נפתרה התעלומה: אותר קברו של רבי יהודה ביבס בחברון

בעוד ליבו של עם ישראל כולו פועם באהבה ובדמע עם משפחת ביבס, הופנתה ההתעניינות גם לתולדות המשפחה, ובעיקר לאחת הדמויות הגדולות בעם היהודי בעת החדשה, רבי יהודה ביבס.

רבי יהודה ביבס נחשב ל"מבשר מבשרי הציונות". הוא נולד בשנת תקמ"ט – 1789, ונפטר בתרי"ב (1852). הוא היה רב, פוסק, בעל תואר ד"ר, שדגל, לימד וקרא לגאולה מעשית של ארץ ישראל, התיישבות ובניין, ואף הגה ברעיון שעל העם היהודי להקים צבא ולשחרר את ארץ ישראל מידי הטורקים.

רבי יהודה ביבס זצ"ל | נעם ארנון

הוא החל את דרכו בג'יברלטר, משם עבר לאיטליה, נסע בין קהילות באירופה, כיהן בתפקיד רב באי קורפו. בכל דרכיו השפיע על סביבתו ועשה לו שם כהוגה מקורי ומוערך. בין תלמידיו היה הרב יהודה אלקלעי.

בשנת תרי"ב (1852) עלה לארץ ישראל והתיישב בחברון. הוא הביא עימו ספריה תורנית גדולה ועשירה. יהודי חברון קיבלו אותו בהערצה והוא החל ללמד תורה בחבר תלמידי חכמים. אך ימיו בעיר לא ארכו, והוא נפטר במהלך שיעור תורה ב- י"ז בניסן תרי"ב (1852), ונקבר ב"חלקת הרבנים" בבית העלמין העתיק בחברון, בה נטמנו גדולי הרבנים והמקובלים ובהם ה"ראשית חכמה" רבי אליהו די וידאש, ה"חסד לאברהם" רבי אברהם אזולאי, ה"מלאכת שלמה" רבי שלמה עדני, ועוד.

קברו של רבי יהודה ביבס בחברון | נעם ארנון

לפי מנהג קהילת חברון העתיקה, המצבות היו גושי סלע כבדים, שהונחו על הקברים. על המצבות לא נכתבו שמות, והידע על זהות הנקברים עבר במסורת מדור לדור ומאב לבן.

קהילת חברון נעקרה מהעיר אחרי פרעות תרפ"ט, וחלק גדול מהמסורות וידע על מורשתה אבד. רוב רובו של בית העלמין העתיק נחרב ונהרס ע"י הכובשים הירדנים; עם זאת, רוב מצבות חלקת הרבנים ניצלו בנס מההרס ונותרו במקומן. לאחר השיבה לחברון, התאמצו מחדשי הישוב היהודי בחברון ואנשי המועצה הדתית והחברה קדישא לאתר את שמות הנקברים.

ואכן, בעזרת נציגי הקהילה העתיקה, בתהליך ממושך ומאומץ, זוהו חלק משוכני עפר בחלקת הרבנים, אך קברו של רבי יהודה ביבס לא זוהה, ומקומו נותר בגדר תעלומה. מצב זה נמשך עשרות שנים, במהלכן התעורר מידי פעם עניין ציבורי באישיותו, תורתו והגותו, ועלתה מחדש שאלת מקום מנוחתו.

במהלך החודשים האחרונים החל מאמץ מחודש לאתר את מקום קברו של רבי יהודה ביבס. במהלך מאמץ זה צולמו שוב המצבות בחלקת הרבנים, הן מהקרקע והן מהאוויר, ונבדקו שוב העדויות והמסורת על מקום הקבר. לאט לאט הלכו המעגלים ונסגרו, בעזרתו הפעילה והייחודית של יוסף עזרא, יליד חברון, אחרון ילידי חברון וחברי "הועד למען חברון" שנותר בחיים, קרוב משפחה ישיר של משפחת ביבס.

יוסף עזרא הוא יליד 1932. הוא נולד בחברון להוריו - אביו יעקב שלום עזרא ואימו שרה לבית ביבס. משפחתו היתה היחידה שהמשיכה להתגורר בעיר אחרי גירוש היהודים – הן הגירוש אחרי פרעות תרפ"ט והן הגירוש לפני פרעות תרצ"ו (1936). משפחת עזרא גרה בחברון עד פרוץ מלחמת השחרור, יום אחרי החלטת החלוקה  - בכ"ט בנובמבר 1947.

יוסף עזרא נקרא להיות חבר בוועד למען חברון ב – 1952, ומאז הוא ממשיך לשאת ידע רב וייחודי על העיר ותולדותיה. בין השאר, הוא זכר מילדותו  את מיקום מצבת רבי יהודה ביבס, בין הרב אליהו מני ובנו רבי סלימאן מני לבין מצבת "שדי חמד"  - רבי חזקיהו מדיני; כך שמע מאביו וכך זכר ממראה עיניו.

תוך כדי עיון מחודש בסדרת צילומי בית העלמין, ובמהלך ניתוח המקורות וזיכרונותיו של יוסף עזרא על מקומו של רבי יהודה ביבס, התברר מקום המצבה: היא  ניצבת בדיוק במקום העונה על התיאור – בין מצבות משפחת מני – הרב אליהו מני (הרא"מ), רעייתו הרבנית סמרה מני, בנו רבי סלימאן מני, לבין מצבת ה"שדי חמד", מול מצבת ה"ראשית חכמה" רבי אליהו די וידאש.

כמנהג חברון, המצבה היא אבן גדולה, כבדה ומרשימה, מסלעי חברון הידועים בכובדם ובקשיותם. לידו יש מצבה נוספת, קטנה יותר, אשר זהותה נמצאת בבירור, ויתכן שתיוודע בעתיד. 

רבי יהודה ביבס, חוזה הגאולה, זכה להיטמן בעיר האבות, בחלקת קדושים, רבנים ומקובלים. אישיותו וחזונו של רבי יהודה ביבס השפיעו רבות על עם ישראל בדורות האחרונים. יש להניח שקברו, שאותר מחדש, יהווה מוקד התעניינות והשראה לרבים, וזכותו תעמוד למשפחתו היקרה ולעם ישראל כולו.