עו"ד הגישה כתב טענות רשלני שנכתב ע"י AI - השופטת תקפה

השופטת גילה כנפי שטייניץ, מתחה ביקורת חריפה על עורכת דין מהסיוע המשפטי של משרד המשפטים, שהגישה לבג"ץ כתב טענות שככל הנראה נכתב לפחות בחלקו על ידי תוכנת בינה מלאכותית ובו הפניות לשורה ארוכה של פסקי דין שאינם קיימים ולמעשה התוכנה בדתה אותם, (תופעה שאינה זרה כלל למשתמשי AI).

‏השופטת כנפי שטייניץ כתבה שלפנים משורת הדין ובגלל שמדובר במקרה ראשון מסוגו שמגיע לבית המשפט העליון היא לא דוחה את העתירה על הסף מן הטעם הזה בלבד ולא מחייבת את עורכת הדין סוהיר זידאן בהוצאות אישיות על כך שהגישה טענות כוזבות לבית המשפט. 

מדובר בעתירה שהוגשה נגד פסק דינו של בית הדין השרעי לערעורים (המקבילה המוסלמית של בתי הדין הרבניים) בנושא גירושים. לא עתירה בעלת עניין ציבורי לכשעצמה.

השופטת גילה כנפי שטייניץ כתבה כי הטיעון המשפטי שהוצג בעתירה נסמך בעיקרו על פסקי דין וציטוטים שלא היו ולא נבראו, כתוצאה מהסתמכותה של עורכת הדין על "מידע שסופק לה על ידי אתר שהיא לא וידאה את נכונותו".

כאמור, עורכת הדין סמכה את טענותיה על לא פחות מ-36 פסקי דין לכאורה של בית המשפט העליון, אולם בדיקה של ההפניות העלתה כי כמה מהן מפנות לפסקי דין שאינם קיימים במאגרים המשפטיים, 14 מאזכרות פסקי דין שבהם אין התאמה בין מספר התיק לבין סיווג ההליך, זהות הצדדים או התוכן הנטען ולא פחות מ-24 מההפניות כללו ציטוט או התיימרו לבסס טענה ש"בינה לבין פסק דין אין ולו קשר מקרי". בנוסף, חלק מהטענות והציטוטים היו שגויים במובן זה שהציגו חקיקה או הלכה שאינן תואמות את הדין.

לאחר שבית המשפט העיר על כך, עורכת הדין טענה בתחילה שמדובר בטעויות סופר שמקורן בתקלה טכנית, אולם בהמשך הודתה כי הסתמכה על "אתר" שאת תוצריו לא טרחה לבדוק. היא לא ציינה מהו אותו אתר עלום עליו נסמכה, אולם השופטת הגיעה למסקנה כי סבירות גבוהה שעורכת הדין היא עשתה שימוש באתר מבוסס בינה מלאכותית.

השופטת ציינה כי אין פסול בשימוש בבינה מלאכותית גם בתחום המשפטי אך הבהירה את המובן מאליו שאסור להסתמך על תוצריו מבלי לבדוק את נכונותם והעלתה שורה של חששות משימוש לא אחראי באותם כלים.

אחד החששות המרכזיים שהעלתה השופטת ביחס לשימוש בכלי בינה מלאכותית לכתיבת כתבי טענות משפטיים, הוא האפשרות שהתוכן שמפיקה התוכנה מכיל מידע כוזב או מטעה המוצג כעובדה, כפי שקרה במקרה זה. 

"כך נעשה בעניין שלפנינו", כתבה השופטת שטייניץ. "על פי הודאת באת-כוח העותרת עצמה, היא נסמכה על 'אותם אזכורים וציטוטים, עפ"י מידע שסופק לה ע"י אותו אתר שהומלץ לה עליו ע"י קולגות מבלי לוודא את נכונותם', כאשר ההפניות שקיבלה, והמובאות שהותאמו לה - לא היו ולא נבראו; והם אינם אלא חזיון תעתועים. דומה שפלט "ההזיה" שקיבלה נחזה בעיניה כה אמין, עד כי לא טרחה לבדוק את אמיתות תוכנו. כאן המקום לציין, כי אין זה המקרה הראשון בו הוגשו לבתי משפט כתבי בית-דין הכוללים אסמכתאות משפטיות בדויות מעשה הזיות בינה מלאכותית".

השופטת הדגישה כי עורך דין המגיש כתב טענות שתוכנו בדוי - מועל בחובותיו כלפי בעל הדין אותו הוא מייצג, כלפי בית המשפט, כלפי הצד שכנגד וכלפי מקצוע עריכת הדין. בין היתר כתבה שטייניץ, כי "בהגישו כתב טענות בדוי, עורך הדין חוטא לחובתו לייצג את לקוחו במסירות, הוא פוגם באמונו ואף שולל ממנו את ההזדמנות לשטוח טענותיו על בסיס טיעון משפטי שריר וקיים".

שטייניץ הבהירה כי במקרים שכאלה, בית המשפט רשאי לסלק על הסף הליך משפטי המבוסס על כתב טענות מטעה המכיל טענות בדויות וכן בית המשפט רשאי להטיל הוצאות אישיות על עורך הדין עצמו, אם כי מדובר בצעד קיצוני ששמור למקרים חריגים. כלומר לקנוס את עורך הדין שהגיש את אותו כתב טענות. בנוסף, ציינה השופטת כי מעשה שכזה עשוי להיחשב גם לעבירת משמעת לפי סעיף 61 לחוק לשכת עורכי הדין. 

"הטעם המצדיק לשקול חיובו של עורך דין, במובחן מחיוב לקוחו, בהוצאות אישיות במקרה כמו זה המונח לפתחנו, הוא החטא הכפול – הן כלפי בית המשפט, הן כלפי הלקוח עצמו", כתבה השופטת. "בהגשת כתב טענות פרי הזיית בינה מלאכותית, מבלי לוודא את אמיתות הטענות הכלולות בו, נפגע בראש ובראשונה האינטרס של הלקוח".

לסיכום כתבה השופטת כנפי שטייניץ: "במקרה דנן, משמדובר במקרה ראשון מסוגו שהובא לפתחו של בית משפט זה, והרבה לפנים משורת הדין, לא מצאתי לעשות שימוש באיזה מבין כלים אלה. ואולם, מן הראוי כי במקרים עתידיים דומים, ובתנאים ההולמים זאת, יעשו בתי משפט שימוש בסמכויות הנתונות להם בכדי לשמור על טוהר ההליך המשפטי ותקינותו. אין זו זכות אלא חובה".

עוד הוסיפה והבהירה השופטת בפסק דינה: "אין בחומרת המעשה שלפנינו, ובחששות שהוא מעורר, כדי להעיב על שימושים ראויים שניתן לעשות בכלי בינה מלאכותית. אל לנו לשפוך את התינוק עם המים. כפי שפירטתי לעיל, בכלי הבינה המלאכותית טמון פוטנציאל רב לשיפור מרחיק לכת של המלאכה המשפטית; הגברת הגישה לערכאות והנגשת הדין; העמקת המחקר המשפטי ושיפור כתבי הטענות; ייעול ההליכים וקיצור משך ההתדיינות; השגת פשרות; והפחתת העומס על מערכת המשפט. אין זה ראוי כי מפני החששות המובנים נחמיץ תועלות אלו.

"ואולם, לעת הזו יש להדגיש כי שימוש שעושים עורכי דין בכלי בינה מלאכותית, אין משמעו כי הם יכולים להתפרק מאחריותם ומשיקול דעתם המקצועי. חובותיהם המקצועיות של עורכי דין דורשות לעשות בטכנולוגיה זו שימוש אחראי, זהיר וביקורתי, להבין לעומקן את יכולותיה ומגבלותיה, ולהתעדכן מעת לעת בכל הנוגע לחולשותיה וחוזקותיה. בפרט, אין הם רשאים להגיש לבית המשפט כתבי בית-דין שלא נבדקה אמינותם ודיוקם בדוק היטב, שלא לומר כתבי בית-דין מוטעים ומטעים, תוך הסתמכות עיוורת על הכלים האמורים".