סיוטים, פציעות ואשמה של ניצולים רודפים את החטופים לשעבר יום יום

חטופים ששוחררו מתמודדים עם השלכות וסיוטים בלתי נגמרים. אוריה ברודץ' בן החמש נשאל לאחרונה על ידי סייעת בגן האם חלם חלומות בזמן האחרון. כן, אמר הילד, הוא חלם על גברים שלקחו אותו מביתו ורצחו אנשים אחרים.

מחבלים חטפו את אוריה, אחיו הגדול יובל, בן 9, ואחותו עופרי, בת 11, ב-7 באוקטובר 2023, יחד עם אמם הגר ואביגיל, ילדה בת 4 מהקיבוץ שלהם, שהגיעה באותו בוקר לבית משפחתם כשהיא מכוסה בדם אביה, בעוד ששני הוריה נרצחו.

משפחת ברודץ' ואביגיל הוחזקו בשבי כמעט חודשיים לפני ששוחררו. יותר משנה לאחר מכן, כולם נותרו מצולקים מהטראומה. 

אביו של אוריה, אביחי, נפצע באותו יום בלחימה עם מחבלים אך הצליח להימלט מהחוטפים. בנו אוריה, סיפר אביחי, "סיפר על חלומו האלים כאילו זו רק עובדת חיים. הוא לא בכה. זה פשוט נראה לו נורמלי".

"כל כך הרבה אנשים מתו סביבו, והוא נחטף לעזה", אמר אביחי ל'וול סטריט ג'ורנל'. "הם ראו גופות בכל מקום, ובתים שעלו בלהבות. הרבה מהחברים והשכנים שלי שהכרנו היטב נהרגו עם משפחותיהם. אז זה חלק מהחיים שלנו עכשיו: המוות".

זה יכול לקחת כמה שבועות או חודשים כדי לאכול או לשתות בצורה רגילה. בזמן השבי כל אחד מבני משפחת ברודץ' קיבל רק פיתה אחת ביום, שאותה הם היו חותכים לחתיכות קטנות כדי לשמור לכל היום. כשאוריה הקטן היה בבית החולים לאחר שחרורו, הוא היה מחביא את לחמו מתחת לכרית כדי לאכול מאוחר יותר, סיפר אביו.

"כיהודי אתה גדל על סיפורים מהשואה ועל התמונות של הגופות הכחושות האלה", אמר אביחי. "ועכשיו המשפחה שלך עברה את זה". 

"אני כבר לא ישן הרבה בלילה. הראש שלי מתמלא במחשבות", אמר לואיס הר, יליד ארגנטינה בן 71 שנחטף מקיבוץ ניר יצחק, אחד מכמה שהותקפו באותו יום ושוחרר במבצע חילוץ. "הרבה פעמים, רעש - אופנוע או אמבולנס - מחזיר אותך מיד אחורה. אתה צריך להגיד לגוף שלך שאתה כאן, אתה לא שם".

כזכור החטופים פרננדו מרמן ולואיס הר שנחטפו מקיבוץ ניר יצחק ב-7 באוקטובר חולצו בפברואר 2024 לאחר 129 ימים בשבי חמאס - במבצע של צה"ל ברפיח.

מיה שם, בת 22, אמרה ל'וול סטריט ג'ורנל' שהיא נוסעת ברכבת הרים רגשית. יש ימים שהסבל שעברה בשבי מרגיש כמו סרט או חלום שקרה למישהו אחר. בימים אחרים, אמרה, "הרגשות של עזה לא נעלמים".

לדבריה, היא זוכרת היטב ערימות של גופות בנובה, שבו נטבחו כמעט 400 בני אדם, ואת הזעקות הנוראיות של נשים שלא יכלה לראות אותן אלא רק לשמוע את הצרחות. מורן ינאי, בת 41 שנחטפה מנובה אמרה שהיא לא יכולה לסבול להיות בתוך הבית או בחדר סגור יותר מכמה דקות.

ינאי איבדה חלק ניכר משמיעתה בשבי וכעת מרכיבה מכשירי שמיעה. שתי רגליה נשברו במהלך חטיפתה, והיא עברה בהן מספר ניתוחים מאז שחרורה. "יש לי בראש את התמונה שכאשר החטוף האחרון ישוחרר, אני אטוס לתאילנד ואשב על החוף במשך שלושה שבועות ואבכה את החיים שלי", אמרה ינאי.

מטפלים שטיפלו בילדים שנחטפו ב-7 באוקטובר אמרו שחלקם החלו להרטיב במיטותיהם שוב. בבית ברודץ', כל שלושת הילדים ישנים עם אחד ההורים או שניהם בכל לילה. 

אף פעם לא היה פחד בזמן שהיו אזעקות. "עכשיו יש הרבה פחד. אם דלת נטרקת, או שיש רעש חזק בחוץ, הם חוששים שאנשים יכנסו ויפילו את הדלתות שלהם" אמר אביחי. ילדי ברודץ', שהחמיצו שנת לימודים, עדיין מתקשים להגיע ליותר משלושה ימים בשבוע. יובל, בן ה-9 רוצה שאמא שלו תאסוף אותו לפני הזמן כל יום.

איריס גבריאלי רחבי, פסיכותרפיסטית נותנת ייעוץ חינם לחטופים לשעבר ולניצולים אחרים מה-7 באוקטובר. היא מספרת כי יש סימנים שהילדים נאבקים באשמה. גבריאלי רחבי אמרה שילדה אחת, אמרה לאמה שלה אחרי שחזרה מהשבי, "את יודעת, אמא, תפסו אותנו כי בכיתי". האם הרגיעה אותה שזה לא המקרה, שהמחבלים ידעו שהם בבית כי השוקו על הכיריים עדיין חם. 

היא סיפרה ל'וול סטריט ג'ורנל' שילד אחר, חודשים לאחר ששוחרר, אמר לפתע לאביו שסיפר לחוטפים את שמו האמיתי של אביו. הוא אמר שהחוטף היה נחמד אליו וביקש שיגיד לו, אבל הוא מצטער. "ילדים רבים נושאים דברים שאנחנו לא יודעים", אמרה גבריאלי רחבי.