שושן פורים במודיעין עילית: העיר נצורה, תושבים נואשים מחפשים דרכים להימלט

זה היה אמור להיות בוקר חגיגי. תושבי מודיעין עילית התעוררו עם שמחה באוויר, לבושים בתחפושות, עם משלוחי מנות בידיים וילדים נלהבים שמצפים להגיע לירושלים לחגיגות הפורים. אך מהר מאוד, השמחה התחלפה בתסכול, הציפייה – בייאוש, והנסיעה החגיגית הפכה לחלום בלהות תחבורתי. הכבישים הראשיים נחסמו לחלוטין, רחובות פנימיים הפכו למסלולי עמידה מתמשכים, והחום הכבד רק החריף את המצוקה. "לא זזים, פשוט לא זזים," שחזר תושב מתוסכל. "אנחנו עומדים כאן שעות, והסיכוי להגיע לחגיגה בירושלים הולך ונמוג".

יועץ התקשורת הבכיר ותושב העיר, יצחק פלדמן, תיאר את המראות הקשים בצדי הכבישים: "ניסיתי לצאת מהעיר עם הילדים לכיוון ירושלים. עמדנו למעלה משעה, הפקקים עוד בתוך העיר עצמה. אפילו לא הצלחנו להגיע ליציאה מהעיר. ראינו מחזות עצובים בצד הדרך; משפחות שלמות עומדות בשרב של 35 מעלות, עם תחפושות, עם משלוחי מנות, עם המון עצב וייאוש בעיניים. תינוקות בוכים, ולאיש לא אכפת מכל זה. בשלב מסוים מצאנו פירצה שאפשרה לנו לפרסס וברחנו בחזרה הביתה. יש כאלו שעדיין תקועים ויש להם חלום אחד: להצליח לפרסס".

גם העיתונאי הוותיק ותושב העיר, מנחם קולודצקי, שניסה בעצמו למצוא דרך יציאה, מתאר תחושת ייאוש מוחלטת: "ראינו שיש פקק כבר בברכפלד, ברחובות הפנימיים, אז פשוט נסעתי דרך רחוב אחר שם היה פנוי. ואז אני יורד למטה ורואה שגם שם פקוק, אז נסעתי דרך מתתיהו וגם שם היה פקוק. אז ניסיתי דרך רחוב אחר, דרך יציאה אחרת – וכרגע אני תקוע בפקק שלא זז. אנשים הולכים להיתקע שעתיים לפחות. לנסוע מתוך השכונות עד לכניסה לעיר לוקח 40 דקות, נסיעה שבשגרה אורכת חמש דקות בלבד. אנשים מנסים למצוא דרכים יצירתיות דרך כל מיני שבילי עפר, אבל גם לשם מאוד קשה להגיע".

בתיעוד שהופץ ברשתות החברתיות נראה תושב העיר מוצא פתרון יצירתי להימלט מהפקק, כשהוא נוסע בדרכי עפר צדדיות המובילות אל מחוץ לעיר. "דרך בורמה של קריית ספר," מכנים את זה התושבים, שמנסים לעקוף את העומסים הבלתי אפשריים. ככל שהשעות חולפות, עוד ועוד רכבים מצטרפים למסלולים החלופיים, בתקווה למצוא נתיב שיאפשר להם להגיע לירושלים בזמן סביר.

תושב ותיק בעיר מדגיש כי אין מדובר בתקלה חד פעמית, אלא במשבר מתמשך של שנים: "צריך להדגיש ולזכור שהקריסה במודיעין עילית היא בעיה שקיימת 20 שנה ולא הביאו פתרון מצד העירייה. משרד התחבורה, קרי רגב ומקלב, נערכו במקסימום. התקלה היא שיש יציאה אחת לעיר הזו והיא נצורה בפקקים". לדבריו, כל שנה מחדש התושבים חווים את אותה חוויה מתסכלת, אך שום דבר לא משתנה.

מה בעצם גורם לפקקים הבלתי נגמרים?

הבעיה התחבורתית במודיעין עילית אינה חדשה, אך בימים עמוסים כמו פורים היא הופכת לבלתי נסבלת. הסיבה המרכזית לכך היא שמודיעין עילית, עיר בת כ-90 אלף תושבים, מתבססת על מספר מצומצם של כבישים המחברים אותה אל כביש 446 ואל כביש 443 – הציר המרכזי המוביל לירושלים ולמרכז הארץ. כבישים אלה אינם מתוכננים להתמודד עם כמויות התנועה האדירות שמאפיינות ימים כאלה.

לכך נוספת הבעיה הכרונית של תחבורה ציבורית שאינה מותאמת לגידול המואץ של העיר. תושבים מדווחים על אוטובוסים שלא מגיעים, או שמגיעים מלאים עד אפס מקום, כך שהם אינם יכולים לעלות כלל. גם רכבים פרטיים מנסים למצוא פתרונות, אך בשל מבנה הכבישים הצר אין שום אפשרות לברוח מהפקק.

המשטרה ניסתה להתערב ולווסת את העומס, אך בפועל, לא נרשמה הקלה משמעותית. הכבישים פשוט אינם ערוכים להתמודד עם כמות כה גדולה של נוסעים בבת אחת, והתוצאה היא שיתוק מוחלט של העיר.

"זה קורה כל שנה, ואף אחד לא נערך כמו שצריך"

מי שנפגעים במיוחד מהמצב הם ההורים והילדים שנאלצים להתמודד עם השרב והצפיפות. "הילדים כבר מותשים, מחכים בתחנה כל כך הרבה זמן ואף אחד לא יודע מתי יגיע האוטובוס הבא," מספרת אם לשלושה. "לא לקחו בחשבון שהעומס יהיה כזה בלתי נסבל? זה קורה כל שנה, ואף אחד לא נערך כמו שצריך".

העומסים הבלתי נסבלים ביציאה ממודיעין עילית הם לא תופעה חדשה. מדובר במציאות יומיומית שתושבי העיר מכירים היטב, אך ימים כמו פורים מדגישים את חומרת הבעיה. אלפי תושבים מנסים להגיע לירושלים, אך מוצאים את עצמם תקועים בלי יכולת לזוז, עם פתרונות תחבורתיים שלא עומדים בעומס ועם תחושת ייאוש שהולכת וגוברת. "זה פשוט קטסטרופה," מסכם תושב אחר. "כל שנה זה חוזר על עצמו – מתי מישהו סוף סוף יפתור את זה?"