם לברכת המוציא, דכלל הוא, כל שאינו בתואר פת לא חשיב לחם ובודאי שאינו יכול לברך המוציא לחם על דבר שאינו לחם.

ברכת המופלטה

על ברכת המופלטה שואלים בכל שנה במוצאי פסח מה ברכתו, הבעיה שראיתי שיש כאלו דקים מאוד שאין נראה בהם התואר פת, ויש כאלו שהם עבים יותר שכן נראה בהם התואר פת, ולכן על חלקם צריך לברך המוציא. ונראה שכשמו כן הוא, מופלטה על שם שהיא מופלאת, חלק עם תואר פת וחלק בלי תואר פת, ולכן יבדוק בכל אחד אם עשה עבה יכול להגיע לתואר פת ויתחייב בברכת המוציא.

מצות דק מן הדק

כלפי מה הדברים אמורים. יש מצות הנקראות מצות ציטרין יש עליהם השגחה טובה מאוד, הם מצות מיוחדות עושים אותם דק מן הדק, והם עולות הרבה כסף, אנשים אוהבים לקנות אותם מכיון שהם קלות מאוד לאכילה, אלא שהם ספק בברכת המוציא ויתכן שלא יוצא בהם ידי חובת לחם בליל הסדר.

אוכלים לחם בפסח

שהרי חייבים לאכול לחם בפסח, אלא שיש לחם שהחמיץ וזה הלחם שאנו אוכלים בכל השנה, ויש לחם שלא החמיץ הוא נקרא לחם מצה וזה נקרא לחם עוני, ולכן אנו מברכים על המצה, המוציא לחם מן הארץ. היום יש במכולת מוכרים מצות, כתוב עליהם מצות חמץ, וזה תרתי דסתרי שהרי מצה פירושה לחם שאינו החמיץ ואיך אפשר לומר מצה חמץ.

אינו יוצא בהם ידי חובה

וכיון שחובה על כולנו לאכול לחם שלא החמיץ בליל הסדר ולברך עליו המוציא לחם מן הארץ, נמצא שמי שקונה מצות שאין עליהם תואר פת אין שייך לברך עליהם המוציא לחם מן הארץ, ואינו יוצא ידי חובה מצה בליל הסדר.

פת שלנו בפסח

וכבר שאל מי ששאל מדוע אנו אוסרים מצות אלו הדקות מאוד בפסח, והרי יש כלל שכל דבר שדרך לקבוע עליו סעודה הוא נהפך לפת שלנו ומברכים עליו המוציא, וראיה הביא לי מהמצות, שהרי כל השנה אנו מברכים עליהם מזונות ואילו בפסח הופכת המצה לברכת המוציא, וטעמא מכיון שבפסח אנו הופכים את המצות לפת שלנו, ולכן מברכים עליה המוציא, וא''כ אף אם המצה דקה, נאמר דכיון שכל העולם קובע את המצה לפת שלנו נברך גם עליה המוציא.

לא לזרוק סיסמאות

וביארתי לו שאי אפשר לזרוק סיסמאות וכללים שאינם קשורים, צריך לדעת בכל דבר על מה נאמר אותו כלל ומדוע, ורק אז לנסות לראות אם אפשר לאומרו בשאר מקומות.

נכסס אכילתו מועטת

ונבאר, דהטעם שבכל השנה מברכים מזונות על המצה, מכיון שנפסק להלכה בשו''ע (בסימן קסח ס''ז) שכל דבר שהוא נכסס, או ממולא, או מעורב בו דבש, ברכתו מזונות, והטעם בדבר, דכיון שיש חסרון בכל אלו שאכילתם מועטת, שהרי האדם לא מסוגל לאכול הרבה מדבר מתוק או ממולא במתוק, או מדבר נכסס שאין נוח לאכול ממנו אלא מעט, ולא קבעו חז''ל ברכת המוציא רק בדבר שדרך לקבוע עליו סעודה אבל דבר שאכילתו מועטת אין בו ברכת המוציא ולכן ברכתו מזונות.

חסרון תואר פת אינו שייך כלל בהמוציא

אבל בפסח ברכת המצה משתנה להמוציא, ואע''פ שהיא נכססת, מכיון שכל חסרונה שברכתה מזונות בכל השנה זה מכיון שאכילתה מועטת ואין קובעים עליה סעודה, ממילא ברגע שהעולם הפך את המצה לפת שקובעים עליה סעודה, ממילא ברכתה תהיה המוציא. אבל לענינו, אדם שאוכל פת שאין לה תואר פת, והחסרון שאין לה שם של לחם, ולא שייך לברך 'המוציא לחם' על דבר שאין בו תואר לחם, א''כ מה שייך לומר שנברך המוציא מכיון שכל העולם קובע עליו סעודה, וכי אם העולם יקבע אכילתו על מאכל מבושל שייך לומר שברכתו המוציא, ודאי שלא, כי עיקר שם לחם זה שיהיה בתנור, וכן ה''ה דשם לחם זה גם שיהיה דבר שיש בו תואר פת, ולכן כל דבר שאין בו תואר פת אינו שייך בברכת המוציא ואף אם כל העולם יקבע על זה סעודתו, ולכן מצות הדקות שאין בהם תואר לחם ולא נראה לעין חלקיקים מדובקים מרוב דקותם אינם שייכים לתואר לחם.

להורדת העלונים 'הלכה שבועית' לחצו >>

להצטרפות לקבלת העלונים במייל מידי שבוע שלחו הודעה ל6880466@gmail.co