פיתוי הבינה המלאכותית הסינית: האם ישראל צריכה להסתנוור מההישג של דיפסיק

בימים האחרונים התחוללה רעידת אדמה בעולם הבינה המלאכותית עם הכרזתה של חברת דיפסיק (DeepSeek) הסינית על מודל ה-AI החדש שלה, דיפסיק (DeepSeek) R1. מדובר בפריצת דרך שהביאה לזעזועים עמוקים במערב, עד כדי כך שפרשנים השוו את המעמד ל"רגע הספוטניק" של הבינה המלאכותית – אותו רגע שבו ארה"ב נדהמה מהצלחת ברית המועצות בשיגור הלוויין הראשון לחלל בשנת 1957. מחקר שפורסמם במכון למחקרי ביטחון לאומי שופך אור על התופעה ומצנן את ההתלהבות.

מה כל כך מיוחד ב-דיפסיק (DeepSeek) R1?

הבשורה המרכזית בהכרזה הייתה לא רק ביצועיו של המודל, אלא העלות הנמוכה להדהים של אימונו – פחות משישה מיליון דולר, סכום נמוך משמעותית ממודלים מערביים מקבילים. דיפסיק (DeepSeek) הצליחה להשיג זאת הודות לייעול משמעותי של תהליכי חישוב ואימון, תוך שימוש במעבדים מדור ישן יחסית, לכאורה ללא תלות בטכנולוגיות מערביות מתקדמות.

מדובר בהישג מרשים שמאתגר את ההנחה הרווחת כי ללא גישה למעבדים מתקדמים, כמו אלו של NVIDIA האמריקאית, אין לסין סיכוי להגיע לרמות ביצועים גבוהות. עם זאת, כאשר צוללים לעומק, מגלים שהמצב מורכב יותר מכפי שנדמה.

האם זו באמת מהפכה טכנולוגית?

למרות ההייפ התקשורתי, מחקר מעמיק מצביע על כך שהמודל הסיני אינו מציג חדשנות פורצת דרך מבחינה מדעית, אלא שיפורים בהנדסת תהליכים קיימים. הוא אינו מבשר שינוי יסודי בעולם האלגוריתמים, אלא מראה כיצד ניתן לשפר ביצועים על ידי תכנון חכם יותר של שלבי האימון והחישוב.

יתרה מזאת, עולה חשד כי חלק מהנתונים שהוצגו על ידי דיפסיק (DeepSeek) עשויים להיות מנופחים, ומבדיקות עצמאיות ראשונות עולה כי ביצועי המודל אינם עדיפים על מתחריו המערביים בכל המדדים. בנוסף, בעוד שהחברה הציגה את עצמה כמי שהצליחה להימנע משימוש במעבדים מתקדמים בשל מגבלות הייצוא האמריקאיות, ייתכן שהיא בכל זאת עשתה שימוש ברכיבים מתקדמים שנרכשו לפני הטלת הסנקציות.

השלכות גיאופוליטיות: שדה הקרב החדש בין המעצמות

הצלחת דיפסיק (DeepSeek) R1 הכניסה את וושינגטון לכוננות גבוהה. ההישג של סין נתפס כאיום על ההובלה האמריקאית בתחום הבינה המלאכותית, מה שמעלה שאלות נוקבות לגבי יעילות מגבלות הייצוא שהוטלו במטרה למנוע מסין גישה לטכנולוגיות מתקדמות.

בעוד שבשלב זה ארה"ב עדיין מחזיקה ביתרון משמעותי, ברור שסין נחושה למצוא דרכים לעקוף את החסמים ולהתקדם. השאלה הגדולה היא האם המערב ינקוט כעת בצעדים דרסטיים יותר, כגון הגבלות על פרסום מחקרים מדעיים בתחום הבינה המלאכותית – בדומה למה שנעשה בתקופת "פרויקט מנהטן" בתחום הגרעין.

מה זה אומר עבור ישראל?

ישראל מוצאת את עצמה בדילמה. מצד אחד, היא תלויה לחלוטין בארה"ב מבחינת טכנולוגיות מתקדמות, ולכן אינה יכולה להרשות לעצמה לסטות מהקו האמריקאי. מצד שני, ההגבלות שהטילה וושינגטון על ייצוא טכנולוגיות AI לישראל מציבות את המדינה בעמדה בעייתית, שעלולה להקשות על תעשיית ההייטק המקומית להישאר תחרותית.

הפיתוי לחפש פתרונות חלופיים – למשל, בשיתוף פעולה עם חברות סיניות – עלול להתברר כמסוכן. כל התקרבות לטכנולוגיות סיניות עלולה להחריף את ההגבלות האמריקאיות על ישראל ולהגביל את גישתה לטכנולוגיות קריטיות. לכן, במקום להסתנוור מההבטחה של דיפסיק (DeepSeek), ישראל צריכה להתמקד בהשקעה בתשתיות חישוב מתקדמות וביצירת מסלול עצמאי לפיתוח AI.

המסקנה: אין קיצורי דרך להובלה טכנולוגית

ישראל לא יכולה להרשות לעצמה להשתעשע במחשבה שפתרון כמו דיפסיק (DeepSeek) יוכל לקדם את מעמדה בתחום הבינה המלאכותית ללא השקעה מסיבית בתשתיות. המודל הסיני אולי מרשים, אך הוא אינו תחליף לתכנון אסטרטגי לאומי. על המדינה להתמקד בבניית תשתית טכנולוגית עצמאית, לחזק את שיתוף הפעולה עם המערב ולוודא שהיא נשארת בחזית החדשנות העולמית.

ההיסטוריה מלמדת אותנו שאין פתרונות קסם – רק עבודה קשה, אסטרטגיה נכונה והשקעה עקבית יניבו תוצאות אמיתיות לאורך זמן.

המחקר המלא באתר INSS